תיק נושא: רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית: 1933-1939

• מבוא
• שאלות חקר
• רשימה ביבליוגרפית
• סרטים

מבוא

פרוט הנושאים בתיק זה:

• המדיניות הנאצית
• תגובות הקהילה היהודית
• הגירה
• חירות של מנודים
• אירועי 1938
• גירוש זבונשין ליל הבדולח ותוצאותיו
• תחיקה אנטי יהודית

מרגע עלייתו לשלטון בבחירות דמוקרטיות, החל היטלר ברדיפת יהודי גרמניה. המדיניות הנאצית פגעה בכל תחומי החיים היהודיים: מערכת של תעמולה ארסית כנגד היהודים הביאה להכפשת תדמיתם בעיני הציבור הגרמני ולהדרתם ממנו; חוקים ופעולות שונות גרמו לפגיעה ברכוש היהודים וביכולתם להתפרנס; מעמדם החוקי כאזרחי המדינה הופקע והם הוגדרו כתושבים חסרי זכויות; ולבסוף, ביטחונם הפיזי התערער ורבים מיהודי גרמניה סבלו מאלימות קשה, רצח ומאסרים המוניים.
תהליך זה לא קרה ביום אחד. המדיניות הנאצית כנגד היהודים הייתה הדרגתית. במשך 6 השנים מעליית הנאצים לשלטון ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה, בדקו השלטונות הנאציים את תגובת העם הגרמני כמו גם את תגובת העולם לצעדים החדשים שלהם נגד היהודים. העובדה כי לא ניכרה תגובה קשה נגד המדיניות הגרמנית איפשרה לנאצים להקצין את מאבקם ביהודים.
בתיק נושא זה נתאר את הצעדים המרכזיים במדיניות הנאצית כנגד היהודים עם דגש מיוחד על שנת 1938 שהיתה שנה מכריעה עבור יהודי גרמניה. כמו כן נבחן את תגובתם של יהודי גרמניה למדיניות הנאצית כלפיהם.

המדיניות הנאצית
כבר בשבועות הראשונים לאחר מינויו של היטלר לקנצלר ניכרה החמרה באווירה האנטי-יהודית ברחוב הגרמני. בנסיבות החדשות היו היהודים חשופים יותר לאלימות ונתונים לאי-ודאות מעיקה. באביב 1933, לאחר התבססותם של הנאצים בשלטון, החל המשטר החדש בגל ראשון של צעדים אנטי-יהודיים. ב- 1 באפריל הוכרז יום חרם כלכלי נגד יהודי גרמניה. ב- 7 באפריל נחקק חוק שנועד להוציא את היהודים משירות המדינה הגרמני. בחודש מאי 1933 נערכה שריפת ספרים המונית על ידי סטודנטים גרמניים בערים שונות בגרמניה ובחסות המשטר הנאצי. בין הספרים שנשרפו היו אלפי עותקים של ספרים שנכתבו על-ידי מחברים יהודיים, או שתוכנם נחשב כסותר את האידיאולוגיה הנאצית.
בשנים 1933-1937 חלה החמרה הדרגתית בצעדי השלטון נגד היהודים, כמו גם בבידודם החברתי. סדרת חוקים ותקנות, שהגיעו לשיאם בשלילת אזרחותם של היהודים בחוקי נירנברג (ספטמבר 1935), הגבילו את חיי היהודים בגרמניה בתחומים שונים והדירו אותם ממעגלי החברה והכלכלה. אל החוקים והתקנות הרשמיים שחוקק המשטר הנאצי הצטרפה נטייתם של אזרחים גרמנים רבים להתנכר אל שכניהם היהודים, כתוצאה מאנטישמיות, או למען טובות הנאה שהפיקו מנישול היהודים.

תגובת הקהילה היהודית
לעתים נדמה לנו שהתגובה המתבקשת מיהודי גרמניה עם עליית היטלר לשלטון היתה להימלט אל מחוץ לגבולות גרמניה כל עוד יכלו. הישארותם בארץ שהתייחסה אליהם באופן כל ברוטלי נדמית בעיננו כהדחקה קשה של המציאות בה חיו. אולם מן הראוי לזכור כי אנו, בני התקופה שאחרי השואה, יודעים את סופו הטראגי של הסיפור ההיסטורי שתחילתו בשנות השלושים בגרמניה. מלבד זאת, אנו נולדנו לתוך עולם שהשואה קרי השמדתם המתועשת של שישה מיליוני אנשים, נשים וילדים חפים מפשע רק מכיוון שהיו יהודים, היא אירוע היסטורי שהתרחש. אולם עבור יהודי גרמניה אירוע שכזה היה אירוע דימיוני וחסר כל הגיון. הם לא ידעו את סוף הסיפור, ולא היו מסוגלים לדמיין לעצמם סוף כה טראגי, חסר תקדים ובלתי מתקבל על הדעת. כאשר אנו לומדים את תגובתם של יהודי גרמניה למאורעות שנות השלושים, עלינו לזכור ולהפנים עובדה זו. מכאן נפנה לבחון את תגובות הקהילה היהודית בשנות השלושים בגרמניה תחת שלטון הנאצים.

הגירה
עם עליית הנאצים לשלטון הבינו יהודי גרמניה כי המשטר החדש מסמן את תחילתה של תקופה חדשה וקשה עבורם. הם נדרשו להתמודדות עם מציאות משתנה של אנטישמיות קיצונית ומדיניות חוקית המכוונת לפגוע בהם ולנשלם. כיצד הגיבו יהודי גרמניה בשנות השלטון הנאצי, בטרם פרצה מלחמת העולם? דפוס אחד שניתן למצוא לכל אורך התקופה הנו הגירה מגרמניה. כבר בשנה הראשונה לשלטון הנאצים בגרמניה עזבו אותה כ-37,000 יהודים, רובם מתוך יזמה אישית ובלי מסגרת מארגנת. ההחרפה ההדרגתית במצבם של יהודי גרמניה הביאה ללחצי הגירה גוברים, וכתוצאה מכך להיערכות גוברת של הארגונים היהודים לסייע למהגרים. כך נאסף חומר על יעדי הגירה שונים, הועברו קורסים בשפות שונות וניתנו הכשרות מקצועיות כהכנה להגירה. לקראת סוף שנות השלושים ובעיקר למן המחצית השנייה של שנת 1938 הפכה הגירת היהודים מגרמניה ומאוסטריה ליעד מפורש של המדיניות הנאצית. משלב זה חלה עלייה ניכרת במספר העוזבים את גרמניה (כ-35,000 יהודים ב1938, לעומת כ-23,000 בממוצע בכל אחת מן השנים שקדמו לה), והם הפכו ממהגרים הבוחרים לעזוב ומחליטים על יעד ההגירה, לפליטים המגורשים מארצם. בשלב זה אירופה היתה מוצפת בפליטים גרמניים יהודיים ולא יהודיים שנמלטו ממוראות המשטר הנאצי בארצם. עובדה זו היוותה גורם מכריע עבור רבים מן הפליטים החדשים שניסו להימלט מגרמניה, אולם מדינות אירופה ומדינות העולם לא היו מוכנות לקלוט אותם.
בבואנו לבחון את דפוסי ההגירה מגרמניה הנאצית מן הראוי לזכור כי ההחלטה להגר היא החלטה מורכבת וקשה, והגירה עצמה היא אחת מן הטראומות הקשות שאדם יכול לחוות במהלך חייו. ראשית עליו להכיר בכך כי המקום שאותו ראה כמולדתו, אינו רוצה בו; נוסף על כך, עליו להיות מסוגל למצוא את האמצעים הדרושים כדי לעזוב את ארצו, וכן לסיים את כל ענייניו הכלכליים במדינת המוצא שלו; ולבסוף, המהגר צריך למצוא מדינה שתהיה מוכנה לקלוט אותו. לאור כל זאת, אולי אין זה מפתיע כי רוב יהודי גרמניה העדיפו להישאר בארצם ולקוות ולהאמין כי השלטון הנאצי הנו אפיזודה חולפת בהיסטוריה הגרמנית.

חירות של מנודים
לאחר חודשי המבוכה הראשונים החלו יהודי גרמניה להתארגן מחדש על מנת להקל את הקיום היהודי בנסיבות החדשות. יהודים רבים שחיו במסגרותיה השונות של החברה הגרמנית ונדחקו ממנה נזקקו עתה למסגרת קהילתית תומכת. משבר הזהות של מי שחשו שמולדתם הפנתה להם עורף יצר גם צורך להגדרה מחודשת של זהותם. ארגונים יהודיים שונים הפעילו מנגנוני רווחה וסיוע כלכלי ורפואי, העניקו ייעוץ מקצועי, ארגנו פעילויות חינוכיות ואף סייעו לאלו שתכננו להגר מגרמניה. ארגונים יהודים גרמנים המשיכו להוציא לאור עד שלהי 1938 מגוון של עיתונים ואף פעלו לסיפוק צרכי התרבות והבידור של היהודים. המשטר הנאצי אפשר לקהילה היהודית את הפריחה התרבותית הזו באופן מפתיע שלא עלה בקנה אחד עם מדיניותם הכללית נגד היהודים. הסבר אפשרי לתופעה זו ניתן למצוא בגישה הגורסת כי היהודים בגרמניה קיבלו "חירות של מנודים". בשלב זה היה עסוק המשטר הנאצי בהדרתם של היהודים מהזירה הציבורית הגרמנית, ובבידודם החברתי. מה שעשו במסגרות הפנים קהילתיות שלהם לא שינה להם כל-כך. אולם פריחה תרבותי זו לא נמשכה לעד. שנת 1938 סימנה את קץ פריחתה התרבותית של יהדות גרמניה.

אירועי 1938
גירוש זבונשין ליל הבדולח ותוצאותיו
בשלהי אוקטובר 1938 גורשו מגרמניה כ-17,000 יהודים ממוצא פולני שהתגוררו בגרמניה אולם היו חסרי נתינות גרמנית. היהודים גורשו לאזור לעיירת הגבול הפולנית זבונשין, בתנאים קשים ובחוסר כל. גרמניה גירשה אותם אל מחוץ לגבולותיה, ואילו פולין לא היתה מוכנה לקבלם בחזרה. בין המגורשים היתה גם משפחת גרינשפן, שבנה, שהתגורר באותה העת בפאריס התנקש במזכיר השלישי של השגרירות הגרמנית בפאריס. רצח המזכיר בשגרירות היה העילה לפוגרום "ליל הבדולח". בלילה שבין ה9 וה10 בנובמבר 1938 – פרץ הפוגרום האלים נגד יהודים בכל רחבי גרמניה. במהלך הפוגרום נופצו חלונות בתי עסק יהודיים ובתי כנסת, ומבנים יהודיים רבים נשרפו ונרצחו תשעים ותשעה יהודים. בעקבות הפוגרום נעצרו כ-30,000 יהודים במחנות ריכוז. הקהילה היהודית אף נדרשה, בצעד ציני של הנאצים, לשלם קנס של אלפי מרקים על הנזקים שנגרמו לגרמניה עקב הפוגרום. ליהודים שנכלאו במחנות הריכוז לאחר האירועים נאמר כי במידה ויוכיחו שהם מתכוונים לעזוב את גרמניה, ישוחררו. ליל הבדולח והאירועים שאחריו הביאו לפגיעה אנושה במסגרת הקיום היהודית בגרמניה, ולמעשה שיתק את מה שנותר מן הקהילה היהודית בגרמניה.

תחיקה אנטי יהודית
ליל הבדולח סימן שיא בהתדרדרות מצבם של יהודי גרמניה. אולם לכל אורך שנת 1938 הסתמנה החרפה ניכרת במדיניות האנטי יהודית של המשטר הנאצי. גל זה החל באירועים סביב ה"אנשלוס" - סיפוח אוסטריה לגרמניה במרץ אותה שנה. סיפוח אוסטריה התקבל בהתלהבות על-ידי מרבית העם האוסטרי, ולווה בפגיעות חסרות תקדים ביהודי וינה. בשונה מיהודי גרמניה שמעמדם התדרדר באופן הדרגתי, יהודי אוסטריה נחשפו לאכזריות הנאצית בבת אחת. בהמשך אותה שנה הוחרפה מדיניות ה"אריזציה" – החרמה כפויה של הרכוש היהודי באוסטריה ובגרמניה.

שאלות חקר

• דפוסי ההגירה של היהודים מגרמניה השתנו במהלך השנים 1933-1939. כיצד ניתן להסביר את השינויים בדפוסי ההגירה בשנים אלו?
• כיצד תפסו היהודים בגרמניה את המדיניות הנאצית נגדם?
• אילו דילמות התעוררו בקרב המחנכים היהודיים בשנות השלושים בגרמניה?
• כיצד ניתן להסביר את התארגנות היהודים לשלוח את ילדיהם בקינדר-טרנספורט לאור אירועי התקופה?
• מדוע נחשב ליל הבדולח לנקודת מפנה בהיסטוריה של יהדות גרמניה?
• כיצד ניתן להסביר את השלבים השונים במדיניות הנאצית נגד היהודים?

רשימה ביבליוגרפית

1. גלבר יואב, מולדת חדשה: עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם 1933-1948, יד יצחק בן צבי, ירושלים,1990 .
2. גרונר וולף, "עוני ורדיפות – ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה, היהודים והמדיניות האנטי-יהודית בגרמניה הנאצית בשנים 1939-1945", יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 17-46.
3. היילברונר עודד, "שקיעתה ונפילתה של הקהילה היהודית בגרמניה" [מאמר ביקורות על הספר: תולדות השואה- גרמניה בעריכתם של אברהם מרגליות ויהויקים כוכבי] , יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 373-380.
4. רייכרץ מוניקה, (עורכת), אזרחים על תנאי, יהודי גרמניה- פרקי זיכרונות 1780-1945, מוסד ביאליק ומכון לאו בק, ירושלים, 1993.
5. כהן ירחמיאל, "יהודי גרמניה נוכח הנאציזם באספקלריה של ההיסטוריה היהודית" [מאמר ביקורות על קובץ המקורות על הנהגת יהודי גרמניה בעריכתו של אוטו דב קולקה], יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 371-363.
6. מאייר ביאטה, "כינונה מחדש של קהילה יהודית בתור 'אבטיפוס' של היודנרט" [מאמר ביקורת של באטה מאייר על ספרו של דורון רבינוביצ'י על הנהגת יהודי אוסטריה], יד ושם קובץ מחקרים, 30, 2002, עמ' 359—369.
7. מירון גיא, "חיי היהודים בגרמניה הנאצית- מבט מלמטה" [מאמר ביקורות על ספרה של מריון קפלן על חיי היהודים בגרמניה הנאצית], יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 347-361.
8. מרגליות אברהם, "תגובת הציבור היהודי בגרמניה לחוקי נירנברג", יד ושם קובץ מחקרים, 12, 1978, עמ' 55-76.
9. מרגליות אברהם, בין הצלה לאבדן: עיונים בתולדות יהודי גרמניה,1932-1938 , יד ושם, ירושלים 1990 .
10. מרגליות אברהם וכוכבי יהויקים (עורכים), תולדות השואה-גרמניה, יד ושם, ירושלים, 1998, (שני כרכים)
11. נידרלנדר דורון, יהודי גרמניה- מהגרים או פליטים?: עיון בדפוסי ההגירה בין שתי מלחמות העולם, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1996 .
12. נידרלנד דורון, "דפוסי ההגירה של יהודי גרמניה 1933-1938", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 34-37.
13. פרנקל דניאל, על פי תהום: המדיניות הציונית ושאלת יהודי גרמניה, 1933-1938, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1994.
14. פרנקל דניאל, "בין הלם לתגובה: הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 22-26.
15. עופר דליה, "עליית הנוער ותנועות הנוער בגרמניה בשנות ה-30'', בשביל הזיכרון, 21, 1997. עמ' 4-10.
16. שברזנץ יצחק, מחתרת חלוצית בגרמניה הנאצית, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשכ"ט.
17. שולר-שפרינגורום, "מצוקה ופחד ברייך השלישי – מתיקי האפוטרופסות הקהילתית של הקהילה היהודית בברלין", יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 47-80.
18. תור מלכה, "היהדות האורתודוכסית בגרמניה ואירועי 1938", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 27-34.
19. בודו בלה, "תפקידה של האנטישמיות בהרחקת סטודנטים לא ארים 1933-1945", יד ושם קובץ מחקרים, 30, 2002, עמ' 153-185.
20. בנקיר דוד, "1938: מדיניות חוץ, הקצנה פוליטית ואנטישמיות", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 4-7.
21. ברקאי דוד, "'השנה הגורלית' 1938: סיום גזל הרכוש היהודי", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 8-21.
22. גרוכמן לותר, "'חוק הגנת הדם' והמערכת המשפטית: על חוקי נירמברג ועל השפעתם", בשביל הזיכרון, 40, 2001. עמ' 4-12.
23. נולצן ארמין, "המפלגה הנאצית והאלימות שלה כלפי היהודים בשנים 1933-1939: אלימות כמושג היסטוריוגרפי", יד ושם קובץ מחקרים, 31, 2003, עמ' 191-224.
24. פרידלנדר, שאול, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות 1933-1939, עם עובד, תל אביב,1997.
25. פרנקל דניאל, "נורמליות למראית עין" [מאמר ביקורות על ספרו של שאול פרידלנדר: גרמניה הנאצית והיהודים], יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 337-345.
26. צלמון מילכה, "ההגירה הכפויה של יהדות בורגנלנד – מקרה מבחן", יד ושם קובץ מחקרים, 31, 2003. עמ' 225-253.
27. קיטר מייקל, "אנטישמיות של יום- יום בגרמניה הנאצית שלפני המלחמה: היסודות העממים", יד ושם קובץ מחקרים, 16, 1985. עמ' 105-129.
28. קליי שטפן, "היטלר והפוגרום של 9-10 בנובמבר 1938", יד ושם קובץ מחקרים, 28, 2000, עמ' 73-92.

סרטים

• אירופה אירופה
• בזרועות זרים
• בזאת לא הסתיים הסיפור
• שנואים ומנודים
• מצלמה של משפחתי
• יותר מאשר זכוכית מנופצת: זיכרונות מליל הבדולח
• דויד
• משפחת אופרמן

▲ראש העמוד