|
|
תיק נושא: העולם הדתי והשואה
מבוא
פרוט הנושאים בתיק זה:
כשליש מיהודי פולין השתייכו לקהילה החרדית ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה; חלק דומה של שאר האוכלוסייה היהודית שמרו מצוות בדרגות משתנות. בקהילות ישראל במדינות השונות באירופה היוו היהודים הדתיים חלק משמעותי מן הקהילה היהודית. חלק מן היהודים שלא הגדירו עצמם כדתיים, ולעתים אף התנכרו לדת לפני השואה, ניסו בצר להם, עם עליית הנאצים לשלטון ולאחר מכן עם פרוץ המלחמה, למצוא נחמה במסורת היהודית ולעתים אף לשוב לשמירת מצוות הדת. היו גם מקרים הפוכים בהם יהודים דתיים עזבו את המסגרת הדתית בתקופת השואה. לאוכלוסייה הדתית היו מאפיינים שייחדו אותם מכלל האוכלוסייה היהודית לכל אורך תקופת השואה. אורחות חייהם כמו גם התפיסה האמונית שלהם הכתיבו להם התמודדות שונה, לפחות בתחומים מסויימים, עם המציאות שנכפתה עליהם על-ידי הנאצים.
המקורות לחקר העולם הדתי שונים מעט מהמקורות שאנו רגילים ללמוד מהם על ההיסטוריה של התקופה, ועל כן ראוי להקדיש להם הסבר מיוחד. העולם הדתי מאז ומעולם התבסס על ספרות הלכה, כמו גם על המנהיגות הרבנית. גם בשואה, המשיכה ההנהגה הרבנית להוות בסיס ומשען לקהילה הדתית. הדבר בא לידי ביטוי בשני אופנים מרכזיים:
1 . ספרות השו"ת – ספרות הלכתית המתבססת על שאלות ותשובות: שאלות ששאלו יהודים את הרבנים, ותשובות של הרבנים המתבססות על תקדימי ההלכה. מתוך השאלות ניתן ללמוד על המציאות בהם היו נתונים השואלים, על תודעתם, על הצווים שנכפו עליהם ועל הסוגיות שהעסיקו אותם. מתוך תשובות הרבנים ניתן ללמוד על תפיסתם העצמית, על הדרך בה ראו הם את המציאות, והדרך בה בחרו להמשיך ולהנהיג את צאן מרעיתם גם במציאות האכזרית של השואה. השותי"ם נאספו ונכתבו – לעתים בתקופת השואה, לרוב אחריה, על סמך שאלות שנשאלו בתקופת השואה ותשובות שניתנו על-ידי הרבנים. ספרות השו"ת היא מקור חשוב ללימוד על העולם הדתי בתקופת השואה.
2. דרשות פרשת השבוע – מקור שני חשוב ללימוד על הקהילה הדתית בתקופת השואה הנה ספרות שאיגדה ואיחדה את דרשות פרשת השבוע שניתנו באופן סדיר על-ידי רבני קהילה בבתי הכנסת. מובן כי לרוב היה עצם המפגש תחת השלטון הנאצי כרוך בסיכון רב. עם זאת היו קהילות אשר המשיכו להתכנס בגטאות לתפילה במניין בשבתות. הדרשה, שנאמרה על-יד רב הקהילה, היתה בעלת משמעות אקטואלית רבה, וממנה ניתן ללמוד הן על ההנהגה, והן על הלך הרוח בציבור.
תיק זה יעסוק באספקטים שונים בעולם הדתי בתקופת השואה.
מעבר לכך, המקורות ההיסטוריים האחרים עשויים לשמש אותנו גם בחקר נושא זה: יומנים, עדויות וזכרונות, כרוניקות, תצלומים, וכן צווים ומסמכים פורמליים גרמניים ופנים יהודיים.
חגים, טקסים וקיום מצוות
מציאות החיים בגטאות ובמחנות הקשתה מאוד על קיום המצוות השגרתי של האדם המאמין. איסורים, גזירות והיעדר אמצעים פיזיים פגעו בשגרת היומיום של האדם שומר המצוות, כמו גם ביכולתו לציין שבתות, חגים, ימי זיכרון, וטקסים דתיים שונים. הדבר נכון גם בטרם פרצה המלחמה, בשנות השלושים בגרמניה. גזירת איסור השחיטה הכשרה למשל, שהונהגה בגרמניה הנאצית הביאה את החברה היהודית האורתודוכסית לדיון ציבורי סוער וחוצה גבולות סביב דרך ההתמודדות הראויה. מאוחר יותר, בפולין, לאחר פרוץ המלחמה, גזירת איסור התכנסות הובילה לדילמה בעניין התפילות היומיומיות במניין. לא רק צווים נאציים פורמליים הקשו על היהודים לעסוק במצוות. גם מציאות החיים הקשה צימצמה את האפשרות לחיות חיים נורמליים במובן הדתי. הרעב הקשה ששרר בגטאות שונים ובמחנות גרם לחלק מן היהודים שומרי המצוות לאכול מזון לא כשר. יהודים דתיים הוצבו בפני סיטואציה שמעולם לא האמינו שיתנסו בה: האם יאכלו מזון לא כשר כדי להציל את עצמם מרעב? האם מדובר במצב של "פיקוח נפש"? גם ההנהגה הרבנית נדרשה להכריע: האם להתיר אכילת מזון לא כשר תחת נסיבות מיוחדות? ומה משמעותה של הכרעה כזו? סוגיית הכשרות עלתה גם בחג הפסח. האם יוותרו היהודים הדתיים על אכילת לחם, שלעתים הוא המזון היחיד הבא אל פיהם, כדי לשמור על הלכות הכשרות של החג? ברית המילה לתינוקות שנולדו בתקופת המלחמה העמידה בפני ההורים דילמה קשה. האם בעת בה משמעות היות אדם יהודי היתה גזר דין מוות, יש למול את התינוקות? האם לא עדיף לוותר על הטקס רב המשמעות הזה בכדי לתת לרך הנולד סיכוי לחיים?
במחנות, היה ציון החגים בעייתי בהיבט נוסף. התנאים הפיזיים היו חמורים הרבה יותר, ורוב מצוקות הגטו הוחרפו. המסגרת המשפחתית שנשמרה בגטאות נשברה במחנות; היהודים המעטים שעברו את הסלקציה והפכו לאסירים במחנות הופרדו נשים מגברים. כמעט כל היבט בחיי האסירים במחנות הופקע מהם: הם הועבדו בעבודות פרך, עמדו במסדרים במשך שעות ארוכות, ולמעשה לא הייתה להם שליטה על חייהם. נוסף על כך,לא תמיד הצליחו האסירים לדעת מה התאריך על-פי לוח השנה הכללי או העברי. תפיסת הזמן ביהדות מרכזית ומקודשת, החל בשלוש תפילות בכל יום, דרך השבת, ראש החודש, השנה והחגים השונים על לוח השנה העברי, ועד לשנת היובל. האסירים, שכאמור לא תמיד ידעו מהו התאריך, היו חסרי שליטה על הזמן שלהם, שנקבע באופן בלעדי על-ידי הנאצים. עובדה זו צימצמה ביותר את יכולתם להתפלל או לציין את החגים ומועדי ישראל. על כל פנים, מצויות בידינו עדויות רבות על ניסיונות לדבוק במסורות, בהלכות ובטקסים השונים.
חינוך דתי בשואה
כבר בגרמניה בשנות השלושים, הדירו הנאצים את הילדים היהודיים מבתי הספר הכלליים בהם למדו. מאוחר יותר בפולין, בגטאות, אסרו הנאצים על ילדים יהודיים ללמוד בבתי ספר. היתה בכך פגיעה בערך החינוך שהיה ערך מרכזי בתרבות היהודית מאז ומתמיד. נוסף על כך, מבני בתי הספר הוסבו בגטאות הגדולים כמקלטים לרבבות הפליטים שהציפו את הגטאות ולא היה להם מקום להתגורר בו. כך שגם טכנית היה קושי בקיום לימודים סדירים עבור ילדי הגטו. למרות הצווים והקשיים, התקיימו בגטאות רבים לימודים מחתרתיים. מסגרות החינוך הללו נדרשו למצוא מקומות מתאימים לקיים בהם לימודים ולמצוא מורים שילמדו בהן. הלימודים התקיימו בתוך מציאות חיים קשה, ובוודאי שלא היו רגילים. ועם זאת, סיפקו המסגרות החלקיות הללו משען ונחמה לחלק מילדי הגטאות. המסגרות הללו לעתים אף נתנו לילדים תוספת מזון, שהיתה משמעותית מאוד במציאות חיי הגטו. רק חלק קטן מילדי הגטאות זכו ללמוד במסגרות מסוג זה; רבים אחרים, שהתייתמו, או שהיו בנים למשפחות חסרות כל אמצעים, לא יכלו להרשות לעצמם את החינוך בבתי ספר. כיצד השפיעה השואה על חינוך הילדים? אילו תכנים למדו הילדים? כיצד התמודדו עם שאלות שהעלה מצבם? כיצד התמודדו עם סתירות בסיסיות בין ערכי חינוך בעולם נורמלי לבין מציאות החיים בתקופת השואה? כל אלו היו שאלות שהמחנכים נאלצו להתמודד עמן, ביחד עם תלמידיהם.
אמונה לאחר השואה
השואה שברה שבר וערערה קודים בסיסיים באנושות. היה זה המקרה היחיד בהיסטוריה האנושית בו קם עם במטרה להשמיד עם אחר, מתוך אידיאולוגיה, ותוך גיוס אמצעים טכנולוגיים משוכללים לביצוע מטרה רצחנית זו. העובדה כי אירוע נורא זה קרה ביבשת אירופה שתפסה את עצמה כמרכז העולם, כמובילת התרבות האנושית, מחזקת את השבר אף יותר. דיסיפלינות רבות מתחום מדעי החברה, מדעי הרוח ומדעי הדתות ניסו ועדיין מנסות להסביר כיצד התאפשרה השואה. ביניהן גם הוגי דעות מתחום מחשבת ישראל נתנו את דעתם על הסוגייה המטרידה: כיצד קרתה השואה? ואילו השלכות יש לאסון אדיר שכזה על האמונה באל? ישנן מספר מגמות מקובלות המציעות הסבר לשאלה זו. חשוב להדגיש כי אין מדובר בשאלה היסטורית, אלא בשאלה מתחום ההגות והמחשבה.
שאלות חקר
- כיצד תפסו מנהיגי הקהילה היהודית בגרמניה בשנות השלושים את התקופה בה חיו? כיצד הבינו את ניסיונותיו של היטלר לפגוע ביהדות?
- אילו מצוקות ייחדו את היהודי המאמין בתקופת השואה? כיצד התמודד אתן? (שאלה כללית שניתן לפרט לתקופה ומקום מוגדרים)
- אילו מאפיינים ייחדו את הקהילה הדתית בפולין מכלל יהדות פולין, עם פרוץ המלחמה?
- מה ייחוד את ההתלבטויות של הורים דתיים בניסיון להציל את ילדיהם דרך הפקדתם במנזרים או בידי משפחות נוצריות?
- שאלות הקשורות להנהגה רבנית:
- מה דפוס ההנהגה הרבנית בתקופת השואה? האם היא עברה שינוי מהותי בשואה לעומת התקופות שקדמו לה?
- מה היו טיב היחסים בין ההנהגה הרבנית לבין היודנראט וכלל האוכלוסייה?
- ערכו השוואה בין היודנראט לבין ההנהגה הרבנית (במקום ובזמן מוגדרים)
- כיצד התמודדה ההנהגה היהודית בגטאות עם סוגיית הרעב והמזון הלא כשר שעלו מן הציבור?
- כיצד משתקפת המציאות ההיסטורית של השואה בספרות השו"ת? (ניתן למקד שאלה זו לרב מסוים, אזור מסוים וכן לאירוע מסוים)
- כיצד התבטא כאב השחרור אצל היהודי המאמין לאחר השואה?
- מה אפיין את חזרתו של היהודי המאמין אל חיי היומיום לאחר השואה?
רשימה ביבליוגרפית
יומנים וספרי זכרונות:
- אופוצ'ינסקי, פרץ, רשימות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1970.
- לוין, אברהם, פנקסו של מורה מיהודיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב 1969.
- לזרסון-רוסטובסקי, תמר, יומנה של תמרה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קיבוץ לוחמי הגטאות 1975.
- פלר-זיסקינד, שרה, העטרה שאבדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1977.
- קלמנוביץ, זליק, יומן בגטו וילנה, מורשת, תל אביב תשל"ז
.
- רדליך אגון, חיים כאילו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשמ"ד.
- רודשבסקי, יצחק, יומנו של נער מווילנה יוני 1941 אפריל 1943, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשכ"ט.
- רוזנהיים יעקב, זיכרונות, הוצאות שערים, תל אביב 1955.
- תורי, אברהם, גטו יום יום, מוסד ביאליק, תל אביב 1998.
ספרי מחקר ולימוד וקבצי מקורות:
- הרב אהרונסון, יהושע משה, עלי מרורות שו"ת והגות בשואה, בני ברק תשנ"ו.
- אייבשיץ, יהושע, כערער בערבה: קורות חיים של שרידי הכבשנים, המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה-אייבשיץ, חיפה תשנ"ט.
- אייבשיץ, יהושע, בקדושה ובגבורה: פרקי קידוש השם ומסירת נפש, המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה-אייבשיץ, תל אביב, תשל"ו.
- אייבשיץ, יהושע, האישה בשואה: אסופת תעודות על גבורת האישה ועמידתה בימי השואה, המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה-אייבשיץ, ירושלים.
- אליאב מרדכי (עורך), אני מאמין: עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ה.
- גולדברג, עמוס ובן ששון חוי, שנות ראינו רעה פרקים בתולדות היהדות הדתית בתקופת השואה, הוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם, ירושלים, 2003.
- גיליס, מרים, חינוך ואמונה: משנתו החינוכית של הרב יוסף צבי קרליבך, הוצאת בר אילן, תל אביב, תש"ס.
- וינברג יחיאל יעקב (הרב), שרידי אש, חלק א', מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ז.
- כהן, מימון יהודה לייב, ערים אמהות בישראל וארשה-ירושלים 1960-1946, המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה-אייבשיץ, ירושלים תש"ו-תש"כ.
- פרבשטיין אסתר, בסתר רעם , מוסד הרב קוק, ירושלים, התשס"ב 2002.
- קיי אפרים, שאלות ותשובות בגטו קובנה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים, תש"ן.
- קצבורג נתנאל (עורך), פדות: הצלה בימי השואה ,הוצאת בר אילן, רמת גן, תשמ"ד.
- ריכרץ מוניקה (עורכת), אזרחים על תנאי: יהודי גרמניה פרק' זכרונות 1780-1945. מכון ליאו בק מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ד.
- תידור-באומל, יהודית,קול בכיות: השואה והתפילה, הוצאת בר אילן, רמת גן,תשנ"ב.
- בניש, פרל, הרוח שגברה על הדרקון, פלדהיים, ירושלים, תשנ"ד.
- שפירא, חיים, לך לך בני: נתיב היסורים של צעיר יהודי במרחבי ברית המועצות בשנות מלחמת העולם השניה, פלדהיים, ירושלים, תשנ"ג.
- אונגר, מנשה, אדמו"רים שנספו בשואה (מהדורה ב), מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ט.
- הארצשטארק, זושא, דם ודמע בגטו לודז', מוס הרב קוק, ירושלים
1993.
- אשרי, הרב אפרים, חורבן ליטא, הוצאת הרב אפרים אושרי, ניו יורק תשי"ב.
- הרב אפרים אשרי, שו"ת ממעמקים, הוצאת הרב אפרים אושרי, ניו יורק, תשי"ט – תשל"ה.
- קלוגמן, בן ציון, שלהבת שלא קפאה, הוצאה עצמית, בני ברק, תשנ"א.
- אוירבך, רחל, בחוצות ורשה 1943-1939, עם עובד, תל אביב תשי"ד.
- קפלן, חיים אהרון, מגילת ייסורין: יומן גטו ורשה 1 בספטמבר 1939 – 4 באוגוסט 1942, עם עובד, תל אביב 1964.
- הוברבנד שעון, קידש השם, בני ברק תל אביב 1969,הוצאת זכור בני ברק.
- יחיאל גרטשטיין, הגבורה: האחרת היהודי הדתי במאבק, בגבורה ובמרי נגד גזירות
הנאצים, בני ברק תשמ"ט, גורנטשטיין יחיאל, בני ברק.
- יחיאל גרנטשטיין, הוד וגבורה האדמו"ר מראדושיץ בפיוטרקוב, רבי יצחק שמואל אליהו פונקלר הי"ד,חייו וקורותיו בגטו ובמחנות,
ירושלים תשכ"ז.
- נשמית שרה, מאבקו של הגטו, תל אביב 1968 בית לוחמי הגיטאות.
- צאלק פרחודניק, התפקיד העצוב של התיעוד: יומן מחבוא, ירושלים 1993 כתר הוצאה לאור.
- משה פראגר, אלה שלא נכנעו: קורות תנועת מרי חסידית בגטאות, בני תשכ"ג הוצאת נצח, בני ברק.
▲ראש העמוד |
|
