דבריהם של חסידי אומות עולם אחרים על המניעים להצלה


• למאמרה של החוקרת גרסיאלה בן דרור על הכנסייה הקאתולית והיהודים בתקופת השואה: מערב אירופה ואמריקה הלטינית, לחצו כאן
• למאמרו של החוקר דריוש ליביונקה על הכנסייה הקתולית בפולין נוכח היהודים והשואה בשנים 1939-1945, לחצו כאן
• למאמרו של החוקר רנה בדרידה על עמדות ראשי הכמורה בצרפת כלפי רדיפת היהודים בתקופת המלחמה, לחצו כאן

סיפורי הצלה נוספים:

•  אנדרי טרוקמה
"הכומר אנדרי טרוקמה מהעיירה לה-שאמבון בדרום-מזרח צרפת: 'האנשים האלה הגיעו לכאן כדי לקבל עזרה וחסות. אני הרועה שלהם. רועה אינו מפקיר את צאנו... אינני יודע מה זה יהודי. אני מכיר רק בני אדם'.
תושב אחר מאותה עיירה, שהציל גם הוא יהודים הסביר: 'היה צריך לעשות את הדברים האלה, ונתמזל לנו מזלנו להיות שם בעת ההיא... היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם לעזור לאנשים אלה. זה לא היה הגיוני, אבל כידוע... היינו צריכים לעשותו בכל זאת'".
מתוך: פלדיאל מ. , כל המקיים נפש אחת - חסידי אומות העולם ויחודם, יד ושם, ירושלים 1992, עמ' 47-48.

•  סמפו סוגיהארה
"סוגיהארה היה קונסול יפן בקובנה. הוא הנפיק 3000 אשרות יציאה ליהודים שניצלו בזכות כך. בטקס קבלת אות חסיד אומות העולם הוא אמר: 'ידעתי שצפוי לי עונש מצד ממשלתי על הפרת הוראות ברורה. אבל לפני עמדו אנשים חפים מפשע, שכל רצונם היה להישאר בחיים. לא יכולתי לסרב לבקשתם ולפעול אחרת'". מתוך: פלדיאל מ. , כל המקיים נפש אחת - חסידי אומות העולם ויחודם, יד ושם, ירושלים 1992, עמ' 53-54.
• להרחבה על סמפו סוגיהרה, לחצו כאן

•  ד"ר אדלאיד הובאל
"בשלהי 1942 נעצרה הד"ר אדלאיד הובאל מצרפת ונשלחה למחנה ההשמדה והריכוז אושוויץ משום שמחתה על היחס ליהודים. באושוויץ ביקש ממנה רופא המחנה הראשי, ד"ר וירטס, קצין ס"ס, להצטרף לצוות הרופאים במקום. כאשר הבינה שרוצים שהיא תיקח חלק מעשי בניסויים 'מדעיים' בבני אדם סירבה הובאל בתוקף להיות שותפה לפשע. כאשר שאל אותה ד"ר וירטס: 'האם אינך מבחינה שאנחנו שונים מהם (כלומר, מן היהודים)?' ענתה לו הובאל: 'אם יש מישהו השונה ממני, הרי זה בעיקר האיש העומד מולי'. בשובה אל צריפה, לאחר שאיימו עליה שתבוא על עונשה, אמרה לחברותיה: 'ברור שלא נצא מכאן חיים. השאלה היא רק אם נדע למות כבני-אדם'. בינתיים הוסיפה לטפל בחולות נגועות בטיפוס כדי למנוע את שילוחן לתאי הגזים. חלפו כמה שבועות ולא פגעו בה לרעה. לימים נשלחה הובאל למחנה ראוונסבריק ושוחררה שם בסוף המלחמה. בשנת 1966 הוכרה הד"ר הובאל כחסידת אומות העולם".
מתוך: פלדיאל מ. , כל המקיים נפש אחת - חסידי אומות העולם וייחודם, יד ושם, ירושלים 1992, עמ' 59-60.