תיק נושא: האוכלוסיות המקומיות

• מבוא
• שאלות חקר
• רשימה ביבליוגרפית

מבוא

פרוט הנושאים בתיק זה:

• האוכלוסיה המקומית במדינות הכבושות ובעלות הברית של גרמניה

האוכלוסיות המקומיות ותגובתן לבידוד ולרצח יהודי אירופה הנו נושא עצום הכולל בתוכו למעשה את כל העמים שהיו נתונים תחת כיבוש נאצי בתקופת המלחמה, קרי מרבית מדינות אירופה. עבור העמים היה בידוד היהודים והשמדתם רק אירוע אחד בתוך האירועים הכוללים של המלחמה; חלק מן העמים היו נתונים בעצמם תחת כיבוש אכזרי. עיסוק בנושא האוכלוסיות המקומיות דורש לפיכך הבנה של נסיבות הכיבוש והחיים תחתיו. יש לבחון מספר גורמים בהקשר זה: יחס העם, הממשלה והמדינה לכיבוש הנאצי; מקומו של העם בתוך תורת הגזע הנאצית; היחס לו זכה העם הכבוש מיד השלטונות הנאציים; לפיכך, בהמשך תמצאו פירוט של מדינות אירופה השונות ומצבן תחת הכיבוש הנאצי. בהקדמה זו נתנו הכוונה כללית למצב העניינים בכל מדינה. התמקדות במדינה מסוימת תדרוש המשך עבודת חקר על אותה מדינה.
יחס האוכלוסייה הגרמנית אל הפתרון הסופי לשאלה היהודית, נדון בתיק 3 העוסק במדינה הנאצית והתמוטטות הדמוקרטיה.

האוכלוסיות המקומיות במדינות הכבושות ובעלות הברית של גרמניה
ההתפשטות הנאצית הגיעה לשיא בקיץ 1942. בתאריך זה התחלקו המדינות שבתחום ההשפעה הנאצי באירופה, לפי מספר קטגוריות:
"הרייך הגרמני הגדול" כלל את גרמניה ואזורים שסופחו אליה לפני ובמהלך המלחמה, וכללו את אוסטריה וחלקים מצ'כוסלובקיה, חלק מפולין, צרפת, לוקסמבורג ובלגיה.
מדינות כבושות : מדינות ואזורים תחת כיבוש צבאי גרמני: דנמרק, נורבגיה, אזור סלוניקי שביוון, סרביה שביוגוסלביה, בלגיה, חציה הצפוני של צרפת ושטחים נרחבים בברה"מ.
מדינות כבושות תחת פיקוח גרמני אזרחי כללו את הולנד, מרבית פולין (גנרל גוברנמן), חלקים נרחבים מברה"מ שכללו את הארצות הבלטיות, ווהלין, בלארוס וחלקים מאוקראינה. אזורי ברה"מ שהיו תחת ממשל אזרחי גרמני אורגנו ב"רייכסקומיסרייט-אוקראינה" ו-"רייכסקומיסרייט אוסטלנד".
בעלות ברית וגרורות : תחת הגדרה זו נכללו מדינות עצמאיות בעלות משטר פשיסטי אשר שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית. מדינות אלו כללו את סלובקיה שהייתה חלק מצ'כוסלובקיה עד שנת 1939, קרואטיה הייתה חלק מיוגוסלביה עד הכיבוש הגרמני באביב 1941. לרשימה זו אפשר להוסיף את החלק הדרומי של צרפת שהיה נתון תחת שלטון צרפתי לאומני ששיתף פעולה עם הנאצים ונודע בשם "משטר וישי".
בעלות ברית נוספות של גרמניה כללו את רומניה, בולגריה, הונגריה, איטליה ופינלנד. חלק מבעלות הברית של גרמניה כאיטליה ורומניה לחמו לצידה בשל אידיאולוגיה דומה ומשותפת. לפינלנד וגרמניה היה אויב משותף – ברה"מ. מרבית מדינות אלו תמכו בגרמניה בתקופה שנראה היה כי היא עתידה לנצח במלחמה. כשהתברר כי גרמניה עתידה להיות מובסת במלחמה, ניסו מדינות אלה להשתחרר מבריתן עם גרמניה, ניסיון זה הביא לעיתים לכיבוש גרמני. כך היה באיטליה, הונגריה וחלקה "החופשי" של צרפת. בולגריה, פינלנד ורומניה הצליחו להתיר את בריתן עם גרמניה בשנה האחרונה למלחמה, ללא נזק או כיבוש.
תאור מפורט יותר של חלק מארצות אירופה בתוקפת מלחמת העולם השניה מובא להלן. כאמור, תיאור זה חשוב להבנה בסיסית של האוכלוסייה המקומית, ומניעיה אל מול הנאצים. תמונת מצב זו חשובה גם להבנת היחס שהפגינה האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים שחיו בקרבה.
גרמניה הנאצית השתלטה על צ'כוסלובקיה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, בשני שלבים, וחילקה אותה לשני חלקים עיקריים: החלק הסלובקי (סלובקיה) הפך למדינה והצטרף ל"ציר" כבעל ברית של גרמניה ואילו החלק הצ'כי, שהפך לשטח כיבוש, נקרא מעתה 'הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה'. לכל אורך תקופת הכיבוש הגרמני פעלה תנועת התנגדות צ'כית, ששיא פעילותה התרחש במאי 1942, כאשר ביצעו אנשי מחתרת צ'כים התנקשות בחייו של ריינהרד היידריך, ראש ה"משרד הראשי לבטחון הרייך". פעולות התגמול הגרמניות כללו מאסר של עשרות אלפים, הוצאות להורג של אלפים והשמדה של כפר שלם, לידיצה, על יושביו.
גורל פולין והפולנים היה קשה בהרבה מגורל הצ'כים. הצבא הגרמני כבש את פולין תוך שלושה שבועות ב-1939. במקביל לכיבוש הנאצי בפולין, פלש הצבא האדום (הסובייטי) למזרח המדינה. פולין נעלמה ממפת אירופה וממשלתה גלתה לבריטניה. שטחים נרחבים במערב פולין סופחו לרייך. שטחים אלו היו אמורים להיות נקיים מיהודים, מצוענים ומפולנים – מה שהביא לגירושם של רבים מזרחה, לשטחי הגנרל-גוברנמן, הכינוי שניתן לאיזור הכבוש.
הפולנים נחשבו לגזע נחות על פי האידיאולוגיה הנאצית, ולתפיסה זו היתה השפעה מכרעת על הדרך בה נהג השלטון הנאצי כלפי האוכלוסייה הפולנית; הנאצים ניהלו מערכת של טרור כנגד שכבות האינטיליגנציה והמנהיגות הדתית הפולנית, במהלכה הוצאו להורג מאות אלפי בני אדם, ורבים אחרים נשלחו למחנות ריכוז. מטרת מערכה זו הייתה למנוע היווצרות שכבת מנהיגות בפולין הכבושה שתהווה אופוזיציה לכיבוש הנאצי.
למרות הדיכוי האכזרי הגרמנים לא הצליחו לעקור את תנועת ההתנגדות הפולנית מהשורש, למעשה בפולין התקיימה אחת מתנועות המחתרת החזקות והמאורגנות באירופה הכבושה. תנועת המחתרת העיקרית נקראה צבא המולדת (Armia Krajowa) . צבא המולדת הורכב מקבוצה גדולה ומגוונת של ארגונים פוליטיים; צבא המולדת קיבל את סמכותה של הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שתחת מרותה היו גם יחידות גדולות של צבא וחיל אויר שנמלטו מפולין, כדי להמשיך את המלחמה בגרמנים. בפולין הייתה גם תנועת התנגדות קומוניסטית –צבא העם Armia) Lodowa). תנועות ההתנגדות בפולין קשרו קשרים עם תנועות ההתנגדות היהודיות בפולין, וסייעו להן בדרכים שונות.
גרמניה כבשה את יוון ויוגוסלביה באביב 1941. יוון חולקה לאזור האיטלקי (הגדול ביותר), שכלל את אתונה הבירה, לאזור הגרמני, שכלל את עיר הנמל סלוניקי (בה חיו רוב יהודי יוון) ולאזור הבולגרי, שכלל את תראקיה וחלק ממקדוניה. עם כיבוש יוגוסלביה היא חולקה בין איטליה, גרמניה והונגריה. ב קרואטיה הוקמה ממשלת בובות בראשות מפלגת האוסטאשים שניהלה מדיניות רדיפות ורצח נגד הסרבים והיהודים. מחנה הריכוז יאסנובץ הוקם בקרואטיה ונועד ליהודים, סינטי ורומה (צוענים) וסרבים. בארבע שנות קיומו נרצחו בו למעלה משש-מאות אלף איש (כולל כעשרים וחמישה אלף יהודים). סרביה הייתה נתונה תחת שלטון נאצי ישיר והתפתחה בה תנועת התנגדות רחבה לכיבוש שכללה שני זרמים עיקריים: הצ'טניקים שהיו לאומנים סרבים נאמנים למלך יוגוסלביה ולממשלתו הגולה בלונדון, והפרטיזנים הקומוניסטים בפיקודו של יוזף טיטו. שתי התנועות היו בעלות תפיסות עולם שונות ולחמו ביניהן. צעדי התגמול הגרמנים כנגד פעולות ההתנגדות כללו הוצאות המוניות להורג בעיקר של יהודים וצוענים, במחנה הריכוז סימישטה.
הפלישה הגרמנית לברה"מ- מבצע ברברוסה שהחל בתאריך 22/6/1941 - הוא אולי האירוע המכריע ביותר במלחמה. המלחמה ב'מזרח' הייתה מלחמה בין שתי אידיאולוגיות מנוגדות- נאציזם וקומוניזם, ובין גזעים אויבים הארים והסלאבים. על-פי התכנית הנאצית ברית המועצות הייתה אמורה להיעלם מעל פני המפה והערים מוסקבה ולנינגרד היו אמורות להיחרב. כחלק מההכנות לפלישה לברית המועצות קבלו מפקדי הצבא הנאצי את "פקודת הקומיסרים" , שהתירה לכוחות הגרמניים לחסל ללא סייג את כל הקומיסרים הפוליטיים הסובייטים.
האוכלוסייה המקומית בשטחי הכיבוש הסובייטיים סבלה מיחס קשה; מאות אלפי אנשים גורשו, נושלו מרכושם, ונשלחו לעבודות כפייה. כל ביטוי של שאיפה לאומית מקומית דוכא באכזריות. שבויי מלחמה סובייטיים נשלחו למחנות שבויים גרמניים, בהם ניתנה להם האפשרות לעבור לעבר השני של המתרס. מאות אלפים אכן הצטרפו לצבא הגרמני, אולם כשלושה וחצי מיליון שבויים סובייטיים נרצחו או הורעבו למוות בשבי.
מצד שני, היו אזורים נרחבים בבריה"מ (אוקראינה, ביילורוסיה, ליטא, לטוויה, אסטוניה) שרבים מתושביהם התנגדו למשטר הקומוניסטי, ולכן ראו בנאצים משחררים מעול המשטר הקודם. מצב זה, בנוסף לאנטישמיות, הביא רבים מבין תושבי מדינות אלו לשתף פעולה עם הנאצים ולסייע להם בביצוע הפתרון הסופי כנגד יהודי האזור.
הסובייטים הכריזו על לוחמה פרטיזנית זמן קצר לאחר הפלישה הגרמנית, מה שהביא השלטון הנאצי ואת היטלר בעצמו לצאת בתגובה בהכרזה על לחימה "אנטי-פרטיזנית". אלא שבמקרים רבים שימשה הלחימה האנטי-פרטיזנית כעילה וכמסווה לרצח המוני של יהודים. למרבה האירוניה, הפרטיזנים הסובייטים נאלצו ללחום לא רק בגרמנים אלא גם בפרטיזנים אוקראינים ופולנים בשטחי אוקראינה, ווהלין וביאליסטוק. השאיפות הלאומיות והאידיאולוגיות השונות הצליחו לפלג בין קבוצות ההתנגדות, למרות מטרתן המשותפת – מיגור והכנעת הצבא הגרמני.
ההערכות על מספר הנספים מקרב חיילי ואזרחי ברית המועצות במלחמת העולם השנייה נעות בין 20 ל28 מיליונים.
לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את רוב רובה של אירופה המערבית היא ביססה את שלטונה בארצות השונות, שלטון שהיה שונה במהותו, מסיבות אידיאולוגיות, מהכיבוש הרצחני בפולין. יחד עם זאת לא היה דגם אחיד של שליטה גרמנית בארצות אירופה המערבית שנשלטה הן באופן ישיר והן באופן עקיף. לאחר כיבוש נורבגיה, למשל, הקים וידקון קוויזלינג, תומך נלהב של הנאציזם (שמו הפך שם נרדף לבגידה), ממשלה של משתפי פעולה בחסות גרמנית. בדנמרק, מיעטו הגרמנים להתערב בענייניהם הפנימיים של התושבים, למעשה נותרה הממשלה המקומית על כנה עד לשנת 1943. בהולנד, לעומת זאת, מונה ארתור סייס-אינקווארט (מבכירי הנאצים באוסטריה) לקומיסר הרייך בשטחה, והוקם בה שלטון אזרחי גרמני, שמעצם טיבו הוא נוקשה יותר, ויותר נוטה להתערב בחייהם של התושבים. מאמצים רבים הושקעו כדי לקרב את העם ההולנדי לאידיאולוגיה הנאצית, ויש לציין כי המשטרה והמנהל הציבורי שיתפו פעולה במידה רבה עם מנגנון הכיבוש הגרמני. היו גם ארצות, כמו בלגיה למשל, בהן לא הוקם כל שלטון אזרחי, וגרמניה הנאצית הסתפקה בכינונו של שלטון צבאי בשטחן.
מקרה מיוחד הוא זה של צרפת. ב-22/6, עם חתימת חוזה הפסקת האש עם גרמניה, חולקה צרפת בין אזור כיבוש של הצבא הגרמני ובין אזור חופשי הידוע כצרפת של וישי, עליו שלטה ממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים וניתקה את היחסים עם בריטניה. צרפת של וישי כללה את דרום צרפת וכן את המושבות הקולוניאליות הצרפתיות באפריקה ובמזרח הרחוק. המרשל פטאן, גיבורה הלאומי של צרפת מימי מלחמת העולם הראשונה, מונה לרה"מ והנהיג 'מהפכה לאומית', ששללה את ערכי השוויון, החרות והאחווה של המהפכה הצרפתית, בהן דגלה הרפובליקה השלישית (החוקה בצרפת בשנים 1870-1940), והחליפה אותם בערכים שמרניים, לאומיים, דתיים, ולעיתים אפילו ערכים פשיסטים.
יחסן של המדינות, בעלות הברית של גרמניה, אל היהודים שהיו תחת שלטונן, היה מגוון. היהודים ב פינלנד היו שוי זכויות וחובות, חלקם אף שירתו בצבא הפיני שלחם בברה"מ לצד הגרמנים. אזרחי בולגריה היהודים לא נפגעו, אך אלפי יהודים תושבי אזורים שסופחו למדינה, כתרקיה ומקדוניה, גורשו למחנות ההשמדה הנאציים. מרבית היהודים אזרחי רומניה לא נפגעו, מלבד אלפים שנרצחו בפוגרומים בערים יאסי ובוקרשט. שונה היה גורלם של היהודים שהתגוררו בשטחי בסרביה ובוקובינה. מחוזות שסופחו לברה"מ ב-1940 והוחזרו לשליטת רומניה בקיץ 1940. היהודים, שהתגוררו באזורים אלה, גורשו לשטחי אוקראינה, שהיו נתונים תחת כיבוש רומני, באזור שבין הנהרות דנייסטר ובוג. האזור זכה לכינוי טרנסניסטריה, שהוענק לו על-ידי היטלר עצמו. בטרנסניסטריה היו פזורים מעל מאה מחנות וגטאות בהם שררו תנאי קיום איומים. היהודים המגורשים נרצחו או הורעבו למוות, יחד עם היהודים המקומיים. מספר הקורבנות היהודים של המשטר הפשיסטי ברומניה עולה על 400,000.
האוסטאשים הפשיסטים, ששלטו ב קרואטיה רצחו עשרות אלפי יהודים. יהודי סלובקיה גורשו למחנות ההשמדה בפולין לאחר ששילמו השלטונות המקומיים לגרמנים, על שהואילו לקבל לידיהם את היהודים ולהשאיר את רכושם בידיים סלובקיות.
הונגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית והשתתפה לצידה במלחמה כנגד ברה"מ. בהתערבות גרמניה סופחו לה שטחים ב-1940-1941 על חשבון שכנותיה. בהונגריה נחקקו חוקי גזע אנטישמים אך מרבית יהודיה לא נפגעו עד שהשתלטה גרמניה על בעלת בריתה באביב 1944. היו לכך מספר יוצאים מהכלל: מאות יהודים מקומיים שנרצחו ע"י הצבא ההונגרי בסרביה ב-1941, כ- 18,000יהודים בעלי אזרחות זרה שגורשו מהשטחים שסופחו בשנת 1941 להונגריה לאוקראינה ונרצחו שם ע"י יחידות ההרג הגרמניות ולבסוף, בשל חוקי הגזע בהונגריה לא שרתו יהודים בצבא ההונגרי אלא ביחידות עבודה מיוחדות תחת פיקוח של קצינים ומש"קים הונגרים, כ-42,000 מהם נספו בקרבות, בשל התנאים בחזית ובשל התעללות מפקדיהם.
כאשר השתלטו הגרמנים על הונגריה במרס 1944 רוכזו יהודי ערי השדה בהונגריה במהירות רבה ע"י הרשויות ההונגריות, בפיקוח אנשי ס"ס בפיקודו של אדולף אייכמן. תוך תקופה של כשלושה חודשים רוכזו בגטאות מאולתרים, נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם כ-440,000 יהודים. יהודים נוספים נספו בצעדות מוות לאוסטריה לשם בנית ביצורים, ורבים אחרים נרצחו ע"י המיליציה ההונגרית הפשיסטית- "צלב החץ" בבודפסט. למהירות והברוטליות בה התבצע "הפתרון הסופי" בהונגריה אחראים במידה רבה הרשויות ההונגריות.
באיטליה הפשיסטית נחקקו חוקי גזע, דוגמת חוקי נירנברג בשנת 1938. חוקים אלו הגבילו באופן קשה את יכולתם של יהודי איטליה ללמוד ולהתפרנס. בשנות המלחמה, על אף המדיניות האנטישמית המוצהרת של המשטר, עשו אנשי צבא ודיפלומטים איטלקים מאמצים עילאיים, לסייע ליהודים ולמנוע את גירושם בידי הגרמנים. מאמצים אלו הביאו להצלתם של אלפי יהודים בצרפת, יוון ויוגוסלביה. בקיץ 1943 בוצעה הפיכה באיטליה כנגד מוסוליני, הגרמנים השתלטו בתגובה על המדינה והחלו בגירוש היהודים. מרבית יהודי ארץ זו ניצלו בעזרתם של איטלקים רבים.
בצרפת, עם פרוץ המלחמה הושמו יהודים רבים, בעלי אזרחות זרה במחנות הסגר דוגמת גירס, ששררו בהם תנאים קשים. ב 1940, חוקק ממשל וישי, חוקי גזע הידועים כ- Statut Des Juifes או "תקנון היהודים". הוקמה ה"משרד הכללי לענייני יהודים בצרפת" ברשות קסאוויה ואלה, שהיה אנטישמי קיצוני. המאסרים והגירושים הראשונים של יהודים מפריס, נערכו בידי המשטרה הצרפתית. מקוממת במיוחד הייתה הבקשה הצרפתית לשלטונות הגרמנים, כי ילדי המגורשים יתלוו אליהם. על דרך החיוב, יש לציין כי דעת הקהל בצרפת הזדעזעה, מהצו שהטיל על היהודים לענוד תלאי צהוב ומהגירושים. כמו כן, שלטונות וישי ערכו הבחנה בין יהודים שלא הייתה להם אזרחות צרפתית והיגרו לצרפת בשנות ה-20 וה-30. אלה היוו את מרבית המגורשים. ואילו "היהודים הותיקים" שמשפחותיהם חיו שנים רבות בצרפת זכו להגנה מסוימת מגירוש. מרבית יהודי צרפת ניצלו.
מהסקירה לעיל ניתן לראות כי רובה המכריע של האוכלוסייה באירופה הכבושה הייתה מודעת ברמה זו או אחרת ליחס המשטר הנאצי ליהודים. בין התגובות ניתן לראות שמחה לאיד היהודים, ואף שיתוף פעולה עם הגרמנים בביצוע הפתרון הסופי, אדישות, ומנגד, במקרים ספורים – נסיון להושיט יד ליהודים ולנסות להציל את היהודים מגורלם המר.
כיצד ניתן להסביר את התגובות השונות כל-כך? עבודה שתחקור את הנושא תעסוק בוודאי בגורמים שונים: המסורת הלאומית של המדינה, יחס לכיבוש הנאצי, ההיסטוריה של היחסים עם היהודים, המדיניות הנאצית כלפי העם הנכבש, האידיאולוגיה הנאצית. ניתן לדמות את הכוחות הפועלים למשולש שקדקודיו הם השלטון הנאצי, האוכלוסייה המקומית והיהודים; התגובה בפועל נבעה במידה רבה מהאינטרס המשותף של האוכלוסיות המקומיות והיהודים כנגד הכובש הנאצי, אל מול המתח הפנימי שהיה קיים ביניהם.

שאלות חקר

• מהם גורמי ותחומי שיתוף הפעולה בין תושבי מדינה מסוימת למשטר הנאצי בביצוע הפיתרון הסופי? (האם שיתוף פעולה מעיד על הפנמת האידיאולוגיה הנאצית, או שמא מדובר בהתפרצות של אנטישמיות חבויה אשר במסגרת השלטון הנאצי קיבלה לגיטימציה לביצוע פשעים ש"אסור" היה לבצע קודם לכן, בקודים של העולם התרבותי?)
• איך מוסברים ההבדלים בין שתי מדינות שונות ביחסם ליהודים? (רצוי לבחור בשתי מדינות בעלות תנאים בסיסיים דומים כגון: סרביה וקרואטיה, רומניה ובולגריה, בלגיה והולנד, יוון ואיטליה וכו')
• מה ידעה האוכלוסייה המקומית (במדינה מסוימת) על רצח היהודים? כיצד הגיב רוב הציבור באותה מדינה כלפי הידיעות על הרצח? כיצד ניתן להסביר את דפוס התגובה?
• מה היה הקשר בין דפוסי ארגון פנים קהילתיים יהודיים (במדינות שונות) לבין האוכלוסייה המקומית של המדינה?
• מה היה הקשר בין תנועות התנגדות יהודיות לבין תנועות התנגדות לא יהודיות מקרב האוכלוסייה המקומית (במדינה מסוימת)?

רשימה ביבליוגרפית

רצח יהודי אירופה: מבצעים, משתפי פעולה והעומדים מן הצד.

ארד יצחק גוטמן ישראל ומרגליות אברהם (עורכים), השואה בתיעוד, מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה, פולין וברית-המועצות. יד ושם, ירושלים  1978.

משתפי הפעולה מקרב העמים הכבושים:

1. האנציקלופדיה של השואה , (עורך: גוטמן, ישראל), לפי ערכי הארצות השונות והערך 'משתפי פעולה'.
2. סדרת תולדות השואה, יד ושם, ירושלים (חיפוש לפי הארצות השונות).
3. בלברג, אפרת. 'יהודים וסביבתם: יחידים, חברות, מדינות', בשביל הזיכרון 39, (עורך: בלטמן, דניאל), אוקטובר – נובמבר 2000, יד ושם ירושלים, עמ' 38-45.
4. בלברג, אפרת. 'השפעות הגומלין בין החקיקה האנטישמית לבין דעת הקהל', בשביל הזיכרון 40 (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר – פברואר 2001, יד ושם ירושלים, עמ' 47 – 54.

אוקראינה:

1. ביכלר, יהושע. 'יחידות שיטור מקומיות – Schutzmannschaften בשטחים הכבושים של ברית המועצות', בתוך: ילקוט מורשת סח, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אוקטובר 1999, עמ' 69 – 84.

איטליה:

1. מיכאליס, מאיר. מוסוליני והיהודים – היחסים בין גרמניה לאיטליה ומדיניות הגזע הפשיסטית, 1922 – 1945, יד ושם, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א.
2. מכמן, דן. 'הפשיזם האיטלקי והגורל היהודי בשואה: עוד על ההבדל בין פשיזם לנאציזם', בתוך: מכמן, דן. השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגיות יסוד, מורשת, תל אביב, 1988, עמ' 97 – 104.
3. פארג'ון, ליליאנה פיצ'וטו. 'המדיניות האנטי-יהודית של הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, 1943 – 1945', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יז – יח, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשמ"ז, עמ' 1 – 28.
4. קארפי, דניאל. 'איטליה הפאשיסטית והיהודים בשנים 1922-1945', בשביל הזיכרון 19, (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר 1997, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 12.

בולגריה:

1. באומן, סטיבן. 'שואות בלקניות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 10.
2. בלברג, אפרת. 'יהודי ארצות הבלקן בשואה – הייחודיות והמשותף', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 51 – 59.
3. יושע, נסים. 'השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 20 – 24.
4. מוסק, משה. 'יהודי בולגריה – כפשע בינם לבין המוות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 11 – 19.

בלגיה:

1. ברכפלד, סילבן. 'שיתוף פעולה של משטרת אנטוורפן במעצרים של יהודי העיר תחת השלטון הגרמני', בתוך: ילקוט מורשת עג, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אפריל 2002, עמ' 81 – 97.
2. מכמן, דן. 'למה נספו כה רבים מיהודי אנטוורפן בשואה?', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים ל, יד ושם, ירושלים תשס"ב, עמ' 371 – 383.

הארצות הבלטיות: ליטא, לטביה ואסטוניה:

1. ביכלר, יהושע. 'יחידות שיטור מקומיות – Schutzmannschaften בשטחים הכבושים של ברית המועצות', בתוך: ילקוט מורשת סח, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אוקטובר 1999, עמ' 69 – 84.
2. וארייקיס, ויגאנטאס. 'מ"ירושלים דליטא" עד פונאר: יחסי ליטאים – יהודים בפרספקטיוות השואה', בשביל הזיכרון 39, (עורך: בלטמן, דניאל), אוקטובר – נובמבר 2000, יד ושם ירושלים, עמ' 9 – 19.
3. לוין, דב. 'לפרשת היחסים בין העמים הבלטים לבין שכניהם היהודים במלחמת העולם השנייה, לפניה ואחריה', בתוך: משואה יז, (עורך: בראוני, אריה), משואה, תל יצחק – תל אביב, אפריל 1989, עמ' 39 – 56.
4. שנר-נשמית, שרה. 'רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים', בתוך: דפים לחקר תקופת השואה יד, אוניברסיטת חיפה, בית לוחמי הגטאות, ישראל 1997, עמ' 273 – 312.

הולנד:

1. מכמן, דן. 'מה בין פשיזם לנאציזם? הפשיזם ההולנדי לפני השואה ובמהלכה כמקרה מבחן', בתוך: מכמן, דן. השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגיות יסוד, מורשת, תל אביב, 1988, עמ' 77 – 95.
2. מכמן, דן. 'מקומה של שואת יהודי הולנד במירקם היסטורי רחב – גישת היסטוריונים לא הולנדים', בתוך: דפים לחקר השואה טז, (עורכים: כוכבי יהויקים ורוז'נסקי רחל), אוניברסיטת חיפה ובית לוחמי הגטאות, ישראל 2000, עמ' 41 – 56.

הונגריה:

1. ארז, צבי. 'קאלאי ראש ממשלת הונגריה וה"ארכה" בביצוע "הפתרון הסופי" 1942 – 1944', בתוך: ילקוט מורשת סב, מורשת, ישראל, אוקטובר 1996, עמ' 111 – 145.
2. ארז, צבי. 'מדוע לא גורשו יהודי בודפשט באוגוסט 1944', בתוך: ילקוט מורשת עז, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אפריל 2004, עמ' 9 – 33.
3. באומן, סטיבן. 'שואות בלקניות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 10.
4. ברוך, חוה. 'התנאים הפוליטיים שאפשרו את גירוש יהודי הונגריה ב – 1944', בתוך: ילקוט מורשת עז, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אפריל 2004, עמ' 34 – 46.
5. ואגו, בלה. 'הגורם ההונגרי בהשמדת יהודי הונגריה', בתוך: דפים לחקר תקופת השואה ד, אוניברסיטת חיפה, בית לוחמי הגטאות, ישראל 1986, עמ' 209 – 221.
6. ואגו, רפאל. 'הקלות הבלתי נסבלת של האדישות – הונגריה 1944', בשביל הזיכרון 39, (עורך: בלטמן, דניאל), אוקטובר – נובמבר 2000, יד ושם ירושלים, עמ' 29 – 37.
7. כהן, אשר. 'האנטישמיות הפאשיסטית – פלבאית: מפלגת "צלב החץ" בהונגריה בתקופת השואה', בתוך: משואה ו, (עורך: מאירי, ש.), תל יצחק – תל אביב, אפריל 1978, עמ' 119 – 133.
8. כהן, אשר. 'פטן, הורטי, אנטונסקו והיהודים – 1942-1944: ניסיון למחקר משווה', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יז – יח, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשמ"ז, עמ' 243 – 269.
9. מולנר, יודית. 'שתי ערים, מדיניות שונה, תוצאה אחת, הדה-יודיאיזציה של פץ' ושל סגד ב – 1944', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים לב, (עורך: זילברקלנג, דוד), יד ושם, ירושלים תשס"ד, עמ' 79 – 105.
10. קאראשאי, אלק. 'גירושים והמינהל בהונגריה', בתוך: דפים לחקר תקופת השואה ד, אוניברסיטת חיפה, בית לוחמי הגטאות, ישראל 1986, עמ' 251 – 268.
11. ראובני, שרי. 'הרצח והירושה: שוד הרכוש היהודי בימי השואה בהונגריה', בשביל הזיכרון 31, (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר – פברואר 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 20 – 24.
12. ראובני, שרי. 'אופיים של החוקים היהודיים ויישומם בהונגריה, 1938 – 1944.', בשביל הזיכרון 40 (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר – פברואר 2001, יד ושם ירושלים, עמ' 31 – 36.
13. ראובני, שרי. 'הורטי והיהודים', בתוך: ילקוט מורשת עד, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, נובמבר 2002, עמ' 35 – 73.
14. ראנקי, ג'ורג'. 'הגורם הגרמני בהשמדת יהודי הונגריה', בתוך: דפים לחקר תקופת השואה ד, אוניברסיטת חיפה, בית לוחמי הגטאות, ישראל 1986, עמ' 223 – 238.

יוגוסלביה:

1. באומן, סטיבן. 'שואות בלקניות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 10.
2. בלברג, אפרת. 'יהודי ארצות הבלקן בשואה – הייחודיות והמשותף', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 51 – 59.
3. הלפרט-זמיר לילי ונידרלנד דורון. בין היסטוריה למבדה (Fiction) – שואת יהודי יוגוסלביה , יד ושם, ירושלים תשנ"ט.
4. ילינק, ישעיהו. 'השמדת סרבים, יהודים וצוענים במדינת קרואטיה העצמאית', בתוך: ילקוט מורשת כו, מורשת, ישראל, נובמבר 1978, עמ' 61 – 70.
5. ילינק, ישעיהו. 'מוסלמי בוסניה והרצגובינה ובני המיעוטים האחרים במלחמת העולם השניה', בתוך: ילקוט מורשת מא, מורשת, ישראל, יוני 1986, עמ' 79 – 96.
6. לבל, ג'ני. 'שואת יהודי יוגוסלביה', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 41 – 45.

יוון:

1. באומן, סטיבן. 'שואות בלקניות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 10.
2. בלברג, אפרת. 'יהודי ארצות הבלקן בשואה – הייחודיות והמשותף', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 51 – 59.
3. רפאל, שילהב. 'האי הנעזב: זיכרונותיה של נטה גטניו – אוסמו מקורפו', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999,יד ושם ירושלים, עמ' 46 – 50.

פולין:

1. אנקלינג – בוני, ברברה. 'הבדלים פסיכולוגיים בין פולנים ליהודים בתקופת המלחמה: מבט מוורשה הכבושה', בשביל הזיכרון 39, (עורך: בלטמן, דניאל), אוקטובר – נובמבר 2000, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 8.
2. בלטמן, דניאל (עורך). בשביל הזיכרון 43, נושא הגיליון: פוגרום ידוובנה, ספטמבר – אוקטובר 2001, יד ושם ירושלים.
3. גרייף, גדעון (עורך). 'יחסי יהודים פולנים', בשביל הזיכרון 3, מארס 1995, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 13.
4. וייס, אהרן (עורך). הפולמוס על יחסי יהודים – פולנים, בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יט, יד ושם, ירושלים תשמ"ט, עמ' 251 – 306.
5. זילברקלנג, דוד (עורך). 'פולמוס ידוובנה', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים ל, יד ושם, ירושלים תשס"ב, עמ' 7 – 75.
6. טומש גרוס, יאן. שכנים, יד ושם, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, ישראל 2001.
7. לזוריק, אוה. '"השמלצובניקים"', בתוך: ילקוט מורשת עה, (עורך: הורביץ, אריאל), מורשת, ישראל, אפריל 2003, עמ' 97 – 109.
8. רינגלבלום, עמנואל. 'היחסים בין פולנים ליהודים במלחמת העולם השנייה', בתוך: עמנואל רינגלבלום – כתבים אחרונים, חלק ב', (עורכים: גוטמן ישראל, קרמיש יוסף ושחם ישראל), יד ושם, בית לוחמי הגטאות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 173 – 299.

צ'כיה:

1. רוטקירכן, ליוויה. 'יחסם של הצ'כים כלפי היהודים בימי שלטון הנאצים', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יג, (עורך: רוטקירכן, ליוויה), יד ושם, ירושלים תש"ם, עמ' 211 – 235.

צרפת:

1. ברוך, מרק – אוליביה. 'כאשר המנגנון הממשלתי הצרפתי היה אנטישמי: סטנוגרמה של הישיבה הבין – משרדית מה – 16 בדצמבר 1940', בשביל הזיכרון 40 (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר – פברואר 2001, יד ושם ירושלים, עמ' 37 – 45.
2. לבורי, פייר. 'חוקי מעמד היהודים של וישי ודעת הקהל', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים כב, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 69 – 88.
3. מארוס מיכאל ופקסטון רוברט. משטר וישי בצרפת והיהודים, עם עובד, ירושלים תשמ"ט.
4. פוזננסקי, רנה. 'זיכרון יהודי, זיכרון צרפתי: פרשת כרטסת היהודים', בשביל הזיכרון 17, (עורך: בלטמן, דניאל), נובמבר 1996, יד ושם ירושלים, עמ' 8 – 14.
5. פוזננסקי, רנה. 'צרפת: אריזציה קפדנית והשבת רכוש מהוססת', בשביל הזיכרון 31, (עורך: בלטמן, דניאל), ינואר – פברואר 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 12 – 19.
6. פוזננסקי , רנה. 'וישי והיהודים: משולי ההיסטוריה אל לב כתיבתה', בשביל הזיכרון 34, (עורך: בלטמן, דניאל), ספטמבר – אוקטובר 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 46 – 51.
7. פוזננסקי, רנה. 'יהודים ולא יהודים בצרפת בימי מלחמת העולם השנייה: מבט על חיי היומיום', בשביל הזיכרון 39, (עורך: בלטמן, דניאל), אוקטובר – נובמבר 2000, יד ושם ירושלים, עמ' 20 – 28.
8. פוזננסקי, רנה. להיות יהודי בצרפת 1939 – 1945, יד ושם, ירושלים תש"ס.
9. פשנסקי, דני. 'חוקי מעמד היהודים – 3 באוקטובר 1940 ו-2 ביוני 1941', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים כב, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 49 – 67.
10. שלם, מוטי (עורך). בשביל הזיכרון 5, נושא הגיליון: משטר וישי, מאי 1995, יד ושם ירושלים.

רומניה:

1. אנגריק, אנדרי. 'ההסלמה במדיניות הגרמנית-רומנית האנטי-יהודית לאחר המתקפה על ברית המועצות', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים כו, (עורך: זילברקלנג, דוד), יד שום, ירושלים תשנ"ח, עמ' 153 – 180.
2. אנצ'ל, ז'אן. 'הדרך הרומנית לפתרון "הבעיה היהודית" בבסרביה ובבוקובינה – יוני-יולי 1941', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יט, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשמ"ט, עמ' 143 – 180.
3. אנצ'ל, ז'אן. 'אנטונסקו והיהודים', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים כג, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשנ"ד, עמ' 151 – 197.
4. אנצ'ל, ז'אן. הקדמה לרצח – פרעות יאסי, 29 ביוני 1941, יד ושם, ירושלים תשס"ג.
5. באומן, סטיבן. 'שואות בלקניות', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 4 – 10.
6. בלברג, אפרת. 'יהודי ארצות הבלקן בשואה – הייחודיות והמשותף', בשביל הזיכרון 33, (עורך: בלטמן, דניאל), יוני – יולי 1999, יד ושם ירושלים, עמ' 51 – 59.
7. גלר, יעקב. 'הטלאי הצהוב ברומניה', בתוך: ילקוט מורשת סב, מורשת, ישראל, אוקטובר 1996, עמ' 53 – 65.
8. כהן, אשר. 'פטן, הורטי, אנטונסקו והיהודים – 1942-1944: ניסיון למחקר משווה', בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים יז – יח, (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים תשמ"ז, עמ' 243 – 269.

▲ראש העמוד