דפי העֵד – מערך שיעור
מיועד
לחטיבות העליונה
י' בטבת הוא יום הקדיש הכללי למי שמקום קבורתם לא נודע, ובו אנו שמים דגש מיוחד על הנצחת הפרט.
המטרות
א. להציג לפני התלמידים את הקושי ואת המורכבות של הנצחת קורבנות השואה כבני אדם ולא כמספרים.
ב. להציג את דפי העֵד ככלי ייחודי להנצחה פרטית בקריאה מדוקדקת ומודרכת של דפי העֵד שתספר את סיפורם של אנשים פרטיים ותלמד על עולמם של אותם יהודים שנרצחו.
ג. לגרום לתלמידים לחוש את האחריות שבהשתתפות בפרויקט איסוף דפי העֵד ולהבהיר להם את הדחיפות שבהתגייסות לפרויקט חשוב זה.
השיעור יתמקד בדפי העֵד שנכתבו על ילדים.
מהלך השיעור
א. פתיחה: הצורך בהנצחת השואה והקושי בהנצחתה הנצחה פרטית ואישית.
ב. דפי העֵד:
1. מהם דפי העֵד?
2. משימת חקר: דפי העֵד מספרים סיפור אישי וכללי כאחד.
ג. סיכום ביניים: על משמעותם של דפי העֵד.
ד. גיוס דפי העֵד: מדוע לא נאספו יותר דפים? - על הקשיים ועל המגבלות שבאיסוף דפי העֵד, על החשיבות שבהתגייסות לפרויקט דפי העֵד והצעת דרכים לפעולה כיתתית או בית-ספרית.
א. פתיחה
כדי להעלות לפני התלמידים את הקושי שבהנצחה פרטית ואישית, אפשר להתחיל בשאלה שתבחן את הדרך שבה הם זוכרים את השואה ואת הנרצחים:
· אילו תמונות עולות לנגד עיניכם כשמזכירים את השואה?
למורה: את הדיון על תשובות התלמידים אפשר למקד בשאלות אלו: מה מקומם של האנשים הפרטיים בזיכרון? האם אנחנו מתמקדים בזיכרון הנרצחים או בזיכרון הרצח? האם עלתה לנגד עיניכם תמונה של מקום, של סמל או של אדם? מדוע?
דיון על מקור:
אנחנו ההרוגים תובעים דין / אלמונית
מתוך שיר ששלחה אלמונית מן המשרפה בבירקנאו
לפני מותה ב-8 במרס 1944:
"לא תראה על קברינו פאר של מצבות,
לא ימצאו שם פרח וברוש,
גם לא זרים כסימן לעצבת
ולא מלאכים מרכיני ראש
אין שם פס פז, לא בת קול מאוושת
גם לא נרות באש התמיד."
מתוך המקראה "בין תמולנו למחרנו", עמ' 93
· על מה מבכה האלמונית? האם לדעתכם היא צדקה?
ב. דפי העֵד
1. מהם דפי העֵד?
אחת הפעולות הראשונות של יד ושם עם היווסדו הייתה איסוף שמות של הנספים ופרטים עליהם כדי להקים להם מעין מצבות פרטיות. בדפי העֵד פרטים ביוגרפיים של יהודים שנספו בשואה, והם משמשים כמצבותיהם הסמליות. את הדפים ממלאים ושולחים ליד ושם בני משפחה או חברים קרובים, למען הנצחת זכרם של הקרבנות לעולם ועד.
מדוע בחר יד ושם בדרך זו? מה היתרונות ומה החסרונות שלה לדעתכם?
2. משימת חקר
הכיתה תחולק לקבוצות קטנות, וכל קבוצה תקבל שלושה או ארבעה דפי עֵד שונים.
א) לפניכם דפי עֵד של ילדים בתקופת השואה. נסו לחקור אותם ולראות מה אפשר ללמוד על הילדים. לפניכם דוגמה לחקירת דף עֵד ושאלות מנחות.
(אם יש לכם גישה לאינטרנט, נסו לברר פרטים נוספים על הארצות ועל המחנות או אתרי הרצח המוזכרים בדף במאגר המידע "אודות השואה" באתר של יד ושם.)
דוגמה לשאלות לחקר הדפים:
- על מי נכתב דף העֵד? רות גולדבגרג.
- בת כמה הייתה רות במותה? שלוש עשרה שנים.
- היכן נולדה וחיה? בלודז' שבפולין.
- מה היה גורלה בתקופת השואה, ומה היו נסיבות מותה? רות נשלחה לטרבלינקה, אך אחותה כתבה שהיא אינה יודעת מה היה גורלה. טרבלינקה היה מחנה השמדה, ולכן ברור שילדה שהגיעה אליו נרצחה שעות ספורות לאחר מכן.
- מי כתב את דף העֵד? פרידה.
- מה קרבתה לרות? היא אחותה.
- האם גם אחותה היא ניצולת שואה? כן.
- מה היה גורלה של פרידה במלחמה? בדף העֵד היא סימנה שהיא הייתה בגטו, אך לא ברור היכן.
- האם היא יודעת פרטים רבים על רות? היא יודעת שהיא נשלחה לטרבלינקה, אך היא אינה חושבת שהיא יודעת את כל נסיבות מותה של אחותה.
- האם היא יודעת בבירור מה קרה לרות? למעשה היא יודעת מה עלה בגורלה, שכן היא יודעת שהיא הגיעה לטרבלינקה, אך היא מסרבת להאמין שאלה כל הפרטים על מותה של אחותה.
- נסו לשער מהיכן פרידה יודעת פרטים אלו על אחותה.
- האם מצורפת לדף תמונה? כן.
- האם מהתמונה אתם מכירים טוב יותר את רות? רק מעט, כי היא צולמה כשרות הייתה בת פחות משלוש עשרה.
- שימו לב שלפני המלחמה החיים היו שונים מחיינו היום, ומצלמות לא היו נפוצות אז כמו היום.
- מהיכן לדעתכם השיגה פרידה את התמונה וכיצד שמרה עליה?
- אילו דברים נוספים הייתם רוצים לדעת על רות? האם אפשר לענות עליהם על פי דף העֵד? האם היה אפשר לענות עליהן בדרך אחרת? באיזו דרך?
באופן דומה חִקרו שניים או שלושה דפי עֵד בעצמכם.
ב) הציגו לפני הכיתה דף אחד שנגע ללבכם במיוחד. ספרו על הילד או הילדה שנרצחו, והסבירו מדוע בחרתם בדף זה.
ג. סיכום ביניים
· מהי לדעתכם המשמעות של דפי עֵד?
· האם העיסוק בדפי העֵד השפיע על תפיסתכם את סיפור השואה?
· כמה דפי עֵד נאספו לפי דעתכם ביד ושם, מתוך 6 המיליון שהיה צריך לאסוף?
למורה: אף שיד ושם אוסף שמות בדפי עֵד כבר כחמישים שנה, עדיין לא נאספו יותר מחצי ממספר השמות. מה משמעות הדבר?
ההסבר כאן חשוב מאוד! מטרת הנאצים הייתה למחוק מהעולם את זכר העם היהודי. כל עוד איננו מצליחים לזכור את רוב הנרצחים זיכרון אנושי ופרטני, הזיכרון והזהות שלהם נמחקים, ופירוש הדבר שהנאצים מימשו את מטרתם.
לנרצחים בשואה אין קבר או יד שיזכירו את קיומם. לפחות חצי מהנרצחים הצליח יד ושם להנציח. אמנם ההנצחה סמלית, אך היא מזכירה לנו שהם חיו ושהיו חלק מקהילה וממשפחה. לרוב הנרצחים אין ביד ושם אפילו הנצחה סמלית.
ד. מדוע לא נאספו יותר דפים?
למורה: התשובה לשאלה זו מורכבת מכמה גורמים, וחשוב להסב את תשומת לב התלמידים אליהם:
1. קהילות שלמות נכחדו בשואה, ומאחר שכל מי שהנרצחים הכירו בחייהם נרצחו עמם, איש אינו יכול לספר עליהם. לעתים שרדו מהקהילה רק מעטים, נערים או ילדים, והם לא הכירו אנשים רבים. משום כך מתוך קהילות של אלפים, יש בידינו דפי העֵד של כמה עשרות אנשים בלבד.
2. מילוי דפי העֵד דורש זמן ותשומת לב, ולא תמיד התפנו הניצולים למלאכה. במיוחד קשה המלאכה למי שאיבדו רבים מבני משפחתם ומחבריהם ועליהם למלא עשרות דפי עֵד.
3. ניצולים רבים נמנעים מלעסוק בקורות אותם בשואה ולכן אינם ממלאים דפי עֵד על בני משפחתם ועל מכריהם.
4. לעתים קרובות גורל הנספים אינו ידוע, ותמיד קיימת התקווה כי הם נשארו בחיים. כתיבת דפי העֵד כמוה כהשלמה עם מותם, ומשום כך רבים דוחים אותה. פעמים רבות ילדיהם ונכדיהם של הניצולים אינם יכולים לכתוב את דפי העֵד לאחר שהניצול נפטר משום שהם אינם יודעים די פרטים על בני משפחתו שנרצחו בשואה.
5. לא כל הניצולים מודעים למאמץ של יד ושם לאסוף את דפי העֵד ולפרויקט איסוף דפי העֵד.
לכן יד ושם מבקש לגייס גם תלמידים לאיסוף דפי עֵד. חשוב מאוד להדגיש כי האחריות על ההנצחה מוטלת על כולם כיהודים וכישראלים, ללא הבדלי מוצא.
מה אפשר לעשות?
כאן יש לדון עם התלמידים על האפשרויות השונות לאיסוף דפי עֵד בקהילה, בשכונה, בעיר או בסביבת מגוריהם: מועדוני קשישים, בתי אבות, מוסדות להנצחת השואה וכו'. שימו לב שתלמידים הדוברים שפות שונות יכולים לעזור מאוד להנצחה. בנוסף לכך יש להדגיש כי גם לתלמידים שאין להם קשר משפחתי אל הנושא מקום חשוב בהנצחה והם יכולים לפעול בתוך הקהילה.
נספח:
לפניכם עיקרי סיפוריהם של בני הנוער והילדים שפרטיהם מולאו בדפי העֵד. פרטים אלו יכולים לתרום לדיון:
יהודית גלרט:
נערה מהונגריה שהייתה בת חמש עשרה בהירצחה. יהודית הייתה חברה במחתרת ונרצחה בפעילות מחתרתית נגד הגרמנים. אחיה גם הוא ניצול שואה, ובידיו פרטים מדויקים על יום מותה. ייתכן שהוא יודע את הפרטים מכיוון שהיה בקרבת מקום כשהיא נרצחה, וייתכן שהוא שמע על כך מעדים בזמן המלחמה או אחריה.
_____ קפולסקי:
את דף העֵד כתב בן דודה שאיננו ניצול שואה. ייתכן אפוא שהוא או הוריו עלו ארצה. כנראה הוא איננו יודע את שמה של בת דודתו אלא רק את שנת הלידה שלה. הוא יודע כי היא ומשפחתה היו בגטו קובנה, אך הוא אינו יודע בבירור את גורלם וקורותיהם ומתלבט באשר לשנת הרצח. משום כך הוא איננו יודע אם בת דודתו נרצחה כשהייתה בת ארבע או בת שש. (חִשבו על ההבדל בין ילד בן ארבע לבין ילד בן שש מבחינת ההתפתחות, היכולות וכו'.) בתמונה היחידה שנשארה לו היא כנראה בת כמה חודשים, ולא נותר אלא לדמיין כיצד נראתה כשגדלה.
מרים ברקוביץ:
ילדה בת שבע מהונגריה. דודה, גם הוא ניצול שואה שנשלח למחנה, מילא את דף העֵד עליה. הוא מכיר את הפרטים על משפחתה לפני המלחמה (מקום מגורים, שמות קודמים ועוד) ויודע על חלק מקורותיה של מרים ושל משפחתה לפני שנשלחו לאושוויץ. שימו לב כמה שינויים עברה ילדה בת שבע בתקופה הקצרה של הכיבוש הגרמני בהונגריה (מ-1944) במעברים מהבית לחוות ויס, לגטו ולאושוויץ.
יצחק כותב שהוא אינו יודע פרטים על נסיבות המוות שלה, אך אנו יודעים כי ילדים שנשלחו לאושוויץ נרצחו מיד עם הגיעם, לאחר הסלקצייה, להשמדה בתאי הגזים.
הדי:
את דף העֵד על הדי מהונגריה מילאה חברתה מבית הספר. היא אינה יודעת את שם משפחתה או את שמות הוריה, אך היא יודעת שהיא שהתה בגטו שבעיר מגוריה וגורשה ממנו לאושוויץ. היא כותבת באופן כללי שהיא "נספתה בשואה", ואנו יודעים כי ילדים שנשלחו לאושוויץ נרצחו מיד עם הגיעם, לאחר הסלקצייה, להשמדה בתאי הגזים. כותבת הדף עצמה היא ניצולה שהתחבאה בזמן השואה.
שימחה-ל'ה קופמן:
שימו לב לשנת הלידה של הילד: הוא נולד בשנת 1940, לאחר שהוריו כבר החלו לברוח מפולין לברית המועצות. הילד נולד בדרך, בבריחה. כנראה בשנת 1942 שוב ברחה המשפחה מאוקראינה לתוככי רוסיה משום שהאב מציין כי הילד מת בדרך בשנת 1942 ממחלות ומרעב.
האב עצמו גויס לצבא רוסיה וישב גם בשבי הגרמני. הוא ואשתו שרדו. לא נותרה בידם תמונה של בנם.
אהרון קושניר:
אהרון נולד באוקראינה, לאחר תחילת המלחמה, אך לפני שהגרמנים כבשו את אוקראינה. הוא נפטר בשנת 1941, לאחר פלישת גרמניה לאוקראינה, במחנה באוקראינה שבו שהה עם אמו, בהיותו כבן שנה. אמו מילאה עליו את דף העֵד שלפנינו.
לעופולד אוגמן:
לעופולד היה ילד בן שנה וחצי. הוא הגיע עם הוריו לגטו מוגולוב בטרנסניסטריה שבאוקראינה. טרנסניסטריה היה אזור של מחנות ריכוז, עבודה וגטאות באוקראינה שיהודי רומניה נשלחו אליו. הילד נעלם, ועד שנת 1999, אז מילא האב את דף העֵד, לא ידע מה עלה בגורל בנו. שימו לב שהכותב התבלבל וכתב בכמה מקומות את הפרטים שלו ולא של בנו (לדוגמה: פנסיונר של צה"ל).
דוד סטופ וארווין סטופ:
דוד, בן ארבע עשרה, וארווין, בן שלוש עשרה, הם שני אחים שחיו ברומניה ונשלחו לאושוויץ. כמו שמוסרת הדף כותבת, הם כנראה הומתו בגז מיד עם הגיעם למחנה. מוסרת הדף היא בת דודה של הנספים ובעצמה ניצולת שואה. שימו לב כי התמונות שהיא חיברה לדפים הן שני חלקים של אותה תמונה של שני האחים, בגיל צעיר בהרבה מהגיל שבו נרצחו. זו כנראה התמונה היחידה שנשארה בידי המשפחה.
להדפסת דף העֵד של דוד סטופי לחץ כאן
להדפסת דף העֵד של ארווין סטופי לחץ כאן
רות שון:
רות שון מפראג נולדה באפריל שנת 1942 (כשנתיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה). היא נשלחה לטרייזנשטט, גטו-מחנה ליד פראג, סביר להניח שעם משפחתה. כותב הדף מוסר כי היא נרצחה שם. שימו לב כי הכותב, בעצמו ניצול שואה, הוא חבר של האם וכי אין לו קרבה משפחתית אל רות.
רות מנדל:
רות נולדה בברלין שבגרמניה שלוש שנים לאחר שהנאצים עלו לשלטון. היא גורשה עם משפחתה לאושוויץ. עם הגעתה עברה סלקצייה ונשלחה לתאי הגזים. שימו לב שאת הדף כתבה הנכדה של אחיה של רות, שאיננה ניצולת שואה, בשנת 1999. יש לה פרטים רבים על תאריך המשלוח של רות לאושוויץ. ייתכן שאת הפרטים קיבלה מאביה אם עדיין היה אז עם משפחתו, או מתחקיר היסטורי.
דוד שפס:
דוד נולד בוורטה שבפולין וכונה במשפחתו דודק. הוא נרצח בחלמנו, מחנה השמדה ליד לודז', כשהיה בן שנתיים לערך. שימו לב כי האחיין שמסר את הדף הוא עצמו ניצול שואה, והוא מדגיש כי הנספה הוא תינוק. התמונה המצורפת לדף איננה עדכנית.
אודט אלוש:
אודט הייתה בת שלוש עשרה כאשר בהתקפה אווירית נכבשה עיר מגוריה תוניס. היא ואחיותיה נהרגו ונטמנו בקבר אחים. את הפרטים עליה כתבה אחות אחרת שכנראה לא הייתה באזור באותה תקופה מפני שהיא כותבת שהיא איננה ניצולת שואה.
אליהו פרדו:
אליהו היה ילד קטן בסלונקי שביוון כשנשלח לאושוויץ. מדף זה קשה לדעת בן כמה היה בדיוק משום שלא כתוב באיזו שנה נשלח לאושוויץ. מוסרת דף העֵד נישאה לשלמה, אביו של הילד, אחרי המלחמה, והיא מילאה יותר משבעה עשר דפי עֵד על משפחתו של בעלה. מהדפים אפשר ללמוד כי עוד ארבעה ילדים של שלמה נרצחו באושוויץ, עם אשתו הראשונה. בדף העֵד של אשתו הראשונה נכתב כי היא נשלחה בשנת 1942 לאושוויץ, כלומר אליהו היה בן שלוש כשנרצח.