|
|
תיק נושא: היחיד והמשפחה
מבוא
פרוט הנושאים בתיק זה:
המשפחה היהודית בשואה
משפחה היא תא הקיום הבסיסי ביותר במרבית החברות האנושיות. אדם נולד לתוך משפחה, גדל ומתבגר בה, ולרוב היא נשארת מסגרת קיום משמעותית לכל אורך חייו. השואה ששברה את מסגרות הקיום האנושי, פגעה פגיעה אנושה גם במשפחה היהודית. כבר עם פרוץ המלחמה התחילו תהליכי התפוררות של המשפחה היהודית; הגברים היו חשופים לסכנה יותר מן הנשים והילדים, ולכן גברים רבים נמלטו מזרחה והשאירו את בני משפחותיהם בערים המערביות של פולין עד יעבור זעם. גברים אחרים התגייסו לצבא הפולני, נחטפו לעבודות כפייה, נכלאו או אפילו נרצחו. היעדרותם של הגברים השפיעה מאוד על מבנה המשפחה ועל התפקידים המסורתיים שהיו נהוגים בה. מאוחר יותר עם כליאת היהודים בגטאות ועם התפתחות תנאי הרעב והמצוקה הקשים, נותרו ילדים יהודיים רבים ללא הורים מתפקדים, וללא קורת גג. פעמים רבות הפכו הילדים למפרנסים העיקריים של המשפחה המתפוררת, ועל כתפיהם נפלה אחריות כבדה שבעולם רגיל לא אמורה ליפול על כתפיהם של ילדים. במקרים אחרים הוסתרו ילדים יהודים אצל משפחות נוצריות ונאלצו להתמודד עם תחושת נטישה מצד הוריהם האמיתיים, עם משבר זהות אישית ודתית, עם געגועים להוריהם ועם קשיי הסתגלות לחיים במשפחה חדשה.
מצד שני, המשפחה היוותה מקור סעד ונחמה עבור רבים מן היהודים בתקופת השואה. הדבר נכון בעיקר בתקופת הגטאות, שם המסגרת המשפחתית יכלה להישאר שלמה, שלא כמו במחנות בהם הופרדו נשים מגברים.
נשים בשואה
האם הסבל הנשי בשואה הנו בעל מאפיינים ייחודיים? חוקרים מתחום המגדר העלו שאלה זו לדיון אקדמי, והמחקרים השונים שמתפרסמים מעידים יותר ויותר כי אכן ישנם מאפיינים ייחודים לנשים יהודיות, כקבוצה ייחודית בשואה. מאפייני הסבל הייחודיים עשויים לנבוע מעצם החוויה הנשית השונה מן החוויה הגברית; אפשרות אחרת היא כי עצם יהדותה של האישה עשויה להכתיב לה מאפיינים ייחודיים של סבל, לעומת נשים לא יהודיות תחת המשטר הנאצי. הייחוד נובע מגורמים חיצוניים כמו תהליכים דמוגרפים והחלטות של המשטר הנאצי ביחס לנשים, כמו גם גורמים פנימיים כמו תפיסת הנשים את עצמן. להלן נצביע על כיוונים בסיסיים של ייחוד הסבל הנשי בשואה. כל אחד מהם יכול להתפתח לדיון שלם ומקיף.
עם פרוץ המלחמה נשארו נשים רבות ללא בעליהן, ונדרשו לשאת בכל העול המשפחתי לבדן. היה זה לרוב שינוי גדול בנורמות שהיו נהוגות בחיי המשפחה היהודית בטרם המלחמה. הנשים היו צריכות לדאוג לפרנסת הבית, לחינוך הילדים ולקבל על עצמן החלטות יומיות כבדות משקל. בתנועות הנוער ובמחתרות היהודיות קיבלו על עצמן נשים צעירות תפקיד שהיה בעל חשיבות עצומה בפעילות המחתרתית: תפקיד הקשריות. נשים יכלו לעבור בין ריכוזי היהודים בגטאות השונים תוך סיכון נמוך מגברים, בשל העובדה כי גברים יהודיים נימולו, ולכן היו חשופים יותר להלשנות. נשים מילאו תפקיד זה באומץ רב, תוך סיכון גבוה, כשהן גומעות לבדן מרחקים ארוכים, ועליהן לקבל החלטות בעצמן.
חיי האסירות במחנות היו אף הן שונים מחיי האסירים, ובעלי מאפיינים ייחודיים. כבר בסלקציה שנערכה עם הגעת טרנספורט למחנות ההשמדה, אימהות צעירות נשלחו ביחד עם ילדיהן לרצח, גם אם היו בריאות ויכלו לעבוד. גם האסירות שעברו את הסלקציה וחיו במחנות חוו את חוויית המחנה באופן שונה מעט משל גברים, מעצם היותן נשים.
ילדים בשואה
מהי ילדות בשואה? בעולם רגיל אנו רגילים לחשוב על ילדים כצעירים עד לגיל בו הם מסוגלים לשאת באחריות כל עצמם. כל עוד הילד לא הגיע לאחריות מלאה, ישנם הורים או אפוטרופוסים שעליהם להגן עליו, לכוון אותו ולדאוג למילוי זכויותיו הבסיסיות. בשואה, הפגיעה במסגרת המשפחתית היתה לעתים כה אנושה עד כי נשללו מן הילד כבר בגיל צעיר מאוד, ההגנה והאהבה של הוריו. ילדים רבים התייתמו מהוריהם, ולא תמיד נמצא מבוגר שיוכל לקחת את חינוכם וגידולם על כתפיו. כך נותרו ילדים רבים עזובים בלי שאף אחד ידאג להם. גם כשההורים היו בחיים, לא תמיד היו יכולים למלא את תפקידם. לעתים קרובות לא הצליחו המבוגרים להבין כי הכללים הישנים שהיו נכונים לעולם שהכירו מאז ומתמיד, כבר אינם תקפים. הילדים לעומתם, היו בעלי גמישות מחשבתית רבה יותר, ולכן פעמים רבות נאלצו לקחת על עצמם את פרנסת המשפחה. ילדים עסקו בהברחות מזון אל תוך הגטו תוך סיכון רב, ומתוך הידיעה כי משפחתם תלויה בהם. המציאות בגטאות גרמה למעשה להיפוך תפקידים, כאשר הילד הפך למפרנס העיקרי ולדמות עליה המשפחה סומכת, ואילו ההורים היו תלויים בו לקיומם. ילדים רבים הוסתרו על ידי הוריהם במנזרים או אצל משפחות נוצריות שהיו מוכנות לקבלם. ילדים אלו נדרשו להתמודדויות לא פשוטות בזמן השואה. גם אחרי המלחמה הם נותרו לעתים עם חידות לא פתורות הנוגעות בבסיס זהותם, חידות המלוות אותם לכל אורך חייהם. במחנות כמעט ולא ניתן לדבר על ילדים, מכיוון שרובם המוחלט של הילדים שגורשו אליהם נרצחו מיד עם הגיעם. ועם זאת, בין האסירים היו גם נערים צעירים מאוד שהתחזו לבוגרים יותר והצליחו להערים על הנאצים ולעבור את הסלקציה. חייהם היו חיים של אסיר לכל דבר ועניין, אולם מבחינה ביולוגית הם עדיין היו נתונים בגיל הילדות. בתום המלחמה נותרו ילדים רבים במקומות מסתור שונים ברחבי אירופה. החזרתם של ילדים אלו, שלרוב נותרו יתומים מהוריהם, אל חיק היהדות העלתה קשיים והתלבטויות רבות. חינוכם מחדש של ילדים ששנות ילדותם, השנים המכריעות ביותר בעיצוב אישיותו של האדם, עברו עליהם במסתור, בפחד מוות ותוך אימוץ נורמות ערכיות הפוכות מן הנורמות הרגילות, כל אלו הציבו אתגר עצום למחנכים ולפעילי הציבור שעבדו עם ילדים אלו, וכמובן לילדים עצמם.
שאלות חקר
- למה גרמה עובדת היעדרותם של גברים יהודיים רבים מן המשפחה בשלבים הראשונים של המלחמה?
- כיצד תפסו הילדים את השארתם במקום מסתור על-ידי הוריהם? האם יש שינוי בתפיסתם את החלטת הוריהם לאורך השנים שאחרי המלחמה?
- מה היה תפקידן של הקשריות בפעילות המחתרתית של תנועות הנוער? מדוע מילאו תפקיד זה בעיקר נשים?
- מה עלה בגורלן של נשים הרות בגטאות ו/או במחנות? כיצד התמודדו הנשים עם ההיריון והלידה הצפויה? אילו דילמות היו כרוכות בהתמודדותן?
- האם ישנם מאפיינים ייחודיים לסבל הנשי בשואה (כדאי להתמקד באחת מן התקופות הבאות: פרוץ המלחמה, גטאות, מחנות)? מהם?
- כיצד ניתן להסביר תופעות של נישואין, הריון ולידה במציאות שתכליתה לשלול את קיומן של משפחות?
- השווה בין המדיניות הנאצית כלפי המשפחה הארית והמשפחה היהודית.
רשימה ביבליוגרפית
יומנים זכרונות ועדויות:
- אדלר סוזי, האוהבת והאהובה, יומנה של סוזי אדלר, ילדת הקינדרטרנספורט עורכת: יהודית תידור באומל, יד ושם, ירושלים ,תשס"ד.
- אוברסקי יונה, שנות ילדות, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, 1981.
- בנישטי רות, מי את בתי?, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל, 1986.
- גלסברג-גולד רות, אתמולים אבודים, הודצאת יד ושם, ירושלים 1990.
- גרינברג הנריק, ילדי ציון – דרך התלאות של ילדי טהרן, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1995.
- ז'מיאן יוסף, מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, הוצאת מורשת וספרית פועלים, ישראל, 1988.
- כגן רעיה, נשים בלשכת הגיהנום.
- לבל ג'ני, פתאום שונה פתאום אחרת – סיפורה של נערה יהודייה ביוגוסלביה הכבושה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1997.
- לזרסון-רוסטובסקי תמר, יומנה של תמרה – קובנה 1942-1946, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל, תשל"ו.
- עקביא מרים, נעורים בשלכת, הוצאת תמוז, תל אביב, 1975.
- פרחודינק צאלק, התפקיד העצוב של התיעוד – יומן במחבוא, הוצאת כתר, ירושלים, 1993
- פרידלנדר שאול, עם בוא הזיכרון, עם עובד ספריית אופקים, תל אביב 1987.
- פרנק אנה, יומנה של נערה, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב 1992.
- פרנקל אלונה, ילדה, הוצאת מפה, ישראל, 2004.
- רבינוביץ שושנה, פצעים שלא הגלידו, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1991.
ספרות:
- גוטפרוינד אמיר, שואה שלנו, זמורה ביתן, ישראל, 2002.
- סמל נאוה, צחוק של עכברוש, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2001.
- אפלפלד אהרן, סיפור חיים, הוצאת כתר, ירושלים, 1999.
ספרות ילדים ונוער:
- אורלב אורי, האי ברחוב הציפורים, הוצאת כתר, ירושלים.
- אורלב אורי, האיש מן הצד האחר, כתר, ירושלים.
- אורלב אורי, רוץ ילד רוץ, כתר, ירושלים, 2001.
- מורגנשטרן נעמי , רציתי לעוף כמו פרפר, הוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, ירושלים, תשנ"ה.
- עומר דבורה, התחנה טהרן, הוצאת כתר, ירושלים, ירושלים, 1993
מחקר:
- בוגנר נחום, בחסדי זרים, הוצאת יד ושם, ירושלים, תשס"א.
- בן צין שמואל, ילדים יהודים בטרנסניסטריה בתקופת השואה, המכון לחקר השואה אוניברסיטת חיפה, יד ושם, חיפה, 1989
- הודרה רחל, האישה היהודייה בפולין מראשית הכיבוש ועד הגירוש לגטאות, בתוך: יד ושם קובץ מחקרים כרך ל"ב, ירושלים, תשס"ד.
- מגד אהרן, מסע הילדים אל הארץ המובטחת – פרשת ילדי סלבינו, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1986.
- עופר דליה, תפקיד המגדר בחקר השואה, בתוך: ילקוט מורשת כרך ס"ז, הוצאת מורשת בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ',
- קראי פליציה, פגזים וחרוזים – מחנה הנשים האסאג-לייפציג, מורשת בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ', יד ושם, ישראל, התשנ"ז.
- קראי פליציה, הנשים בגטו קרקוב, בתוך: ילקוט מורשת כרך ע"א, הוצאת מורשת בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'.
- קרן נילי, רסיסי ילדות – חינוך הילדים והנוער בגיטו טרזינשטאט ובאושוויץ-בירקנאו, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1993.
- שוולב מרגיטה, יהודיות מסלובקיה במחנה אושוויץ, בתוך: ילקוט מורשת כרך נ"ג, הוצאת מורשת בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
- שחורי פרומי, חברות המחתרת בגטאות בפולין בראי כתביתן האוטוביוגרפית, בתוך: ילקוט מורשת כרך ס"ז, הוצאת מורשת בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'.
סרטים
- מתוך האפר
- שורשים הפוכים
- לא ידעתי לקראת מה אני הולכת
- ארץ חדשה
- בזרועות זרים
- הפסנתרן
- השולחן של אפלפלד
- אל תקחו את אבא שלי
▲ראש העמוד |
|
