תיק נושא: חסידי אומות העולם

• מבוא
• שאלות חקר
• רשימה ביבליוגרפית
• סרטים

מבוא

פרוט הנושאים בתיק זה:

• חסידי אומות העולם כתופעה היסטורית
• מורשת הנצחת חסידי אומות העולם

חסידי אומות העולם כתופעה היסטורית
הצלת יהודים באירופה תחת השלטון הנאצי הייתה כרוכה בסיכון עצמי ניכר. מצילים שנתפסו היו צפויים לעונשים כבדים, ובמקומות מסוימים באירופה היו הגרמנים הורגים את מי שנתפס בסיוע ליהודים, ואת בני משפחתו. לעתים היו פוגעים אף בכל הכפר בו נמצא מסתיר יהודים. הענישה הקולקטיבית בה נקטו הגרמנים גרמה ללחץ חברתי רב מצד שכניו של מי שסיכן את עצמו וניסה לסייע ליהודים, כנגד מעשה ההצלה הזה. הוסיפה לכך גם העובדה כי מי שהסגיר יהודים לשלטונות הגרמניים, היה צפוי לקבל מענק כספי או מנות מזון מוגדלות.
מי היו האנשים שהיו מוכנים לסכן את חייהם וחיי יקיריהם, לעמוד בלחצים חברתיים יומיומיים מצד שכניהם, ולסייע לאנשים מבני עם שכן, שלעתים כלל לא הכירו? מה היו המניעים שלהם? איפה וכיצד הסתירו את היהודים? וחשוב מכך – מה גרם לאותם אנשים להפוך מרוב האדיש לגורלם של היהודים למי שנוקטים עמדה מוסרית ברורה ומנסים להושיט יד מסייעת?
מחקרים שנעשו מצאו כי כמעט ולא ניתן להצביע על נטיות אידיאולוגיות או מאפיינים סוציו-אקונומיים ייחודיים לחסידי אומות העולם. היו ביניהם עשירים ועניים, גברים ונשים, פועלים, איכרים פשוטים, משכילים ודיפלומטים. חברי מפלגות שמאל לפני המלחמה ופעילים בתנועות לאומיות, מהן אפילו אנטישמיות. יש שחיו בין יהודים לפני המלחמה ואחרים שכמעט ולא באו אִתם במגע עד הרגע שבו החליטו להושיט עזרה.
המניע העיקרי של חסידי אומות העולם היה מחאה כנגד רשות המחליטה למי יש את הזכות לחיות ולמי לא. מניעים אחרים שציינו חסידי אומות העולם למעשה החסד שעשו: אמונה דתית במתן עזרה לאדם במצוקה; היכרות מוקדמת עם האיש; ידיעה לא לגמרי מודעת שאם יסרב לאדם שמולו, לא יהיה לו כל מוצא אחר. תחושה של שליחות. ואכן, רוב סיפורי ההצלה מתרחשים אחרי שנת 1941, עם תחילת יישום ה"פתרון הסופי" כנגד האוכלוסייה היהודית. זה מסביר את אותם מצילים אנטישמים שהחקיקה כנגד היהודים הייתה הגיונית בעיניהם, אולם מרגע שרצח נכנס לתמונה – הם כבר התנגדו למדיניות הזו.
מקומות המסתור היו מגוונים – בורות באדמה, אסמים, קירות כפולים, מרתפים. פעמים רבות היו המסתתרים סגורים חודשים ארוכים, ולא זכו לראות אור שמש. לעתים הם היו כפופים בתוך מקום צר, ולא יכלו למתוח את אבריהם או לעמוד על רגליהם. המצילים היו צריכים לדאוג למזון, ביגוד ועזרה רפואית. הם נדרשו לעשות כל זאת בלי לעורר את חשד הסביבה. מובן שהיו לכך השלכות נרחבות על חיי היומיום שלהם: הם לא יכלו להזמין אורחים אל ביתם, הם נאלצו לספר שקרים לסביבתם הקרובה שתסביר את התנהגותם המשונה וחסרת ההיגיון. הם נאלצו להתמודד עם חיפושים תכופים של הגרמנים, ביודעם כי אם ייתפסו יוצאו להורג יחד עם בני משפחתם.
דרך נוספת של סיוע ליהודים הייתה דרך אספקת מסמכים מזויפים שאפשרו לבעליהם לחיות תחת זהות בדויה. גניבת גבולות למדינה נייטרלית היוותה אף היא אפשרות להצלה עבור יהודי אירופה הנרדפים.

מורשת הנצחת חסידי אומות העולם
כיצד ניתן להודות לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם והושיטו יד ליהודים בשעתם הקשה ביותר?
מדינת ישראל החליטה ואף קבעה בחוק "זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג – 1953" כי עליה להוקיר ולהנציח את חסידי אומות העולם. התפקיד הוטל על יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה. אות חסידי אומות העולם ניתן על-ידי יד ושם ומדינת ישראל לאחר דיון בועדה ציבורית מיוחדת, שחברים בה אנשים הנושאים בתפקידים ציבוריים שונים במדינת ישראל. הקריטריונים שנקבעו על-ידי הוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם, להענקת התואר: ניסיון להציל יהודי ומעורבות אקטיבית של המציל, בין אם הצליח ובין אם לאו; סיכון החיים של המציל בעת ביצוע ההצלה, שכן השלטונות הנאציים נהגו להזהיר במפורש שכל המושיט עזרה ליהודים מתחייב בנפשו ובנפש יקיריו; מניע הומניטרי כדחף עיקרי; אי קבלת תמורה חומרית כתנאי להצלה ועדות מסייעת של הניצולים על המעשה או חומר ארכיוני.
עד היום הוכרו ביד ושם כ-20,000 חסידי אומות עולם. חשוב לזכור כי על כל מקרה שהגיע לידי הכרה באות, ישנם מקרים רבים אחרים שלא זכו לכך. ישנן סיבות רבות: זמן רב שחלף מאז המלחמה, הניצולים לא תמיד יודעים על מפעל חסידי אומות העולם, לעתים הם כבר נפטרו מן העולם ואין מי שיעיד על המקרה, המסמכים מתקופת המלחמה לעתים נעלמו, אבדו או נשרפו. פעמים רבות המצילים והיהודים שניסו להציל נתפסו בידי הגרמנים ונרצחו, ואין מי שימסור על כך פרטים.
האנשים שהוכרו כחסידי אומות העולם זוכים לתעודה המציינת את מעשה החסד שעשו למען עם ישראל. במקרים מסוימים הם מקבלים סיוע כלכלי מן המדינה. שמם מונצח ביד ושם בגן חסידי אומות העולם, ולכבוד חלק מהם ניטע עץ בשדרת חסידי אומות העולם. חלק קטן מהם מחליט להשתכן בישראל.

שאלות חקר

• מה היו מניעיו של חסיד אומות עולם מסוים?
• השווה בין חסידי אומות העולם בשתי מדינות קרובות; כיצד ניתן להסביר את ההבדלים העולים מן ההשוואה?
• מה מאפיין מקרים בהם אין הסכמה לגבי הענקת אות חסיד אומות העולם לאדם מסוים?
• האם דיפלומטים שהוכרו כחסידי אומות העולם אכן עומדים בקריטריון של סיכון חיים?
• כיצד באה לידי ביטוי מורכבות היחסים בין המצילים לניצולים בספרות/ בקולנוע?

רשימה ביבליוגרפית

1. בוגנר נחום, "ילדי המנזרים – הצלת ילדים יהודים במנזרים בפולין בתקופת השואה", יד ושם קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 189-226.
2. בוגנר נחום, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין, יד ושם, ירושלים 2000.
3. דלין אלי, "כמה מילים על המעטים שעשו כה רבות", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 27-29.
4. יחיל לני, "היחוד שבהצלתם של יהודי דניה: ניסיון לאבחנה שיטתית של תנאי הצלה", גוטמן ישראל וזורוף אפרים (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים 1976, עמ' 504-510.
5. לזר לוסיאן, "חסידי אומות העולם בצרפת", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 18-22.
6. מכמן יוסף, "הצלה וחסידי אומות העולם בהולנד", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 13-7.
7. סילבר אריק, הצדיקים בסתר: ספר חסידי אומות העולם, עידנים, ידיעות אחרונות, תל-אביב 1992 .
8. פלדיאל מרדכי, כל המקיים נפש אחת: חסידי אומות העולם וייחודם, יד ושם, ירושלים 1992 .
9. פלדיאל מרדכי, "חסידי אומות העולם בתקופת השואה", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 4-8.
10. קארפי דניאל, "מעשי ההצלה של יהודים באזור הכיבוש האיטלקי בקרואטיה", גוטמן ישראל וזורוף אפרים (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים 1976, עמ' 493-503.
11. קרמיש יוסף, "פעלה של המועצה לעזרת היהודים (מועצת "ז'גוטה") בפולין הכבושה", גוטמן ישראל וזורוף אפרים (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים 1976, עמ' 306-330.
12. קרקובסקי שמואל, "בעיות ההצלה בפולין הכבושה", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 9-12.
13. קרקובסקי שמואל, "ניסיונות ופעולות הצלה בפולין הכבושה", אלמוג שמואל, בלטמן דניאל, בנקיר דוד ועופר דליה (עורכים), השואה- היסטוריה וזיכרון, ספר יובל לישראל גוטמן, יד ושם, ירושלים 2002, עמ' 152-161.
14. ראובני שרי, "הצלה וחסידי אומות העולם בהונגריה", בשביל הזיכרון, 29, 1998, עמ' 23-26.
15. שטיינברג לוסיין, "פעולות להצלת יהודים בבלגיה ובצרפת", גוטמן ישראל וזורוף אפרים (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים 1976, עמ' 493-503.

סרטים

• מעבר ליער - vt 638
• מר בטיניול - vt 1007
• הפסנתרן - vt 1001
• אוסקר שינדלר (סרט תיעודי על האיש) – vt 74
• שונאים סיפור אהבה
• הם היו אנשים פשוטים (סיפורו של יופ וסטרויל) – vt 8
• ראול ולנברג: סיפורו של גיבור - vt 115
• האשרות שהצילו חיים (סיפור חייו של סמפו סוגיהארה) – vt 379

▲ראש העמוד