"אז איך להסביר לילד...: המשפחה היהודית בתקופת השואה"
טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ו

רציונל למורה מציאות החיים תחת המשטר הנאצי השפיעה רבות על תא המשפחה היהודי ועל תפקודו. במאמצים כבירים ניסו יהודים רבים להמשיך ולחיות כמשפחה מאוחדת על אף הקשיים. גברים ונשים רבים מצאו במשפחתם מקור לנחמה ושייכות וחשו יותר מכול את הצורך לגונן על משפחתם דווקא בעת הקשה ההיא. הטקס המוצע מיועד לתלמידי החטיבה העליונה ומספר את סיפורה של משפחה יהודית טיפוסית בד בבד עם שלבי המדיניות האנטי-יהודית באותן השנים. הטקס עוסק בחשיבותו של התא המשפחתי אז ומציג את ההתמודדות בשני רבדים – הניסיונות לשמר את התא המשפחתי, לגונן עליו ולדבוק בו והניסיונות לאסוף את רסיסיו לאחר התפוררותו. ראינו לנכון לשלב בטקס מרכיבים כרונולוגיים משום שדרכם אפשר לחוש בתהליך התפוררות התא המשפחתי שחוו משפחות יהודיות בתקופת השואה ובצורך העז להיאחז בבני המשפחה עד הרגע האחרון: ראשיתו של התהליך בחיי היום-יום בגטאות, המשכו בימי הגירושים למחנות ההשמדה וסופו בפירוקן של המשפחות ושרידיהן בתאי הגזים. הטקס נפתח בשירו של ולדיסלב שלנגל שיחה עם ילד משום החוויה הרגשית שמילותיו מביעות ומשום שבאמצעותו אפשר לנגוע נגיעה קלה במציאות החיים בגטאות. השיר מתאר את שברה של משפחה ושל חיי השגרה הנכספת ואת מאבקם של הורים רבים לגונן על ילדיהם, לעטוף אותם בחום ובאהבה ולנסות לספק את צורכיהם החיוניים ככל אפשר - מחסה, מזון ולבוש - וללמדם לשרוד בתוך המציאות האכזרית. לא תמיד הצליחו ההורים במאבקם זה. לאחר השיר הבאנו שתי עדויות המתארות את מאמציהן העילאיים של אמהות בגטאות לספק מזון לילדיהן. שירה של רחל שפירא נחמה הוא אתנחתא מוזיקלית לפני המעבר לעדויות המספרות על מאבקם של הילדים לשרוד בתוך מארג החיים בגטו. שירו של יעקב גלעד כשתגדל ממחיש עוד יותר את המציאות המעוותת של חיי היהודים בשנים אלו. הוא שובר את הרצף הקשה של קטעי הקריאה ומעביר את המשתתפים בטקס לנושא הטרגי של הגירוש למחנות ההשמדה. כדי להמחיש את חוסר האונים של המגורשים, בחרנו בשתי עדויות בלבד – של אם הנאלצת לעזוב את בנותיה הקטנות ושל ילדה המגורשת עם משפחתה לאחר שאיבדה את אביה. שתי העדויות מציגות שתי נקודות מבט שונות - של מבוגר ושל ילד. שירה של חנה חייטין ילד יהודי נכתב בגטו שאוולי בעקבות מסע הרצח של ילדים שנערך בגטאות ליטא במרס 1943, והוא חותם פרק זה בטקס. השיר נבחר בשל עצמות הרגש שהוא מעורר בלב שומעיו ומשום שהוא שובר את רצף הקריאה של הקטעים. השיר מתאר את ניסיונם הטרגי של אמהות ואבות בגטאות למצוא מקומות מסתור לילדיהם מחוץ לגטאות רגע לפני האקצייה. שיר זה מהווה לדעתנו שיא רגשי לאחר שתי עדויות בנושא ודרך שונה לספר את סיפורה של משפחה יהודית בתקופה זו. חלקו השלישי והאחרון של הטקס עניינו שלב ההגעה למחנה - בני משפחה רגע לפני הפרידה הסופית מיקיריהם. עדותו של אלי ויזל ועדותה של מרים יהב מספרות על השבר הגדול, על הפרידה לנצח, על הכאב ועל הציווי לעתיד. שירה של פניה ברגשטיין ניגונים, הוא מין המשך לציווי לזכור את בית אבא ומהווה אתנחתא מוזיקלית לפני מכתבה האחרון של שרה גרליץ לבתה דיתה. את המכתב כתבה האם כאשר הפקידה את בתה אצל מכרים והלכה לבלי שוב. מכתבה מהווה חוויה רגשית שאין שנייה לה, מעין סיכום של כל שנאמר קודם לכן: שבר החיים היהודיים בשואה, התפרקות המשפחה, הניסיונות לשרוד ולהציל חלקים ממנה בכל מחיר ולבסוף הבחירה בחיים, ציווי מוסרי להמשכיות החיים בכלל והחיים היהודיים בפרט. שירה של חנה סנש הליכה לקיסריה חותם את הטקס. הוא מגלם דבקות בחיים ונושא תפילה ותקווה לעולם טוב יותר. הערה: שלא כמו שיעור שבו התלמיד עובר תהליך לימודי מסודר, שיטתי וכרונולוגי, הרי לטקס דינמיקה אחרת - עליו להיות מרגש, קצבי וחווייתי. מטרתו להאיר את פני האדם בתקופת השואה - נשים, גברים, זקנים וטף יהודיים שחוו את נוראות התקופה על בשרם.

▲ראש העמוד