צו מיוחד מה- 21 בספטמבר 1939 שהוציא ראש משטרת הביטחון, רייהארד היידריך, למפקדי האיינזצגרופן (עוצבות המבצע) בשטחי הכיבוש בדבר המדיניות והפעולות שיש לנקוט נגד היהודים. הוראותיו של היידריך בצו זה מתמקדות בצעדים שיש לנקוט לקראת מה שהוא מכנה: "המטרה הסופית" – מונח שמשמעותו המדויקת אינה מפורשת. הצעדים הארגוניים הם: ריכוז יהודי פולין בכמה ערים גדולות; הקמת יודנרטים בקהילות היהודיות; וחתירה ל"אריזציה" של מפעלים יהודיים תוך התחשבות בצורכי הצבא ובחשיבותם הכלכלית של המפעלים. האיגרת העוסקת פותחת ומדגישה את חשיבות הסודיות ומבחינה כאמור בין "המטרה הסופית" (להבדיל מ"הפתרון הסופי" לבעיית היהודים שלא התגבש לכדי מדיניות השמדה בשלב זה) ובין השלבים בביצוע המטרה הסופית, אלה אמורים להתבצע בטווחי זמן קצרים. כשלב ראשון קוראת האיגרת לריכוז יהודים מן הישובים הקטנים (האיגרת מציינת קהילות הקטנות מ-500 נפשות), כפרים ועיירות בערים הגדולות. אם כן, איגרת הבזק אינה מהווה פקודה להקמת גטאות בשטחים הקבועים ואינה דנה אלא בהקמת מועצות יהודיות ובריכוז האוכלוסיה היהודית בערים. המטרה הסופית הנזכרת באיגרת, בשלב זה אינה מגובשת או נהירה. סעיפה השני של האיגרת מצווה על הקמת מועצות-זקנים יהודיות שתמנה עד 24 גברים יהודים (בהתאם לגודל הקהילה). כמו כן מפורטים תפקידי המועצות היהודיות כמקשרות ואחראיות להעברת הפקודות הגרמניות לקהילה ואכיפתן. בסעיפי ההמשך מפורטים עניינים מנהליים כגון תיאום המדיניות מול הצבא והמנהל האזרחי הגרמני במקום ושיתוף הרשויות והארגונים הנאצים.
איגרת הבזק מוענה אל מפקדי האיינזצגרופן, העתקים נשלחו לפיקוד העליון של חיל היבשה, מזכירים ומיניסטריונים ברשויות המדינה והמנהל האזרחי בשטחים הכבושים.