תיק נושא: גטאות ובידוד

• מבוא
• שאלות חקר
• רשימה ביבליוגרפית

מבוא

פרוט הנושאים בתיק זה:

• רדיפת יהודי פולין ומזרח אירופה וסגירתם בגטאות
• הנהגה יהודית פורמלית
• הנהגה יהודית אלטרנטיבית
  • תנועות נוער
  • הנהגה רבנית
• דפוסי ארגון פנים חיי היומיום בגטו
• חיי יומיום בגטו
• החיים בצל השילוחים
  • ארגון וביצוע שילוחים- דילמת היודנראט
  • ידיעה והפנמה- התפתחות ודאות המוות
• מערב ודרום אירופה
• צפון אפריקה

מושג הגטו לא הומצא על-ידי הנאצים; כבר בימי הביניים היו קיימים גטאות באירופה: שכונות יהודיות בהם התגוררו היהודים בנפרד משאר האוכלוסייה. אולם חיי היהודים באותם גטאות לא הוגבלו, ומטרתם העיקרית הייתה ביטחון ולא השפלה; לא ניתן לומר כן על הגטאות הנאציים.
נושא הגטאות ובידוד היהודים הוא נושא רחב מאוד, ובטרם בחירת נושא לכתיבת עבודה, ראוי לעשות מספר הבהרות גיאוגרפיות ולתת לנושא מסגרת זמן. בשיאו (1942) השתרע הכיבוש הנאצי על מדינות רבות במזרח ומערב אירופה ובצפון אפריקה. כל היהודים אשר התגוררו במדינות הכיבוש נפגעו והוגבלו על-ידי השלטון הנאצי ומדיניות הבידוד וההשפלה; לא כולם נפגעו באופן זהה. ההבדלים היו נעוצים בגורמים שונים: השלטון המקומי של המדינה, מידת שיתוף הפעולה של המדינה עם גרמניה הנאצית, יחסי כוחות בין גופים שונים במערכת הנאצית, ואופיין של הדמויות הדומיננטיות שפעלו בכל זירה.
עשרות רבות של גטאות היו פזורים בכל רחבי אירופה הכבושה, כאשר תנאי החיים ואופן הכליאה והבידוד השתנו מאחד לשני. לאיזור הגיאוגרפי והמדיני בו היה נתון הגטו היתה ההשפעה נרחבת על החיים בו. ניתן לחלק את הגטאות הרבים לשלושה אזורים בעלי מאפיינים דומים: פולין, מזרח אירופה ומערב ודרום אירופה. מלבדם, לחיי היהודים תחת השלטון הנאצי בצפון אפריקה היו מאפיינים ייחודיים, שונים משלושת האיזורים שהוזכרו.
כל עבודה בנושא גטאות ובידוד היהודים צריכה להגדיר את הגטו הנדון על מיקומו הגיאוגרפי, האישים הבולטים בניהולו הן מקרב ההנהגה היהודית והן מקרב המשטר הגרמני, ומאפייניו הייחודיים.
תיק זה כולל שלושה נושאים, אשר כל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו מבחינת היקף ועניין: בידוד וגטאות, הנהגה יהודית ותנועות הנוער. בחרנו להביא את כולם בתיק הגטאות, מכיוון שמבחינה כרונולוגית עיקר פעילותם התרחש בתקופת הגטאות ובתוך שטחי הגטאות. לפי הבנתנו, עבודה העוסקת בהנהגה יהודית או בתנועות הנוער היהודיות בזמן השואה, צריכה להיכתב מתוך הבנה נרחבת של הקונטקסט הרחב של מארג החיים היהודיים בתוך הגטאות תחת הכיבוש הנאצי. לאחר הבנה כזו ניתן להתמקד בנושא הנבחר.

רדיפת יהודי פולין ומזרח אירופה וסגירתם בגטאות
פולין
עם פרוץ המלחמה וכיבוש פולין החל גל התעללות ביהודים. הם נושלו מרכושם, נחטפו לעבודות כפייה, הוכו באכזריות, לעתים עד מוות, ברחובות. חלק מיהודי פולין נמלט בימים הראשונים לכיבוש מאימת הגרמנים למזרח. ב - 21 בספטמבר 1939, כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, הוציא היידריך פקודה שנודעה בכינוי 'איגרת הבזק' שהגדירה, על רקע כאוס הכללי של תחילת המלחמה והכיבוש, את מצבם של היהודים. מספר חודשים מאוחר יותר החל תהליך כליאת היהודים בגטאות. הגטו הראשון הוקם על אדמת פולין בפיוטריקוב בסוף שנת 1939 והגטו האחרון – גטו לודז' - חוסל באוגוסט 1944. עם זאת, מרבית הגטאות התקיימו מרגע סגירתם סביב שנת 1940, ועד לשילוחים ההמוניים של יהודים להשמדה שהחל בקיץ 1942 ונסתיימו ב1943. החיים בגטאות מתחלקים לפיכך לשתי תקופות: עד לשילוחים ההמוניים, ואחריהם. כל עבודה בכל נושא הקשור לחיים בגטאות פולין, צריכה להתייחס לשתי תקופות אלו. אין החיים בגטו לפני האקציות, למרות תנאי המצוקה הקיצוניים ואחוזי התמותה הגבוהים שבו, דומים לחיים בצל רצח אקטיבי של היהודים ושילוחם אל מותם.

מזרח אירופה
שלא כמו בפולין שם היתה הדרגתיות מסוימת מרגע הכיבוש ועד לתחילת הרצח ההמוני של היהודים, רצח יהודי מזרח אירופה (שטחי ברית המועצות) החל מיד עם הפלישה הגרמנית, במבצע ברברוסה ב-22 ביוני 1941. ארבע עוצבות מבצע "איינזצגרופן" נכנסו לשטחים האזרחיים שנכבשו על-ידי הצבא הגרמני, הוציאו המוני יהודים בשלב ראשון גברים, ובהמשך גם נשים זקנים וילדים, וירו בהם בבורות ובקרחות יער. הרצח בוצע בסמוך לריכוזי האוכלוסייה, ובשל האופי ההמוני והאכזרי של שיטת השמדה זו, הדבר נודע במהרה ליהודים ולתושבים המקומיים. עובדה זו היותה גורם משמעותי בחיי היהודים בגטאות שבמזרח אירופה, והיא צריכה להילקח בחשבון בכל עבודה העוסקת בגטאות מזרח אירופה. כל החיים בגטאות אלו היו בצל ההשמדה, שלעתים התבצעה במרחק קטן מאוד מן הגטו. העדויות על הרצח היו ממשיות, והיהודים נאלצו להתמודד בבת אחת עם מציאות של כיבוש, בידוד מן האוכלוסייה הסובבת והשמדה המונית.

הנהגה יהודית פורמלית
תוך כדי תהליך כיבוש וחלוקת פולין התמוטטו רבות ממסגרות החיים והשתרר בה תוהו ובוהו. מאות אלפים עזבו את בתיהם, ביניהם רבבות יהודים שהצליחו להימלט מזרחה לתחומי השלטון הסובייטי, חלקם אף בעידוד הנאצים. ביניהם, היו מנהיגים יהודיים רבים. את החלל שנוצר בקרב המנהיגות היהודית, ניסו למלא מספר גורמים, חלקם פורמליים וחלקם אלטרנטיביים, כפי שנסקור להלן.
אחד מסעיפי איגרת הבזק של היידריך הורה על הקמת מועצות זקנים יהודיות, ופירט את תפקידיהן ואת תחומי אחריותן. היודנראטים שהוקמו ביזמת הגרמנים היוו למעשה חוליה מקשרת בין השליטים הנאציים לבין הקהילות היהודיות. הם היו בעלי סמכויות פורמליות לבצע את פקודות הגרמנים, וכן לנהל באוטונומיה מוגבלת את חיי הקהילה. היתה זו הנהגה פורמלית במובן מצומצם. ראשי היודנראטים היו בדרך כלל אנשי ציבור מן המדרגה השנייה לפני המלחמה, וזאת מכיוון שרוב המנהיגים היהודיים הראשונים במעלה נמלטו עם פרוץ המלחמה, או נרצחו על-ידי הנאצים. היודנראטים נאלצו להתמודד עם דילמות קשות מכיוון שתנאי החיים בהם ניהלו את הקהילות לא אפשרו חיים נורמלים. הקשה שבדילמות נגזרה מן הפקודה שהונחתה על ראשי היודנראטים החל מקיץ 1942: פקודה שהורתה על שליחת אלפי יהודים בטרנספורטים לעבר יעד לא ידוע, ל"התיישבות מחודשת" או "עבודה במזרח". מרבית היודנראטים אף הוחלפו לפחות פעם אחת במהלך התקופה, לאחר שראשי היודנראט הראשון שהוקם נרצחו באמתלות שונות על-ידי הגרמנים. עובדה זו השפיעה בוודאי על תפקודן של היודנראטים הבאים.
גם בנושא היודנראטים חשוב להדגיש את חשיבות בחינת כל מקרה לגופו. גישה מכלילה שתנסה לטעון טענות על היודנראטים באופן כללי פשוט אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות הידועות לנו. יודנראטים שונים התנהגו באופן שונה מאוד זה מזה, ביחס לדילמות השונות אתן נתקלו במהלך התקופה הטראגית בה חיו. הדרך בה נהגו מועצות היהודים הושפעה גם היא מהקונטקסט הכללי של מיקום הגטו, ומהגורמים השונים אשר עיצבו את אופיו הייחודי של כל גטו (קהילה, שלטון גרמני, אישים בולטים, מיקום גיאוגרפי וטופוגרפי, יחס עם האוכלוסייה המקומית הלא יהודית). גישות שונות אשר התפתחו במהלך השנים במחקר היודנראטים משקפת היטב נקודה זו.

הנהגה יהודית אלטרנטיבית
במקביל להנהגה היהודית הפורמלית אשר מונתה כאמור על-ידי הנאצים, וקיבלה את סמכותה מהם, היו בגטאות, כמו בכל חברה אחרת, מקורות נוספים אשר שימשו כהנהגה לקבוצות שונות באוכלוסייה. הסוגים השונים של ההנהגות האלטרנטיביות היו לרוב וולנטריות, והאדם בחר אם להשתייך אליהן אם לאו. חשוב לציין כי אדם יכול היה להיות נתון תחת השפעה של מספר רשויות הנהגה בה בעת. לדוגמה, נער דתי אשר למד בבית ספר בגטו היה מושפע מרב הקהילה שלו, ממוריו, שהיוו סוג של הנהגה חינוכית, וכמובן מן היודנראט אשר ניהל את הגטו. ההשפעה של כל אחת מרשויות הנהגה אלו היתה שונה באופיה. היודנראט ריכז את הסמכויות הפורמאליות של הגטו, ובכך השפיע על דרך התנהלות הגטו ברמה המוניציפלית. לעתים היו ראשי היודנראט בעלי שיעור קומה ואז היוו גם השפעה נוספת, מוסרית על הציבור. ההנהגות הוולנטריות אשר הבחירה להצטרף אליהן היתה נתונה בידי היחיד, היו לרוב בעלות השפעה רבה בתחום המוסרי והערכי. חשוב ומעניין לבחון גם את היחסים ההדדיים בין ההנהגות השונות. בגטאות מסויימים היה שיתוף פעולה בין ראשי היודנראטים לבין רבנים וראשי תנועות הנוער. בגטאות אחרים – היו היחסים מתוחים, וכל אחת מן הרשויות ייצגה קו שונה וסותר אחד לשני. במקרים אלו הציבור נדרש להכריע בין שתי הגישות.

תנועות הנוער
קריסתן של מערכות ההנהגה המסורתיות הקהילתיות והפוליטיות הביאה לכך שלצד היודנרטים הפכו תנועות הנוער היהודיות במקרים רבים לגורם משמעותי בין יהודי אירופה תחת המשטר הנאצי. בנסיבות המלחמה והגטו, שבהן הפכו היעדים הפוליטיים שבהן החזיקו תנועות הנוער לבלתי ניתנים למימוש, פנו תנועות הנוער השונות לפעילות קהילתית בתחומי החברה, החינוך והתרבות. חלק ניכר מפעילויות אלה התנהל באופן מחתרתי. עם בוא הידיעות על הרצח ההמוני הפכו חלק מתנועות הנוער לגרעין שריכז סביבו את ההתנגדות היהודית המזויינת נגד הנאצים, והם היו אלה שנשאו את נס המרד. חברו לכך מספר גורמים: העובדה כי חברי תנועות הנוער היו צעירים, חדורי אידיאליים, ונטולי אחריות משפחתית – כל אלה הביאו אותם להפנים את הרעיון הנורא שהיטלר מתכנן לרצוח את כל יהודי אירופה, ולנסות במעט הכלים והכוחות שהיו ברשותם, למרוד נגד גורלם.

הנהגה רבנית
הרב היה מאז ומעולם דמות דומיננטית בחיי הקהילה היהודית. בתקופת השואה, המשיכו מאמינים רבים למצוא ברבנים משען ונחמה. הדבר התבטא בכך שפנו אליהם בשאלות הלכתיות, וציפו לתשובות שהורו להם כיצד עליהם לנהוג במצבים שונים שהוכתבו ממציאות החיים בגטאות. רבנים מסוימים נהגו לדרוש בכל שבת דרשה על פרשת השבוע, דרשה שכללה התייחסות אקטואלית למציאות החיים. עבור יהודים דתיים רבים בתקופת השואה הייתה דמות הרב דמות דומיננטית וחשובה ביותר.

דפוסי ארגון פנים יהודיים
הקהילה היהודית מאז ומעולם סיפקה מוסדות חברתיים שסייעו לאלמנטים החלשים בתוכה. בתקופת השואה, בתנאים הקיצוניים בהם נכלאו היהודים, המצוקה התגברה ורבים רבים נזקקו לסיוע ולסעד. מובן כי גם ההתארגנויות הפנים קהילתיות לא יכלו לתת מענה לכל מצוקות הגטו. המחסור היה רב מדי, ורבבות הפליטים שהציפו את הגטאות הגדולים בחוסר כל נדונו ברוב המקרים למוות טראגי ברעב. ועם זאת, גם בתקופה זו ניכרה התארגנות יהודית שניסתה ככל יכולתה להקל על מצוקות ההמון. המוסד לעזרה עצמית בורשה למשל הוקם עוד בטרם נסגר הגטו. מוסד זה קיבל בשלב ראשון לפעילותו כספים מן הג'וינט, והפנה אותם לטובת הנזקקים: הוא הקים מטבחים ציבוריים, ייסד בתי יתומים, והפעיל רשת של ועדי בתים אשר סייעו למשפחות שהיו במצוקה קשה. במהלך 1941 אזלו המקורות הכספיים של הג'וינט, והמוסד לעזרה עצמית החל בגיוס כספים מבעלי ממון בגטו. התארגנויות לעזרה עצמית היו קיימות גם בגטאות אחרים.
התארגנויות אחרות לסיוע עצמי ניתן היה למצוא גם בתחומי החינוך. למרות האיסור על קיום לימודים סדירים בגטאות ורשה קרקוב וגטאות אחרים, המשיכו להתקיים לימודים חשאיים. ערכם של הלימודים עבור התלמידים היה רב, וניתן ללמוד מכך רבות מיומני חלק קטן מן התלמידים (למשל מיומנו של יצחק רודושבסקי מגטו וילנה או מזכרונותיה של שרה פלגר זיסקינד מגטו לודז'). הלימודים העניקו ללומדים תקווה, שביב של נורמליות ומקום מפלט מן המציאות הקשה בה חיו. בחלק מבתי הספר קיבלו הלומדים גם ארוחה חמה, לעתים הארוחה היחידה שקיבלו. בלודז' למשל, היוו בתי הספר הצמודים למפעלי התעשייה תקווה יחידה לחיים למי מהילדים שיצליח לעבור את מבחני המפעל ולהשתלב בעבודה יצרנית.

חיי יומיום בגטו
כיצד התנהלו חיי היומיום בגטאות השונים? בידוד היהודים וכליאתם בגטאות, תוך פגיעה בכל תחומי הקיום האנושי, השפיעו באופן דרמטי על חיי היהודים. תנועתם הוגבלה, יכולתם להתפרנס ולהתקיים צומצמה עד למאוד. דחיסתם של המוני יהודים לתוך שטח שהיה צר מלהכילם הביאה לצפיפות איומה, שפגעה ביכולת לשמור על תנאים סניטריים מינימליים. הרעב פשט עד מהרה במרבית הגטאות, מגיפות של כינים, טיפוס ומחלות אחרות פרצו בין התושבים והפילו חללים רבים. המוות הפך למציאות יומיומית. ילדים התייתמו מהוריהם, פליטים עניים הציפו את הגטאות הגדולים, כל אלה קיבצו נדבות ברחובות מתוך תקווה להימלט מהגורל שנועד לרבים מהם – מוות בייסורי רעב ומחלות. ובתוך המציאות האיומה הזו שנכפתה על היהודים בשל השלטון הנאצי, חיו היהודים במשך חודשים ושנים. האם הצליחה הקהילה היהודית לקיים גם סוג של חיי יומיום שניסו לשמור על מסגרת קיום שגרתית? האם ניתן בכלל לדבר על חיי יומיום בגטאות? מתוך המסמכים והיומנים ששרדו אנו יכולים ללמוד כי לפחות ברמה מסוימת התנהלו חיי "שגרה" בגטאות; היודנראטים הקימו מוסדות שתפקידם היה לשמור על הסניטציה בגטו, וכן בתי חולים ומערכות בריאות. בגטאות מסוימים דאגה ההנהגה היהודית הפורמלית אף לעבודה לתושבי הגטו במפעלי תעשייה שונים עבור הצבא הגרמני. מצב זה אפשר בשלב הראשון לאנשים רבים להתפרנס, ולו גם בצורה דחוקה, חלקית ומינימלית ביותר. ההנהגות האלטרנטיביות הציעו מסגרות חינוכיות לנוער. מופעי תרבות התקיימו בגטאות. אנשים דתיים המשיכו לשמור על מסגרות החיים המסורתיות וההלכתיות שהכירו מאז ומעולם. בצד תופעות אלו ניתן היה למצוא גם פעילויות פחות הרואיות כמו פשע, ניצול של המצוקה הכללית לצרכים אישיים, נהנתנות חסרת גבולות ואף תופעות של אכזריות של יהודים כלפי יהודים אחרים. כל זה התרחש בתוך המציאות של המוות היומיומי והגלוי. בד בבד עם התפוררות כל מסגרות הקיום המוכרות והבגידה של הציוויליזציה האנושית ביהודים, נשמרה גם מסגרת קיום אנושי. אנשים בני התקופה שאלו את עצמם שאלות מוסריות, והתלבטו בדילמות ערכיות. חיי היומיום בגטאות מעלות בפנינו, לפחות במובן מסויים, את עצמתה של הקהילה היהודית, שגם בעתות שבר כה מהותי, לא איבדה את הרוח האנושית המפעמת בה.
חיי היומיום בגטאות הושפעו באופן מהותי מהתקופה בגטו עליה מדובר. החיים עד לקיץ 1942 התרכזו בניסיון היחיד והקהילה לשרוד, מתוך התקווה כי המלחמה תסתיים והחיים ישובו למסלולם. הגירושים ההמוניים שהתחילו בקיץ 1942 (ראו הסעיף הבא) הביאו לשינוי חד בשגרת החיים. מעל הכל ריחפה אי ודאות גדולה: מתי יהיה הגירוש הבא? האם גם אני אגורש בו? האם סופו של הגירוש משמעו מוות? מה הדרך שתגדיל את סיכויי ההישרדות שלי ושל משפחתי? גם העובדה כי הגטו הלך והצמצם, וכי אנשים רבים נשלחו לבלי שוב נתנה את אותותיה על האנשים; הן ברמת התחושה הכללית, והן ברמת הפעולות שעשו או ניסו לעשות כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות שלהם, על-פי הבנתם את המציאות ועל-פי היכולת המצומצמת מאוד שהיתה בידיהם.

החיים בצל השילוחים
ארגון וביצוע השילוחים – דילמת היודנראט
מבצע ברברוסה (22.6.1941) – הפלישה הגרמנית לברית המועצות תוך הפרה של ההסכם שנחתם בין שתי המדינות בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב באוגוסט 1939 – סימן את שינוי המדיניות כלפי יהודי אירופה. הפלישה הייתה מלווה, לראשונה, במעשי רצח המוני של יהודים. החל מיוני 1941 השתנתה המדיניות כלפי היהודים. מכליאה, בידוד השפלה והרעבה, להשמדה המונית. מכונת המוות הנאצית הלכה והשתכללה בחודשים הבאים, עד שהגיעה לשיאה במחנות ההשמדה, שפעלו כמפעלי מוות עצומים ויעילים להחריד. יהודים מכל רחבי אירופה החלו נשלחים להשמדה במחנות אלו. מקיץ 1942 דרשו הנאצים מראשי היודנראטים בפולין, וכן ראשי מועצות יהודים במערב אירופה, להכין רשימות של אלפי אנשים שיישלחו למזרח. במקרים מסוימים דרשו הנאצים מראשי המועצות היהודיות לארגן בפועל את המשלוחים. היודנראטים, שעד כה התמודדו עם דילמות קשות של ניהול הגטו בתוך מציאות קיצונית של מצוקה ומחסור, עמדו בפני הכרעה מוסרית מסוג חדש לגמרי. כבר מן ההתחלה חששו מאוד ראשי היודנראטים והציבור כי משמעות השליחה למזרח היא מוות. הנאצים ניסו אמנם לטעת בקרב היהודים את האשליה כי הם ייושבו במחדש במזרח, ויעבדו במחנות עבודה. אולם הבטחה כוזבת זו לא עלתה בקנה אחד עם דרישתם לשלוח קשישים וילדים. גם הניסיון המצטבר של היהודים עם הנאצים הוסיף לחשש כי לא מדובר ביישוב מחדש. כיצד התמודדו ראשי היודנראטים עם הגזירה החדשה, הנוראה מכל? מטבע הדברים, נמצאו תגובות שונות של ראשי יודנראטים שונים לדילמה. אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט הראשון בגטו ורשה שם קץ לחייו ביום בו אמור היה לספק את רשימת המגורשים. מנגד, מרדכי חים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', ניסה בכל מאודו לשכנע את תושבי הגטו שגדיעת האבר (כלומר, רשימת המגורשים) תציל את הגוף כולו (כלומר – הגטו). בתווך, ניתן למצוא התנהגויות שונות של ראשי יודנראטים, כשכל ניסיון לסרב ולמלא את דרישת הגרמנים הייתה כרוכה במחיר אישי כבד – מוות של ראש היודנראט עצמו ובני משפחתו.

ידיעה והפנמה – התפתחות ודאות המוות
הציבור בגטאות נאלץ אף הוא להתמודד עם החיים בצל הגירושים. אם עד כה היו עסוקים תושבי הגטו בהישרדות בתוך התנאים האיומים של רעב ומחלות, מקיץ 1942 הם נדרשו לסוג אחר של התמודדות. כיצד התמודדו הפרטים והקהילה כולה עם האיום החדש והממשי על קיומה? בינואר 1942 פרסם אבא קובנר, ראש המחתרת בגטו וילנה איגרת הקוראת ליהודי הגטו לשאת את נס המרד. באגרתו המפורסמת הוא טען כי הרצח ההמוני שהתבצע בבור הירי הסמוך לגטו, בפונאר, אינו מקרה מקומי, אלא ביטוי למזימתו של היטלר להכחיד את כל יהודי אירופה. ההכרה של אבא קובנר בשלב כה מוקדם (כשלושה שבועות לפני קיום ועידת ואנזה), לא הייתה מתבקשת מאליה. ואכן, רוב יהודי הגטו לא האמינו לאבא קובנר, וטעו כי פרשנותו את המציאות מוגזמת וקיצונית. היום במבט לאחור ברור לנו כי אבא קובנר צדק. אולם בהסתמך על הנתונים שהיו קיימים בידיו ובידי בני תקופתו, מסקנתו כלל לא היתה מתבקשת. הדבר נכון לגטאות מזרח אירופה, ובוודאי שנכון לגטאות פולין, בהם אובייקטיבית היה קושי לקבל תמונת מצב עדכנית על המזימה המתרקמת נגד יהודי אירופה.
הפנמת ודאות המוות הייתה תהליך קשה ומורכב. השמועות והידיעות על הרצח ההמוני זרמו אל הגטאות כמעט מרגע שהתחיל. מצד שני, ניסו הנאצים לערפל את המתרחש, כדי למנוע מן היהודים להתמרד. התקווה לחיים בקרב היהודים הייתה כה גדולה, עד כי רבים מביניהם היו מוכנים למכור לעצמם כל שקר ואשליה. נוסף על כך, הדור המבוגר מקרב הקהילה היהודית, שחווה את מלחמת העולם הראשונה וזכר אותה, ושהכיר את הגרמנים כבני עם תרבותי ומשכיל, לא הצליח להאמין שהם רוצחים יהודים חפים מפשע. יש לזכור כי אירוע של השמדת עם טוטלית, באמצעים מודרניים ומשוכללים ללא כל סכסוך ממשי מטעמים אידיאולוגיים בלבד, היה תקדימי בהיסטוריה האנושית. ולפיכך התקשו היהודים להפנים את ודאות המוות, למרות הידיעות שהיו קיימות וזמינות.

מערב ודרום אירופה
ככלל ניתן לחלק את מדינות מערב ודרום אירופה לשני סוגים: כאלו שנכבשו על-ידי גרמניה הנאצית, וכאלה ששיתפו פעולה אתה, והחזיקו לרוב במשטרים פשיסטיים בעצמן. הסוג הראשון כולל את הולנד, בלגיה, צפון צרפת, דנמרק וצ'כיה. הסוג השני: דרום צרפת (צרפת של וישי), איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה, סלובקיה, קרואטיה ויוון. גם כאן היה גורלם של היהודים בכל אחת מן המדינות שונה עד למאוד. באופן אירוני גורלם של היהודים במדינות הגרורות היה בדרך כלל טוב יותר, בשלב הראשון לפחות, מגורלם של יהודי המדינות הכבושות. במדינות הפשיסטיות סבלו היהודים מחוקים מפלים וגזעניים, אולם עד שלב מאוחר יחסית לא נשלחו להשמדה במסגרת הפתרון הסופי. במדינות הכבושות היהודים בודדו, סומנו והושפלו, ונשלחו להשמדה מוקדם יותר מיהודי המדינות הגרורות. אמירה זו כללית ביותר, ויש לבחון את מצבם של היהודים בכל אחת מן המדינות. פירוט ראשוני ניתן למצוא בספר "שואה וזיכרון" של ישראל גוטמן, בהוצאת יד ושם.

צפון אפריקה
אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה היו נתונות מאז המאה ה-19 תחת שלטון צרפתי קולוניאליסטי, עובדה שהשפיעה מאוד על כל תחומי החיים של האוכלוסייה המקומית ושל היהודים במדינות אלו. פרשת דרייפוס למשל הביאה לגל עצום של אנטישמיות במדינות צפון אפריקה, ובעיקר אלג'יריה, בסוף המאה ה-19. גם המדיניות הצרפתית כלפי יהודי אלג'יריה, שבוטאה בצו כרמיה (1870) שהעניק לכל יהודי אלג'יריה את האפשרות לקבל אזרחות צרפתית, הביאה להתפרצות אנטישמית מקומית כלפיהם.
בשנות השלושים של המאה העשרים התגברה האנטישמיות כלפי היהודים בצפון אפריקה בשל שני גורמים; עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, והתגברות התעמולה האנטישמית שם חלחלה והשפיעה על האוכלוסייה המקומית; בנוסף על כך, התחזקות התנועה הלאומית-ערבית, והסכסוך היהודי-ערבי בפלשתינה נתנו אף הם אותותיהם.
כיבוש צרפת על-ידי הנאצים ב-1940, וכינון משטר וישי, השפיע ישירות על היהודים החיים במדינות שהיו נתונות תחת המשטר הצרפתי. המדיניות הגזענית בוישי הוחלה גם עליהם, והם החלו נרדפים ומבודדים. עם זאת, גורלם שפר עליהם ביחס ליהודי אירופה.
בלוב שהיתה נתונה תחת משטר איטלקי היה המצב שונה במעט. עד להצטרפות איטליה למלחמה ביוני 1940 חיו היהודים בלוב ללא הפרעה. אולם מרגע שהצטרפה איטליה הפשיסטית למלחמה, חלה התדרדרות במצבם. צווים שנועדו לפגוע בהם הוצאו על-ידי הגרמנים, ובוצעו במידה חלקית לפחות על-ידי השלטון האיטלקי . הצווים הגבילו את הפעילות הכלכלית של הקהילה היהודית, וחייבו את הגברים היהודים לעבוד בעבודות כפייה. מ-1942 נכלאו אף מאות מבין יהודי לוב במחנות הסגר ובמחנות לעבודות כפייה על אדמת לוב. במחנה ג'אדו, שנודע כמחנה בעל התנאים הקשים ביותר, מתו 500 מתוך 2,600 היהודים שנכלאו בו מעבודת כפייה, מחלות, רעב ותשישות.

שאלות חקר

ניתן להתמקד בכל אחת מן השאלות בגטו מוגדר במקום ובזמן מוגדרים.

גטאות ובידוד היהודים באירופה תחת הכיבוש הנאצי:
רדיפת יהודי פולין וסגירתם בגטאות:

• במה הייתה שונה מטרת הקמת הגטאות על ידי הנאצים לעומת אופי הגטאות שהיו קיימות ברחבי העולם לפני מלחמת העולם השניה, לאורך ההיסטוריה?
• האם הייתה קיימת מדיניות גרמנית אחידה בניהול הגטאות?
• מה היה אופי הקשיים המנהליים והכלכליים במהלך המעבר לגטאות שהוקמו בהוראת הנאצים?
• כיצד התייחסה האוכלוסייה המקומית (הלא יהודית) אל הקמת הגטאות, אל בידוד היהודים?
• מדוע הוקמו הגטאות במזרח אירופה, ואילו במערבהּ לא הוקמו גטאות? (כדאי לערוך השוואה בין שתי ארצות מוגדרות: פולין לעומת צרפת למשל)

הנהגה יהודית פורמאלית:- מועצות היהודיות:

• באיזו מידה הייתה קיימת המשכיות בתפקידי ההנהגה היהודית בתקופת השואה, לעומת התקופה שקדמה לה?
• כיצד אוישו מועצות היהודים, ובמה היה כרוך תהליך איוש נושאי התפקידים? ניתן להתמקד במועצה יהודית אחת, או להשוות בין שני מקרים שונים, למשל ורשה ולודז'.
• באילו תחומים ובאילו אמצעים פעלו המועצות היהודיות בתוך הגטאות במזרח אירופה? כיצד ניתן להעריך את תרומתן להתמודדות עם המצוקות היומיומיות בגטו? עמדו על ההבדלים בין התנהלות היודנראט עד קיץ 1942, ואחריו.
• מה היו החסרונות והיתרונות במעמדן הפורמאלי של המועצות היהודיות?
כיצד יכלו לנצל את מינויים הפורמאלי על ידי הגרמנים לפעולות למען קהילות היהודים עליהם הופקדו?
• ההנהגה היהודית ושאלת העבודה - כיצד ראו מנהיגי המועצות היהודיות את שאלת העבודה בגטו? באיזו מידה שימשה העבודה כאמצעי הצלה? (ניתן להשוות בין שתי מועצות שונות)
• כיצד התייחסו, ומה היו שיקוליהם של מנהיגי המועצות היהודיות לשאלת המרד וההתקוממות כנגד הגרמנים?
• כיצד התייחסה ההיסטורוגרפיה (הכללית והציונית) לתפקוד המנהיגים היהודיים במסגרת המועצות היהודיות? מה מהותה ומשמעותה של ההבחנה בין "שיתוף פעולה" ל"שותפות" ?
• מה היה ה"דימוי" של המועצות היהודיות בעיני החברה הישראלית בשנות החמישים לעומת דימויים לאחר שנות השמונים של המאה ה- 20. מהן הסיבות לשינוי עמדות זו?

הנהגה יהודית אלטרנטיבית

• מה היו הגורמים שהפכו מוסד מסוים להנהגה אלטרנטיבית משמעותית במציאות הגטאות? (ניתן להתמקד בסוג אחד של הנהגה אלטרנטיבית: רבנים, מחנכים, תנועות נוער)

תנועות נוער בגטאות

• אילו זרמים פוליטיים יוצגו במסגרת תנועות הנוער בתוך הגטאות בפולין, ובאיזו מידה השפיעו עמדותיהם הפוליטיות על יחסם לחיי הגטו?
• מה הייתה תרומתן של תנועות הנוער השונות ליוזמת המרד וההתנגדות בגטאות? מה ההסבר לכך שרב היוזמות להתנגדות מקורן בתנועות הנוער למיניהן? כיצד התייחסו ראשי היודנראטים ליזמת המרד של תנועות הנוער?
• מה היה חלקן ותפקידן של הקשריות בחיי הגטאות בפולין ובארגון המרד?
• מה הייתה תרומת תנועות הנוער לתחומי החיים השונים של הגטו?
• בפני אילו דילמות עמדו חברי ובעיקר מנהיגי תנועות הנוער, עם פלישת הגרמנים לפולין וכיצד התמודדו עמן?
• כיצד התייחסו אל עצמם ואל מושג ה"גבורה" חברי תנועות נוער לאחר המלחמה? וכיצד השפיעו על עיצוב זיכרון השואה בארץ עם תום המלחמה?
• מדוע לא הובלט חלקם ותרומתם של חברי תנועות נוער ציוניות בהונגריה, או בהולנד מיד לאחר תום מלחמת העולם השניה?

הנהגה רבנית

• מהם סוגי ומאפייני השאלות שהופנו אל הרבנים בגטאות במזרח אירופה עד שנת 1942 ולאחר שנת 1942?
• כיצד התמודדו הרבנים עם שאלות הקשורות בדיני נפשות בגטו? (בגטו וילנה למשל)
• האם היה קיים שיתוף פעולה בין הרבנים לבין מנהיגי המועצות היהודיות, ומה היו ביטויי וקשיי שיתוף פעולה זה?
• מה היה יחס הרבנים לשאלת ההתנצרות, ולמסירת ילדים יהודיים לגורמים נוצריים למען הצלתם?
• האם ובאיזו מידה הצליחו הרבנים להישאר נאמנים לחוקי התורה ולרוח ההלכה בניסיונם לפתור בעיות הרות גורל בנסיבות הבלתי נורמאליות של השואה?
• באיזו מידה הצליחו הרבנים למלא את התפקידים הרוחניים והדתיים שמילאו בטרם שואה?

דפוסי ארגון פנים יהודיים:
ועדי בתים:

• מה הייתה מטרת הקמת ועדי הבתים בגטו ורשה, ובאילו תחומים באו לידי ביטוי פעולותיה?
• כיצד מצטיירת דמותו של עמנואל רינגנבלום כהיסטוריון וכאיש מעשה לאור הקמת " עונג שבת" ויוזם " ועדי הבתים" בגטו ורשה?
• אילו ארגונים פנים יהודיים פעלו במערב אירופה למען הקלת מצוקת היהודים, ובמה הם היו דומים או שונים מפעולות " ועדי הבתים" בורשה למשל? (תוך כדי התייחסות למקום ולזמן: למשל גרמניה או הולנד, צרפת או צ'כיה

ארגוני סעד וועדי ההצלה:

• באילו תחומים פעל " ארגון העזרה העצמית" בהנהגתו של דר' מיכאל ויינכרט בקרקוב?
• מה היה משקלו ותפקידו של ארגון הג'וינט בהגשת עזרה ליהודים המצופפים בגטאות בפולין?
• מה ייחד את פעולות הז'טוס ZTOS למען יהודי פולין.
• מה חשיבותם של ארגוני העזרה והסעד אשר פעלו למען היהודים בגטאות?
• אילו ועדי עזרה והצלה הוקמו בתוך הגטאות בפולין מה היו מגבלות פעולותיהם, ובאילו תחומים הם הצליחו להקל על מצוקת היהודים?
• מאילו גורמים חיצוניים זכו לתמיכה ועדות ההצלה או העזרה בתוך הגטאות?

ארגוני סעד וועדי ההצלה:

• מי היו הגורמים אשר יזמו את הפעולות החינוכיות בגטאות? אילו סוגי פעילות חינוכית פעלו בגטאות המרכזיים בפולין? (ורשה , לודז', וילנה)?
• האם הייתה פעילות חינוכית דומה לפעילות החינוכית לגטו ורשה או לודז' בגטאות הקטנים בפולין?
• באיזו מידה ניתן לראות בילדי גטו טרזין אשר ערכו וכתבו את עיתוני הגטו הנהגה חינוכית?
• מה ההבדל בין תפקידו ואחריותו של המחנך במציאות נורמאלית לעומת אחריותו במציאות השואה?
• האם ניתן לראות באמנים אשר פעלו בגטאות דמויות חינוכיות? מה היה ערכן החינוכי של פעילויות תרבותיות כמו העלאת הצגות, אופרות, או הפעלת ספריות במציאות של הגטאות?

חיי יום יום בגטו:

• כיצד תוארה הכניסה לגטו ביומנים, ובעדויות?
• מה היה יחס האוכלוסייה המקומית לגירוש היהודים לגטאות? כיצד מתארים העדים היהודיים את יחס האוכלוסייה המקומית , לעומת תיאורי האוכלוסייה המקומית?
• מה היה יחס התקשורת בת אותה התקופה, עיתונות, סרטי חדשות לגירוש היהודים לגטאות?
• כיצד השתקפה החברה היהודית ( ורשה) ביומנים שכתבו יהודים בגטו? אם קיימים הבדלים בין הראייה של הכותבים השונים - ממה נובעים הבדלי הראיה? (ניתן להשוות בין מספר יומנים, לדוגמה יומנה של מרי ברג, יומנו של חיים קפלן)
• כיצד מצטיירת חברת היהודים בגטו טרזין מתוך ציוריהם של הציירים בדריך פריטה ולאו האס?
• כיצד בא לידי ביטוי הניתוק מן העולם החיצוני בחיי היהודים בתוך הגטאות בפולין, ובאילו דרכים ניסו היהודים להתמודד עם ניתוק זה?
• כיצד התמודדו יהודי גטו ורשה עם תופעת הקבצנות ברחובות הגטו?
• מה היה היחס למוות ברחובות הגטו? כיצד מתוארת התופעה ברשימותיו של עמנואל רינגנבלום בורשה, לעומת תיאוריו של דר' דבורז'צקי בגטו וילנה?
• כיצד התמודדו יהודי הגטו הסגור בבודפשט בחורף 1944 עם שיעור התמותה הגבוהה, ואילו תפקידים מלאו בתי החולים בשטח הגטו?
• באילו דרכים ניסו תושבי הגטאות להתמודד עם מצוקת הרעב ברמה הציבורית, וברמה הפרטית? אילו שאלות ערכיות מוסריות עלו בעקבות התופעה?
• כיצד השפיעו מצוקות הגטו ( צפיפות, רעב, מחלות) על התא המשפחתי היהודי?
• באיזו מידה ניתן לראות את תנאי הגטו כתוכנית גרמנית מכוונת להכחדת היהודים?
• האם היה שוני בפעילות האחיות ובפעילות אנשי הרפואה בגטאות השונים?

פרנסה וכלכלה:

• מה הייתה מטרת הגרמנים בגיוס היהודים לעבודות כפיה, וכיצד השפיעה הוצאת היהודים לעבודות מהגטו על חיי הגטו?
• באיזה דרכים ניסו יושבי הגטו להתמודד עם המצוקה הכלכלית ששררה בו?
• אילו שינויים חלו בתפקוד ובחיי הנשים והילדים כנושאים בעול המשפחה בגטו?
• כיצד פעלה " הברחת המזון" בגטאות? (השוה בין גטאות לפי בחירתך) וכיצד ראו תושבי הגטו את המבריחים מבחינה מוסרית?
• אילו סוגי עבודות רשמיות (כגון מפעלי תעשיה) היו קיימות בגטאות בפולין, וכיצד הם שימשו את האינטרס הגרמני לעומת האינטרס היהודי?
• כיצד התמודדו אנשי חינוך עם ההכרח להכשיר ילדים לעבודות חיוניות בגטו לודז'?

חיי תרבות:

• מה היה מהות הויכוח בקרב מנהיגי גטו וילנה סביב שאלת הפעלת תאטרון בגטו, וכיצד מתייחסים הניצולים לקיום ולתפקוד התאטרון בגטו בזיכרונותיהם?
• באילו דרכים הצליחו לשמור על חיי הדת בגטאות? כיצד השפיע המאבק למען ההישרדות בגטו על אמונתם הדתית של היהודים?
• מה משמעות ומהות מפעלי התיעוד בגטאות? (יומנים, אוספי מחקרים, מכתבים, צילומים) שנעשו על ידי תושבי הגטו?
• האם ניתן לראות ביצירות האומנות שנוצרו בגטאות תיעוד היסטורי או אומנות לשמה?( למשל בגטו טרזין) (עבודה זו דורשת ניתוח אמנותי של היצירות)

החיים בצל הגירושים:

• גירוש הילדים והחולים חשף בפני יהודי הגטו את המשמעות האמיתית של הגירוש. כיצד השפיעו הגירושים האלה על חיי היהודים בגטאות שהמשיכו להתקיים ( לעיתים אפילו שנים שלמות) לאחר גירוש הילדים?
• באילו דרכים ניתן היה להימלט מהגירוש, ומה היו הסכנות הכרוכות בכל אחת מן הדרכים?

ארגון וביצוע השילוחים- דילמות היודנראט:

• אילו פקודות והוראות גרמניות הונחתו על לאנשי היודנראט ערב ובמהלך הגירושים? האם ובאיזו מידה היה ניתן לעקוף פקודות אלו, וכיצד ניסו אנשי היודנראט להתמודד עם מציאות הגירוש?
• בפני אילו שאלות מוסריות הועמדו אנשי היודנראט נוכח הגירושים, ולפי אילו אמות מידה קיבלו החלטות גורליות? האם נועצו באנשי דת ובאנשי רוח? האם נועצו ברופאים?האם ניתן לראות אחידות באופן קבלת ההחלטות על ידי אנשי היודנראט בגטאות בפולין,האם היו יוצאי דופן?

ידיעה והפנמה: התפתחות ודאות המוות:

• כיצד התפתחה ודאות המוות אצל היהודים? כיצד השפיעה על התהליך מערכת הרמייה הנאצית?
• מה היה חלקן של תנועות המחתרת השונות היהודיות והמקומיות כגון המחתרת הפולנית בהפצת המידע על ההשמדה?

רשימה ביבליוגרפית

גטאות – כללי

1. כריסטופר ר' בראונינג, הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים ספטמבר 1939 – מרס 1942, ירושלים 2004, עמ' 123-152.
2. לני יחיל, השואה: גורל יהודי אירופה 1932-1945, ירושלים ותל-אביב 1987.
3. שמואל קרקובסקי, לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים, תל-אביב תשל"ז
4. בלטמן, דניאל, למען חירותנו וחירותכם: הבונד בפולין 1939-1949, ירושלים תשנ"ו.

מקורות

1. ארד, יצחק, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד, ירושלים תשל"ח.
2. בכרך צבי (עורך), אלו דברי האחרונים, ירושלים תשס"ד.

גטו ורשה
מונוגרפיה

1. גוטמן, ישראל, יהודי ורשה 1939-1943: גטו, מחתרת, מרד, תל אביב,ספרית פועלים, תשל"ז.
2. בלטמן, דניאל, גטו ורשה- סיפור עיתונאי, ירושלים, יד ושם, תשס"ג.
3. בן ששון, חוי, "כעת ורשה היהודית עושה רושם של בית קברות, החיים בגטו ורשה במהלך "הגירוש הגדול", דפים לחקר השואה מאסף יח', עמ' 103-124.
4. בן ששון, חוי, נוצרים בגטו קהילת "כל קדושים", קהילת "מריה הקדושה" ויהודי גטו ורשה, יד ושם קובץ מחקרים ל"א, יד ושם, ירושלים, תשס"ג, עמ' 117-133.
5. בראונינג, כרסטופר ר', גוטמן, ישראל, דיווחיו של "מודיע" יהודי בגטו ורשה מסמכים נבחרים, יד ושם קובץ מחקרים י"ז-י"ח, יד ושם, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 399-428.
6. גוטמן, ישראל, ראשית תנועת ההתנגדות בגיטו וראשה וגיבוש דרכי הלחימה, יד ושם קובץ מחקרים ט', יד ושם, ירושלים, תשל"ג, עמ' 25-56.
7. לנסקי, מרדכי, לבעיית התחלואה בגטו ורשה, יד ושם קובץ מחקרים ג', מוסד ביאליק ויד ושם, ירושלים, תשי"ט, עמ' 261-271.
8. נצר שלמה, "עיתונות המחתרת היהודית בוורשה", יד ושם קובץ מחקרים ט"ו, תשמ"ד, עמ' 279-284.
9. סקובסקה, רותה, שתי צורות המרי בגטו ורשה – שני תפקידיו של ארכיון רינגלבלום, יד ושם קובץ מחקרים כ"א, יד ושם, ירושלים, תשנ"א, עמ' 153-175.
10. קרמיש, יוסף, ארץ ישראל בחיי הגיטו (באור העיתונות הבלתי- לגאלית של גיטו וארשא), יד ושם קובץ מחקרים ה', יד ושם, ירושלים, תשכ"ג, עמ' 89-107.
11. קרמיש, יוסף, סקירותיו הבלתי- ידועות של עמנואל רינגלבלום, יד ושם קובץ מחקרים ז', יד ושם, ירושלים, תשכ"ח, עמ' 161-170.
12. קרמיש, יוסף, מרד גיטו וארשא לאור דו"ח גרמני בלתי רשמי בלתי ידוע, יד ושם קובץ מחקרים ט', יד ושם, ירושלים, תשל"ג, עמ' 7-23.
13. שביט,יוסף, גטו ורשה בתמונות, בית לוחמי הגיטאות, 1995.

זיכרונות ויומנים

1. אוירבך, רחל, בחוצות ורשה 1939-1943, תל אביב, עם עובד, תשי"ד.
2. אופוצ'ינסקי, פרץ, רשימות, תל-אביב תש"ל.
3. ברג, מרי, גטו ורשה, נ. טברסקי, תל אביב, תש"ו.
4. בירנבאום הלינה, החיים כתקווה, תל אביב, הוצאת המחברת, 2004.
5. גוטרמן, בלה, (עורכת), חלף עם האש, רשימות על גטו ורשה שנכתבו במחבוא בידי נעמי שץ-ויינקרנץ, יד ושם, ירושלים, תשס"ג.
6. גוטמן, ישראל, מרד הנצורים, תל-אביב, מורשת, הוצאה שלישית.
7. הוברבנד, שמעון, קידוש השם: כתבים מימי השואה (מתוך ארכיון רינגלבלום בגטו ורשה), תל-אביב תשכ"ט.
8. וואסר, הירש, 'רשימות היומן של הירש וואסר', קובץ מחקרים יד ושם ט"ו (תשמ"ד), עמ' 161-227.
9. זיידמן, הלל, יומן גטו וורשה, הוצאת השבועון "די אידישע וואך", ניו יורק, תשי"ז.
10. לובטקין,צביה, בימי כליון ומרד, תל-אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תשל"ט.
11. לוין, אברהם, מפנקסו של המורה מיהודיה, גיטו ורשה, אפריל 1942-ינואר 1943, בית לוחמי הגיטאות הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט.
12. לוין, אברהם, קטע מתוך יומן, יד ושם קובץ מחקרים ו', יד ושם, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 273-285.
13. לנסקי, מרדכי, חיי היהודים בגטו ורשה: זכרונות רופא, ירושלים, ספרית השואה, 1961.
14. פרחודניק, צאלק, התפקיד העצוב של התיעוד, יומן מחבוא, כתר, ירושלים, 1993.
15. צוקרמן, יצחק, שבע השנים ההן, בית לוחמי הגטאות (ללא שנה).
16. צ'רניאקוב, אדם, יומן גטו וורשה, ירושלים, יד ושם, 1970.
17. קפלן, חיים, מגילת ייסורין, עם עובד בשיתוף עם יד ושם, ירושלים, תשכ"ו.
18. קצנלסון, יצחק, השיר על העם היהודי שנהרג, קיבוץ לוחמי הגטאות, תשל"א.
19. רינגלבלום, עמנואל, יומן ורשימות מתקופת המלחמה, ירושלים, יד ושם, תשנ"ג .
20. רינגלבלום, עמנואל, כתבים אחרונים: יחסי פולנים-יהודים, ינואר 1943-אפריל 1944, ירושלים, יד ושם, תשנ"ד.
21. שיין-לוין, אוגניה, בגטו ורשה: יולי 1942 – אפריל 1943, תל-אביב תשנ"א
22. שלנגל, ולדילסלב, אשר קראתי למתים, תל-אביב תשמ"ז.
23. שץ-ויינקרץ, נעמי, נעמי חלף עם האש: רשימות על גטו ורשה שנכתבו במחבוא בידי שץ-ויינקרנץ, ירושלים תשס"ג.

גטו לודז'
מונוגרפיה

1. אונגר, מיכל, לודז' אחרון הגטאות בפולין, ירושלים, יד ושם, 2005.

ספרות מחקר

1. אונגר, מיכל, החיים הפנימיים בגטו לודז' 1940-1944, 1997.
2. אונגר, מיכל (עורכת), הגטו האחרון, ירושלים, יד ושם, 1995.
3. קרקובסקי, שמואל, ימי השקט בגטו לודז', דפים לחקר תקופת השואה מאסף י', אוניברסיטת חיפה, תשנ"ג, עמ' 145-155.

ספרי זיכרונות, יומנים

1. בן, אברהם, להיות חופשי: נער בגטו לודז' ובמחנות, ירושלים, יד ושם, 2004.
2. בן-מנחם, אריה ויוסף רב (עורכים), הכרוניקה של גטו לודז', כרך א', ירושלים תשמ"ז.
3. בריקס, ירחמיאל, חתול בגטו, ניו-יורק תשכ"ו.
4. זלקוביץ,יוסף, בימים הנוראים ההם. רשימות מגטו לודז', ירושלים, יד ושם, 1995.
5. פודה, פיבל (פודמסקי), זיכרונות מגטו לודז', רעננה, דוקוסטורי, 2004.
6. ציטרין, אברהם, נער כותב בין החומות: מחברות מגטו לודז', ירושלים, יד ושם, 2003.
7. שנור, אלתר, 'מן המצר', דפים לחקר השואה, מאסף ראשון (תשי"ד), עמ' 68-92.

טרזין
ספרות מחקר

1. בונדי, רות, אדלשטיין נגד הזמן, זמורה, ביתן, מודן, תל אביב 1981.
2. בונדי רות, "גטו טרזין בעיניים ישראליות", בשביל הזיכרון 14, 1996, עמ' 4-8.
3. בונדי רות, "גטו, אופי והשקפת עולם: לדמותו של גטו טרזיינשטאט", גוטמן ישראל ומנבר רחל (עורכים), מחנות הריכוז הנאציים, יד ושם, ירושלים 1984, עמ' 248-241.
4. בונדי רות, קראו לו חבר- עיתון הילדים "קמרד" מגטו טרזיינשטאט 1944-1943, ירושלים, יד ושם, 1997.
5. בונדי, רות, שורשים עקורים: פרקים בתולדות יהדות צ'כיה 1939-1945, ירושלים, יד ושם, 2002.
6. בכנר, אלי, "טרזיינשטאט: במחנה המשפחות באושוויץ", ילקוט מורשת 22 (נובמבר 1976), עמ' 88-75.
7. ברוטין, בתיה, "השתקפות החיים בטרזיינשטאט בציורים" בשביל הזיכרון 14, יד ושם, ירושלים, 1996, עמ' 33-36.
8. טרסי, אניטה, "היצירה האמנותית בגטו טרזין", בשביל הזיכרון 14, יד ושם, ירושלים, 1996, עמ' 27-32.
9. קולקא, אוטו דב, "גטו במחנה השמדה: 'המחנה המשפחתי' של יהודי טרזיינשטאט באושוויץ 1944-1943", גוטמן ישראל וומנבר רחל (עורכים), מחנות הריכוז הנאציים, יד ושם, ירושלים 1984, עמ' 260-240.
10. קרן נילי, רסיסי ילדות: חינוך הילדים והנוער בגטו טרזיאנזשטאט ובאושוויץ-בירקנאו, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1993.
11. קרן, נילי, " 'פואמה פדגוגית' בגטו טרזינשטאט", בשביל הזיכרון 14, 1996, עמ' 9-12.
12. קרן, נילי, "נשים בטרזיינשטאט - בלוק הנערות הצ'כיות (L140 )", בשביל הזיכרון 16, 1996, עמ' 11-14.
13. קרן, נילי, "'פואמה פדגוגית בבירקנאו - בלוק הילדים במחנה המשפחות הצ'כיות -B2b "בשביל הזיכרון 28, 1998, עמ' 30-36.
14. קרני מירוסלב, "גטו טרזינשטאט: הפרק האחרון", בשביל הזיכרון 14, 1996, עמ' 21-26.
15. שמידט, שלמה, "'החלוץ' בטרזיינשטאט: השפעתו ופעולתו החינוכית", יד ושם קובץ מחקרים ז', 1968, עמ' 116-111.

ספרי זיכרונות ויומנים

1. רדליך, אגון, חיים כאילו: יומן אגון רדליך מגטו טרזינשטאט, בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, האגודה להנצחת חללי גטו טרזינשטאט, 1994.

גטאות שונים
ספרות מחקר

1. אלטשולר מרדכי, "לחימה יהודית ולוחמת יהודים בברית-המועצות בהיסטוריוגראפיה הסובייטית והמערבית", גוטמן ישראל גרייף גדעון (עורכים), השואה בהיסטוריוגרפיה, יד ושם, ירושלים 1987, עמ' 167-185
2. ארד, יצחק, וילנה היהודית במאבק ובכיליון, ירושלים 1976
3. ארד יצחק, "שואת יהודי ברה"מ", יד ושם קובץ מחקרים כא', 1991, עמ' 1-40.
4. ארד יצחק, תולדות השואה - ברית המועצות, יד ושם, ירושלים 2004.
5. באואר יהודה, "ברנוביץ' היהודית בשואה", יד ושם קובץ מחקרים לא', 2003.
6. שרה בנדר, מול מוות אורב: יהודי ביאליסטוק במלחמת העולם השניה, 1939-1943, תל-אביב 1997.
7. גרפונקל, לייב, קובנה היהודית בחורבנה, ירושלים, יד ושם, 1959.
8. דבורז'צקי,מרק מאיר, ירושלים דליטא במרי ובשואה, תל אביב, מפלגת פעלי ארץ ישראל, תשי"א.
9. דבורז'צקי, מארק, הסתגלות העצירים לחיי הגיטאות והמחנות והסתגלותם החדשה לחיי החופש, יד ושם קובץ מחקרים ה', יד ושם, ירושלים, תשכ"ג, 153-173.
10. ויץ, יחיעם, מכמן, דן, בימי שואה ופקודה, יחידה 9, חיי היהודים תחת שלטון הנאצים שלוש דוגמאות, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1991.
11. זילברקלנג, דוד, השואה במחוז לובלין, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים תשס"ג.
12. זיץ, דן, גטו מינסק ותולדותיו לאור התיעוד החדש, רמת גן, [חמו"ל], 2000.
13. חולבסקי, שלום, יהודי הרייך בגיטו מינסק, יד ושם קובץ מחקרים י"ז-י"ח, יד ושם, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 221-241.
14. חולבסקי, שלום , מרי ולוחמה פרטיזנית, יהודי בילורסיה במלחמת העולם השנייה, יד ושם, מורשת, ירושלים-תל אביב, תשס"א.
15. יונס, אליהו, עשן בחולות, יהודי לבוב במלחמה 1939-1944, יד ושם, ירושלים, תשס"א.
16. כהן, נתן, מציאות הקיום היום-יומי והערכת ה"גורל היהודי" כפי שבאים לידי ביטוי ביומנים שנכתבו בליטא בשנים 1941-1945, עבודת גמר לתואר "מוסמך", ירושלים תשמ"ט.
17. לוין דב," עובדות ובעיות בחקר לחימת יהודי ברית המועצות במלחמת העולם השנייה", העמידה היהודית בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים, תש"ל.
18. לוין דב, "המשטרה היהודית בגטו קובנה בעיני עצמה", יד-ושם קובץ מחקרים כ"ט, 2001, עמ' 143-185.
19. לוין דב, "הצלת יהודים בשואה בידי הסובייטים במלחמת העולם השנייה – מקרה אסטוניה", אלמוג שמואל, בלטמן דניאל, בנקיר דוד ועופר דליה (עורכים), השואה –היסטוריה וזיכרון, יד ושם, ירושלים 2002. עמ' 133-.151
20. ספקטור, שמואל, שואת יהודי ווהלין, 1941-1944, יד ושם, ירושלים, תשמ"ו.
21. פלד, יעל, קרקוב היהודית, 1939-1945: עמידה, מחתרת, מאבק, ישראל 1993.
22. פתל-כנעני, תקוה, "הציות לחיים" עמידת היהודים בוורשה ספטמבר 1939 – יולי 1942 לפי יומנים ועיתונות מחתרת יהודיים, עבודת גמר לתואר השני, ירושלים תשמ"ח.
23. ציזלינג, נריה ולהד, עזרא, מחתרת גיטו ביאליסטוק ומפקדה, לוחמי הגטאות, בית לוחמי הגטאות, תשמ"ו.
24. ריפל, יואל, (עורך), שלושה מיליון, השואה בברית המועצות, קובץ משואה כ"ט, משרד הביטחון ומשואה, תשס"א.

ספרי זיכרונות ויומנים

1. אהרונסון, הרב יהושע משה, 'מעשה קויל', ידיעות בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד, 16-17 (תשרי תשי"ז, ספטמבר 1956), עמ' 15-22.
2. אילתי, שמואל, לחצות את הנהר, יד ושם וכרמל, ירושלים, תש"ס
3. גבירטיג, מרדכי, העיירה בוערת, ישראל תשכ"ז.
4. גוטרמן, בלה (עורכת), בבוא האימה: יהודי לבוב תחת הכיבוש הגרמני – דפי עדות, תל-אביב תשנ"א.
5. גרינבאום, מאשה, תקוה על פי התהום: יהודי ליטא בין גטו למחנה, ירושלים, יד ושם, 1999.
6. דוידזון, גוסטה, יומנה של יוסטינה, מהדורה שניה, מתוקנת, תל-אביב תשל"ח.
7. החלוץ הלוחם: ביטאון הנוער היהודי-החלוצי במחתרת קרקוב, אוגוסט – אוקטובר 1943, בית לוחמי הגטאות 1983.
8. טננבוים-תמרוף, מרדכי, דפים מן הדלקה: פרקי יומן – מכתבים – מאמרים, ירושלים (ללא שנה).
9. ירושלמי, אליעזר, פנקס שאבלי, ירושלים, יד ושם ומוסד ביאליק, 1958
10. כהן, נתן, ימיו האחרונים של גטו וילנה – דפים מיומן , יד ושם קובץ מחקרים ל"א, יד ושם, ירושלים, 2003, עמ' 13-46.
11. כהנא, דוד, יומן גטו לבוב, ירושלים, יד ושם, תשל"ח.
12. מילך, ברוך, ואולי השמים ריקים, ירושלים תשנ"ט.
13. סגלסון, אריה, בלב העופל, כיליונה של קובנה היהודית-מבט מבפנים, יד ושם, ירושלים, תשס"ג.
14. פלדמן, יוליוש', 'בעיני ילד', בתוך: כעלים ברוח, תל-אביב תשכ"ו.
15. רובינוביץ, דויד, יומנו של הנער דויד רובינוביץ', תל-אביב תשכ"ד.
16. רודשבסקי, יצחק, יומנו של נער מווילנה: יוני 1941-אפריל 1943, הקיבוץ המאוחד,תשכ"ט.
17. קלמנוביץ', זליק, יומן בגטו וילנה וכתבים מהעיזבון שנמצאו בהריסות, ספרית פועלים, תשל"ז.
18. שור, גריגורי, רשימות מגטו וילנה: 1941-1944, תל-אביב תשס"ב.

הנהגה פורמלית

1. אברמסקי-בליי עירית, "ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת מלחמת העולם השניה", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 55-60.
2. אורביטו יעל, "הנהגת יהודי איטליה בשנות השלטון הפשיסטי והשואה", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 39-49.
3. באואר, יהודה, תגובות בעת השואה, ניסיונות עמידה, התנגדות, הצלה, משרד הביטחון, תל-אביב, 1990.
4. בלומנטל, נחמן, קדוש מעונה או גיבור? בשולי יומנו של אדם צ'רניאקוב, יד ושם קובץ מחקרים ז', יד ושם ירושלים, תשכ"ח, עמ' 155-160.
5. בן ששון חוי, "דמותם של ראשי היודנראט בשואה – מבט מתוך יומני התקופה", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 27-39.
6. גוטמן, ישראל, ועוד (עורכים), הנהגת יהודי הונגריה במבחן השואה, יד ושם, ירושלים, תשל"ו.
7. גוטמן, ישראל, (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1933-1945, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, יד ושם, ירושלים, תש"ם.
8. גליקסמאן, ו, יומן המשטרה היהודית בגיטו צ'נסטוכוב, יד ושם קובץ מחקרים ו', יד ושם, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 287-313.
9. דביר בתיה, "אדם צ'רניאקוב- האיש בראי יומנו", בשביל הזיכרון 13, 1996, עמ' .13-19
10. הופרט, שמואל, מלך הגטו: מרדכי חיים רומקובסקי, זקן היהודים בגיטו לודז', יד ושם קובץ מחקרים ט"ו, יד ושם, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 99-124
11. ראול הילברג, 'היודנרט ככלי שרת ביודעין או בלא יודעין', בתוך ישראל גוטמן (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, ירושלים 1979. עמ' 23-36.
12. וייס אהרון, "היחסים בין היודנראט למשטרה היהודית בשטחי פולין הכבושה", גוטמן ישראל (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, יד ושם, ירושלים, 1977 , עמ' 171-184.
13. טרונק, ישעיה, "טיפולוגיה של היודנראטים במזרח אירופה", גוטמן ישראל (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, יד ושם, ירושלים 1977 , עמ' 11-22
14. טרונק, ישעיה, יודנראט, המועצות היהודיות במזרח אירופה בתקופת הכיבוש הנאצי , יד ושם, ירושלים, 1979
15. טרטקובר, אריה, אדם צ'רניאקוב – האיש וקרבנו העליון, יד ושם קובץ מחקרים ו', יד ושם, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 47-57.
16. יחיל, לני, "ההנהגה היהודית בצרפת", גוטמן ישראל (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, יד ושם, ירושלים 1977, עמ' 273 -288.
17. כהן, ירחמיאל, "מנהיג יהודי בצרפת של וישי, 1940-1943 :יומנו של ריימון ראול למבר", בשביל הזיכרון 36 , 2000 , עמ' 13-26.
18. מאייר, באטה, "כינונה מחדש של קהילה יהודית בתור 'אבטיפוס' של היודנרט" [מאמר ביקורת על ספרו של דורון רבינוביצ'י על הנהגת יהודי אוסטריה], יד ושם קובץ מחקרים ל', 2002, עמ' 359-369.
19. מולנר, יודית, "המועצה היהודית ההונגרית – ייסודה ופעולותיה 20 במרס-7 ביולי 1944", יד ושם קובץ מחקרים ל', 2002, עמ' 77-102.
20. מכמן, דן, בימי שואה ופקודה, יחידה 10, ההנהגה היהודית, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1987.
21. מכמן, דן, "ההנהגה היהודית בשואה", בשביל הזיכרון 36 , 2000 , עמ' 4-12.
22. דן מכמן, 'מדוע נכתבה איגרת הבזק של היידריך: הערה בעניין סיבת כתיבתה ומשמעותה', יד ושם קובץ מחקרים ל"ב, עמ' 353-364.
23. ראובני, שרי, "מרכז היהודים בסלובקיה והמועצה היהודית בהונגריה: דמיון ושוני", בשביל הזיכרון 36, יד ושם, ירושלים, 2000, עמ' 49-54.
24. רוטקירכן, ליויה, "לאופיה הציוני של 'ההנהגה העצמית' בטרזין (טרזיינשטאדט)", יד ושם קובץ מחקרים יא', 1976, עמ' 72-45.
25. רוטקירכן, ליויה, "נציגי 'השלטון העצמי' בטרזין: הבדלי השקפות", בשביל הזיכרון 14, 1996, עמ' 13-20.

מנהיגות אלטרנטיבית
תנועות נוער -  ספרות מחקר

1. אונגר, מיכל, "תנועות נוער בגטו לודז'", ילקוט מורשת ס"ו, 19-50.
2. גוטמן, ישראל, "תנועות כמנהיגות חילופית במזרח-אירופה", ילקוט מורשת מ"ג-מ"ד, עמ' 159-164.
3. גור, דוד, אחים להתנגדות ולהצלה, המחתרת של תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בעת מלחמת העולם השנייה, העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, תשס"ד.
4. זלינגר קוטי, אליהו, למרות הכל...תנועות הנוער החלוציות בגרמניה בשנים 1933-1943, יד יערי ומכון ליאו בק, 1988.
5. יחיאלי, ברוך, "עקיבא" צמיחתה התפתחותה ולחימתה בשנות השואה, תל אביב, מורשת וספרית פועלים, 1988.
6. מנבר, רחל, "השומר הצעיר בוורשה 1940-1942", ילקוט מורשת כ"ג, עמ' 93-134.
7. פלד, יעל, "פועלו ואחריותו של "השומר הדתי" בגטו קרקוב בשנים 1942-1943", ילקוט מורשת ס"ג, 77-82.
8. פורת, דינה, מעבר לגשמי, פרשת חייו של אבא קובנר, עם עובד ויד ושם, תל אביב, 2000.
9. פרליס, רבקה, תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה, בית לוחמי הגיטאות,הקיבוץ המאוחד, 1987.
10. רנד, אדם, "הנהגת השומר הצעיר בפולין בראשית המלחמה", ילקוט מורשת מ', 131-141

עדות

1. פודה (פודמסקי), פייבל, "קן השומר הצעיר בגטו בלודז'", ילקוט מורשת כ"ח, 7-36.

הנהגה רבנית
ספרות מחקר

1. מייזליש, פנינה, "רבנים בשואה", גיליון, אב תשנ"ד, עמ' 25-30
2. שיף, עפר, "מודל של מנהיגות חסידית", מחנים 8, נובמבר 1994
3. גולדברג, עמוס, "הרבי מפיאסצ'נה- גיבור ואנטי-גיבור", בשביל הזיכרון 20, יד ושם, ירושלים, 1997, עמ' 18-23
4. פרבשטיין, אסתר, בסתר רעם, הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשס"ב

דפוסי ארגון פנים יהודיים

1. בן דוד, שלום, "ועדי בתים בגטו ורשה", בשביל הזיכרון 18, יד ושם, ירושלים, 1996, עמ' 28-32
2. דבורזצקי, מארק (ערך), המאבק לקיום ולבריאות בימי השואה: סדרת הרצאות על בעיות הבריאות בגטאות. במחנות הריכוז וביערות, ירושלים , הקונגרס היהודי העולמי. ההנהלה הישראלית ; אגודת הרופאים שרידי השואה-גיטאות, מחנות, 1958
3. ויינריב, אברהם, "זכרונות של רופא מגטו וילנה", ילקוט מורשת כ"ז, עמ' 7-60
4. ליבנזון, ישראל," "געטא-הילף" בגטו קובנה", ילקוט מורשת מ"ז, 192-194
5. לנסקי, מ., "בית החולים היהודי "צ'יסטא", דפים לחקר השואה, מאסף ראשון, 1951, 102-107
6. רוס, יז'י, "תחנת עזרה ראשונה בגטו ורשה", ילקוט מורשת י"ד, עמ' 67-76.

חיי יומיום בגטו

1. עופר, דליה, "חקר חיי יומיום תחת הכיבוש הנאצי- בעיות מתודולוגיות", דפים לחקר תקופת השואה, מאסף י', תשנ"ג
2. דובסון,ואדים, " הגטאות בשטחים הכבושים בפדרציה של רוסיה (42-1941); חיי היום-יום", משואה כ"ט, משואה ומשרד הביטחון, תשס"א, עמ' 109-124
3. מכמן, דן,"חיי יומיום של היהודי הדתי בתקופת השואה", דפים לחקר תקופת השואה, מאסף י', תשנ"ג
4. פאנקייוויץ,תאדאוש, בית מרקחת בגטו קראקוב, ירושלים, יד ושם,תשמ"ה
5. שאשא, שאול, התחלואה בגטאות בתקופת השואה, עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל, .2002
6. אברהם, דורון, "חיי התיאטרון בגטו", בשביל הזיכרון 9, יד ושם, ירושלים, 1995, עמ' 14-15
7. שאן, נאוה, להיות שחקנית בטרזינשטאט, ילקוט מורשת מ"ג-מ"ד, עמ' 95-107
8. קרמיש, יוסף, " אנשי הרוח בגטו ורשה על שאלות הזמן ובעיות הקיום", משואה כד 74-94
9. שינטוך, יחיאל, מדריך למחזות יצחק קצנלסון בגטו ורשה, במה, 135 , תשנ"ד 81-106.

תכניות לימודים בנושא הגטאות
כללי

1. אברהם, גילה ולאור, הדס, שאלות של אז...שאלות של עכשיו...- מאבק לחיים בגיטו שבלי 1941-1944 , משואה, 1995
2. גליל, נעמה, מסביבנו חומות: ערכה לימודית בנושא הגטאות, ירושלים, בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
3. מאירי יפתח, "בין העולמות מעגלים חברתיים בגטו טרזינשטט" (תכנית מולטימדיה), בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם, 2005
4. מאירי, יפתח, כמו בעבר בזמנים הטובים: חיי התרבות והרוח בגטו לודז', (תכנית מולטימדיה) בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם, 2005.שטאובר, רוני, החיים בצל המוות – גיטו קובנה והפורט התשיעי, משואה, תשנ"ב
5. חיי יום יום בגטו ורשה 1941, יחידת לימוד לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה, יד ושם מחלקת חינוך, 1994
6. אגדת הילדים מגטו לודז', יד ושם – ביה"ס המרכזי להוראת השואה, ירושלים, 1998

הנהגה רבנית

1. בן-ששון, חוי וגולדברג, עמוס, שנות ראינו רעה, פרקים בתולדות היהדות הדתית בתקופת השואה, כרך ב' - תקופת הגטאות, יד ושם – ביה"ס המרכזי להוראת השואה, ירושלים, 2003.

הנהגה יהודית

1. דילמות בפעילות המועצות היהודיות במזרח אירופה, יד ושם, המחלקה לחינוך, ירושלים, 2001.

תנועות הנוער

1. אביהו, רונן, "שלוש שורות בהיסטוריה" תנועות הנוער היהודיות בפולין בתקופת השואה, משואה, תשנ"ב
2. קובץ מקורות ליום עיון: תנועות הנוער בפולין הכבושה, יד ושם המחלקה לחינוך, ירושלים
3. כוכבי, יהויקים, תנועות הנוער הציוניות בשואה, בית לוחמי הגטאות, חיפה, תשמ"ט
4. בעין הסערה, המחתרת של תנועות-הנוער הציוניות בהונגריה בעת הכיבוש הגרמני, 1944 , משואה ויד ושם, 2004
5. "בראש גדול" , מפעילות תנועות הנוער "דרור" בוורשה בתקופת השואה, יחידה ראשונה: גטו ורשה 1939-1941 , המכון לקידום האינטגרציה, בר –אילן, תשנ"ז
6. "בראש גדול", מפעילות תנועות הנוער "דרור" בוורשה בתקופת השואה, יחידה שניה: המרד בגטו ורשה 1941-1943, המכון לקידום האינטגרציה, בר-אילן, תשנ"ז
7. חמישים שנה למרד הגטאות, התנגדות ומרד, משרד החינוך והתרבות מינהל חברה ונוער, מכללה לחינוך-סמינר הקיבוצים, תל אביב.

המדיניות הנאצית במדינות נוספות
איטליה

1. אורביטו, יעל, "הנהגת יהודי איטליה בשנות השלטון הפשיסטי והשואה", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 39-49
2. מיכאליס, מאיר, מוסוליני והיהודים: היחסים בין גרמניה לאיטליה ומדיניות הגזע הפשיסטית, 1945 - 1922, יד ושם, ירושלים, 1990
3. קארפי, דניאל, "מעשי ההצלה של יהודים באזור הכיבוש האיטלקי בקרואטיה", גוטמן, ישראל וזורוף אפרים (עורכים), ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים 1974, עמ' 493-503
4. קארפי, דניאל, בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים 1993
5. קונסוני, מנואלה, "לדור שלנו"-פרימו לוי כעד", בשביל הזיכרון 37, 2000, עמ' 41-45.

בולגריה

1. בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, אור יהודה 1999
2. יושע, נסים, "השועל הבלקני - על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים", בשביל הזיכרון 33, 1997, עמ' 20-24
3. מוסק, משה, "יהודי בולגריה - כפשע בינם לבין המוות", בשביל הזיכרון 33, 1997, עמ' 11-19.

בלגיה

1. ברכפלד, סילבן, החיים במתנה: הצלת 56% מיהודי בלגיה בזמן הכיבוש הנאצי, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב, 2000
2. מכמן, דן, "למה נספו כה רבים מיהודי אנטוורפו בשואה?" [מאמר ביקורת על ספרו של סארנס], יד ושם קובץ מחקרים ל', 2002, עמ' 371-384
3. שטיינברג לוסיין, 'פעולות להצלת יהודים בבלגיה ובצרפת',גוטמן, ישראל, זורוף, אפרים (עורכים) ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, ירושלים 1974, עמ' 493-503.

דנמרק

1. ברוסטין-ברנשטיין, טטיאנה, "ניסיון הנפל לגרש את יהודי דנמרק בדיון ההיסטוריוגרפי", יד ושם קובץ מחקרים 17-18, עמ' 299-327
2. גורדוס, לובה ק', "מאמצי הצלה של המדינות הסקנדינביות", דפים לחקר תקופת השואה. מאסף, י"א, חיפה תשנ"ד, עמ' 127-136
3. הסטרופ, יורגן, "רדיפות היהודים ומאמצי הצלה בדנמארק ובנורווגיה לאור ההיסטוריוגראפיה", בתוך: גוטמן, ישראל, גרייף, גדעון (עורכים), השואה בהיסטוריוגרפיה הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי החמישי של חוקרי השואה, יד ושם, ירושלים תשמ"ז, עמ' 439-446
4. יחיל, לני, הצלת היהודים בדניה: דמוקרטיה שעמדה במבחן, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1966
5. יחיל, לני, "הייחוד שבהצלתם של יהודי דניה- ניסיון לאבחנה שיטתית של תנאי הצלה", גוטמן ישראל וצורף אפרים צורף (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים, 1976
6. קירשהוף, הנס, "ס"ס גרופנפיהרר ורנר בסט והאקציה נגד יהודי דנמרק - אוקטובר 1943", יד ושם קובץ מחקרים כ"ד, 1995, עמ' 145-167.

הולנד

1. אבנ,י חיים, "המחתרת הציונית בהולנד וצרפת והבריחה לספרד", גוטמן, ישראל, זורוף, אפרים (עורכים), ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, ירושלים 1976 , עמ' 456-483
2. בנימין, יגאל, "ההכשרות בהולנד בתקופת השואה – בירור הנתונים המספריים ומשמעותם", משואה 20, 1992, עמ' 114-127
3. בנימין, יגאל, נאמנים לעצמם ולדרכם, יד טבנקין ובית לוחמי הגטאות, תל אביב, 1998
4. חבס, ברכה (עורכת), אורו הגנוז, הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, תל אביב, תשכ"ד
5. כוכבא, עדינה, קלינוב, רנה (עורכות), המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשכ"ט
6. כוכבי, יהויקים, "יואכים, סימון (שושו)", רונ,ן אביהו, (עורכים), גוף שלישי יחיד, מורשת, בית לוחמי הגטאות ויד יערי, תל אביב 1995, עמ' 117-165
7. מכמן, דן, "תנועות הנוער הציוניות בהולנד ובבלגיה", כוכבי יהויקים (עורך), תנועות הנוער הציוניות בשואה, אוניברסיטת חיפה ובית לוחמי הגטאות, חיפה תשמ"ט, עמ' 111-129
8. מכמן, יוסף, עורך, פנקס קהילות – הולנד, יד ושם, ירושלים 1985
9. מכמן, יוסף, עיונים בתולדות יהודי הולנד וספרותם, מבחר ממחקריו של יוסף מכמן בהגיעו לגבורות, האוניברסיטה העברית, המרכז לחקר יהדות הולנד, ירושלים, 1994
10. מכמן, יוסף, "הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד", בשביל הזיכרון 29, 1998, עמ' 13-17.

הונגריה

1. באואר, יהודה, יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים: 1933-1945, יד ושם, ירושלים 2001
2. באואר, יהודה, ואחרים (עורכים), חמישים שנה לשואת יהודי הונגריה, ילקוט מורשת, גיליון נ"ז, 1994
3. ברהאם, ל. רנדולף וקצבורג, נתנאל, תולדות השואה – הונגריה, יד ושם, ירושלים 1992
4. ברהאם, ל. רנדולף, "הכנסיות הנוצריות בהונגריה והשואה", יד ושם קובץ מחקרים כ"ט, 2001, עמ' 187-218
5. ברהאם, ל. רנדולף, "יהודי הונגריה", גוטמן ישראל וברנבאום מיכאל (עורכים), אושוויץ- אנטומיה של מחנה מוות, יד ושם, ירושלים 2003, עמ' 467-481
6. ברוך, חוה, גטו בודפשט, עבודה לתואר שני, ירושלים 1997
7. ואגו, רפאל, "הקלות הבלתי נסבלת של האדישות – הונגריה 1944", בשביל הזיכרון 39, 2000, עמ' 29-37
8. לביא, תיאודור (עורך), פנקס קהילות - הונגריה. יד ושם, ירושלים, 1975
9. מולנר, יודית, "המועצה היהודית ההונגרית – ייסודה ופעולותיה 20 במרס-7 ביולי 1944", יד ושם קובץ מחקרים ל', 2002, עמ' 77-102
10. ראובני, שרי, "הצלה וחסידי אומות העולם בהונגריה", בשביל הזיכרון 29, 1998, עמ' 23-26
11. ראובני, שרי, "הרצח והירושה- שוד הרכוש היהודי בימי השואה בהונגריה", בשביל הזיכרון 31, 1999, עמ' 20-24
12. ראובני, שרי, "השואה וההצלה בהיסטוריוגרפיה ההונגרית", בשביל הזיכרון 34 , 1999, עמ' 52-57
13. ראובני, שרי, "מרכז היהודים בסלובקיה והמועצה היהודית בהונגריה: דמיון ושוני", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 49-54
14. ראובני, שרי, "הפרשה ההונגרית במשפט אייכמן: היבטים אחדים", בשביל הזיכרון 41, 2001, עמ' 35-38

יוגוסלביה

1. לבל, ג'ני, "שואת יהודי יוגוסלביה", בשביל הזיכרון 33, 1999, עמ' 41-45
2. לוק, צבי, עורך, פנקס קהילות – יוגוסלביה, ירושלים: יד ושם, תשמ"ח, 1988
3. מנושק ולטר, "השמדת היהודים בסרביה", הרברט אולריך (עורך), מדיניות ההשמדה הנאצית 1939-1945, מחקר ופולמוס בהיסטוריוגרפיה הגרמנית החדשה, יד ושם, ירושלים, 2001, עמ' 189-213
4. עופר דליה וויינר חנה, פרשת קלאודובו-שאבץ, מסע ההעפלה שלא הושלם, עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1992
5. שלח מנחם (עורך), תולדות השואה – יוגוסלביה, יד ושם, ירושלים, 1990.

יוון

1. בן יוסף, יהודי יוון בשואה ובהתנגדות 1944 - 1941, המכון לחקר יהדות סאלוניקי ,תל-אביב 1985
2. מולכו מיכאל ונחמה יוסף, שואת יהודי יוון 1941-1944, יד ושם, ירושלים, תשכ"ה
3. ריבלין ברכה (עורכת), פנקס הקהילות- יוון, יד ושם, ירושלים,1999
4. רפאל שילהב, "האי הנעזב: זיכרונותיה של נטה גטניו-אוסמו מקורפו", בשביל הזיכרון 33, 1999. עמ' 46-50
5. רפאל, שמואל, "לשבור את השתיקה: מאבקם הספרותי של ניצולים מיוון לתיעוד קורותיהם בשואה", בשביל הזיכרון 33, 1999. עמ' 31-49.

סלובקיה

1. באואר, יהודה, יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים: 1933-1945, יד ושם ירושלים 2001
2. ביכלר, יהושע, "סרטיפיקטים לאושוויץ", יד ושם קובץ מחקרים ל', 2001, עמ' 103-123
3. ביכלר, יהושע, פנקס הקהילות – סלובקיה, יד ושם, ירושלים 2003
4. פטרן, גילה, האם מאבק על הישרדות? הנהגת יהודי סלובקיה בשואה 1938-1944, מורשת, תל-אביב, 1992
5. ראובני, שרי, "מרכז היהודים בסלובקיה והמועצה היהודית בהונגריה: דמיון ושוני", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 49-54
6. רוטקירכן, ליוויה, חורבן יהדות סלובקיה, יד ושם, ירושלים 1961.

צרפת

1. אביטבול, מיכאל, "בהמתנה לשלטון וישי, צרפתים ויהודים בצפון אפריקה ערב מלחמת העולם השניה", יד ושם קובץ מחקרים י"ד , 1979. ע"מ 107-130
2. אבני, חיים, "המחתרת הציונית בהולנד ובצרפת והבריחה לספרד", גוטמן, ישראל, זורוף, אפרים (עורכים), ניסיונות ופעולות הצלה בשואה, יד ושם, ירושלים, 1974 עמ' 456-479
3. בדרידה, רנה, "עמדות ראשי הכמורה בצרפת כלפי רדיפת היהודים בתקופת המלחמה", בשביל הזיכרון 35, 2000, עמ' 38-43
4. הרברט, אולריך, "המינהל הצבאי הגרמני בפריז וגירוש יהודי צרפת", הרברט אולריך (עורך), מדיניות ההשמדה הנאצית 1939-1945, מחקר ופולמוס בהיסטוריוגרפיה הגרמנית החדשה, יד ושם, ירושלים 2001, עמ' 151-188
5. יחיל, לני, "ההנהגה היהודית בצרפת", גוטמן ישראל (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, יד ושם, ירושלים 1977, עמ' 273 -288
6. כהן, אשר, תולדות השואה - צרפת, יד ושם, ירושלים 1996
7. כהן, ירחמיאל, "מנהיג יהודי בצרפת של וישי, 1940-1943 :יומנו של ריימון ראול למבר", בשביל הזיכרון 36 , 2000 , עמ' 13-26
8. כהן, ירחמיאל, "יום קטנות בימים הרי גורל" [מאמר בקורת על ספרה של רנה פוזננסקי, להיות יהודי בצרפת 1945-1939], יד ושם קובץ מחקרים כ"ט, 2001 , עמ' 305-313
9. כהן, רעיה, "חופש, שוויון ואחווה, אך לא לכולם: צרפת והיהודים ה"זרים", 1942-1933" [מאמר בקורת על ספרה של ויקי קרון על יהודים בעלי אזרחות זרה בצרפת], יד ושם קובץ מחקרים כ"ט, 2001, עמ' 293-304
10. לבורי, פייר, "חוקי מעמד היהודים של וישי ודעת הקהל", יד ושם קובץ מחקרים כ"ב , 1993, עמ' 69- 88
11. לזר, לוסיאן, "חסידי אומות העולם בצרפת", בשביל הזיכרון, 29, 1998 , עמ' 18-22
12. מארוס, מיכאל ר, משטר וישי בצרפת והיהודים, עם עובד, תל - אביב 1989
13. פוזננסקי, רנה, "היהודים הצרפתים וחוקי היהודים 1940-1941 ", יד ושם קובץ מחקרים כ"ב , 1993, עמ' 187-212
14. פוזזננסקי, רנה, "צרפת: אריאזציה קפדנית והשבת רכוש מהוססת", בשביל הזיכרון 31, 1999, עמ' 12-19
15. פוזננסקי, רנה, להיות יהודי בצרפת, 1939-1945, יד ושם, ירושלים 1999
16. פוזננסקי, רנה, "וישי והיהודים: משולי ההיסטוריה אל לב כתיבתה", בשביל הזיכרון 34 1999, עמ' 46-51
17. פוזננסקי, רנה, "יהודים ולא יהודים בצרפת בימי מלחמת העולם השנייה: מבט על חיי היומיום", בשביל הזיכרון, 39, 2000, עמ' 20 -28
18. פוזננסקי, רנה, "תנועות הנוער הציוניות בצרפת והאחדות בעולם היהודי 1944- 1940", אלמוג, שמואל, בלטמן, דניאל, בנקיר דוד ועופר דליה (עורכים), השואה היסטוריה וזיכרון, ספר יובל לישראל גוטמן, יד ושם, ירושלים 2002, עמ' 46-57
19. פשנסקי,דני, "חוקי מעמד היהודים – 3 באוקטובר 1940 ו- 2 ביוני 1941 ", יד ושם קובץ מחקרים כ"ב , 1993, עמ' 49- 67
20. קפל, שמואל רנה, מאבק יהודי בצרפת הכבושה – במחנות ההסגר וב"ארגון היהודי הלוחם": 1940-1944 , יד ושם, ירושלים 1981
21. שטיינברג, לוסיין, " פעולות להצלת יהודים בבלגיה ובצרפת", גוטמן ישראל וזורוף, אפרים (עורכים), ניסיונות ופעולות הצלה בשואה, יד ושם,ירושלים, 1974, עמ' 493-502.

רומניה

1. אנגריק, אנדרי, "ההסלמה במדיניות הגרמנית-רומנית האנטי-יהודית לאחר המתקפה על ברית-המועצות", יד-ושם קובץ מחקרים כ"ו , 1998, עמ' 153-180
2. אנצ'ל, ז'אן, "מסעות הרצח ההמוני של הרומנים בטרנסניסטריה, 1941-1942", בשביל הזיכרון 38, 2000, עמ' 23-37
3. אנצ'ל, ז'אן, תולדות השואה – רומניה, יד ושם, ירושלים, 2000. (שני כרכים)
4. וולוביץ, ליאון, "לאומיות, אנטישמיות ואנשי רוח ברומניה בשנות ה-30", בשביל הזיכרון, 38, 2000, עמ' 4-11
5. פלוריאן, ראדו, "הטבח ביאסי ב-29-30 ביוני 1941: אירוע מוקדם של רצח עם ביהודים", בשביל הזיכרון 38, 2000, עמ' 12 -22
6. עופר, דליה, "השואה בטרנסניסטריה: הרצח והתגובה היהודית", בשביל הזיכרון 38, 2000, עמ' 38-49
7. שפרן, אלכסנדר, אל מול פני הסערה- יהדות רומניה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים, תשנ"א.

צפון אפריקה

1. אביטבול, מיכאל, "בהמתנה לשלטון וישי, צרפתים ויהודים בצפון אפריקה ערב מלחמת העולם השניה", יד ושם קובץ מחקרים י"ד , 1979. ע"מ 107-130
2. אביטבול, מיכאל, יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השניה, יד בן צבי, ירושלים 1986
3. אברמסקי-בליי, עירית )עורכת(, פנקס קהילות - לוב, תוניסיה, יד ושם, ירושלים 1997
4. אברמסקי-בליי, עירית, "קהילת בנגזי תחת שלטון הפשיזם האיטלקי", בשביל הזיכרון 25, 1997, עמ' 12-17
5. אברמסקי-בליי, עירית, "ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת מלחמת העולם השניה", בשביל הזיכרון 36, 2000, עמ' 55-60
6. הטל, אברהם, "זיכרונותיו של נער בתוניס תחת הכיבוש הנאצי", בשביל הזיכרון 25, 1997, עמ' 24-27
7. לסקר, מיכאל, "בין האנטישמיות של וישי לאיום הגרמני: יהודי צפון אפריקה בראשית שנות הארבעים", בשביל הזיכרון 25, 1997, עמ' 4-11
8. סעדון, חיים, "עיצוב הזיכרון של תקופת הכיבוש הגרמני בתוניסיה", בשביל הזיכרון 25, 1997, עמ' 18 -24
9. קארפי, דניאל, בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים 1993 .

▲ראש העמוד