אַנוֹפּוֹל-רַכוּב (Annopol-Rachów)

עיר בנפת ינוב (Janów) במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
21.51
50.53

בין שתי מלחמות העולם גרו באַנוֹפּוֹל-רַכוּב כ-1,300 יהודים, כשני שלישים מאוכלוסייתה. יהודי העיירה עסקו בעיקר במלאכה, במסחר זעיר ובכריית זרחן. בקיץ היו שהתפרנסו מענף הקיט ששגשג על גדת ויסלה (Wisłą) הסמוכה.
בעיירה פעלו קופת גמילות חסדים ובנק יהודי, ואיגוד בעלי מלאכה קיים שיעורי ערב ופעולות תרבות. עוד פעלו בה מפלגות ציוניות וקבוצות חלוציות שונות, אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") וקבוצה קטנה של הבונד .
ב-2 בספטמבר 1939 נמלטו רבים מיהודי אנופול-רכוב לכפרים הסמוכים. בד בבד הגיעו לעיירה פליטים יהודים ממערב פולין, בדרכם מזרחה לאזור הכיבוש הסובייטי של פולין, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

ב-15 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לעיירה. קבוצת יהודים גדולה נלקחה לתיקון הגשר שמעל נהר ויסלה שניזוק בהפצצות. ימים אחדים לאחר הכיבוש נרצחו ראש הישיבה באנופול-רכוב הרב רפאל לוונטל והשו"ב (שוחט ובודק) המקומי לייבל קורונה. בית הכנסת נהרס. באוקטובר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים לשלם כופר גדול ולקחו בני ערובה.
בנובמבר 1939 הוקם באַנוֹפּוֹל-רַכוּב יודנרט, ובראשו הועמד בונם מנדלקר, יושב ראש הקהילה לפני המלחמה. בדצמבר 1939 הגיעו לעיירה 63 פליטים יהודיים מקליש (Kalisz) (ע''ע), מלודז' (Lodz) (ע''ע) ומפוזנן (Poznan) שבמערב פולין ו-15 משפחות יהודיות שנמלטו מוורשה (Warszawa). היודנרט שיכנם בבתי יהודים מקומיים.
בינואר 1940 תלו הגרמנים 10 יהודים שהואשמו בסחר בשוק השחור.
במרס 1940 חויבו יהודי העיירה לענוד סרטי שרוול ועליהם מגן דוד, ורבים מהם נשלחו לעבודות כפייה במכרות באזור.
מעשי ההתעללות שאפיינו את ימי הכיבוש הראשונים פסקו, ותנאי החיים בעיירה נחשבו נוחים לעומת מקומות אחרים, ולכן ניסו יהודים מעיירות סמוכות וגם ממערב פולין להגיע אליה.
באביב 1940 היו באנופול-רכוב 1,603 יהודים. בנובמבר 1941 באו לעיירה עוד כ-200 פליטים יהודים מקרקוב (Krakow) (ע"ע).
בדצמבר 1941 הוקם גטו פתוח באנופול-רכוב והוקם שירות סדר יהודי של 10 חברים, ובראשו עמד בנימין קצנלבוגן.
במאי 1942 היו בעיירה 1,943 יהודים.

ב-15 באוקטובר 1942 גורשו יהודי אנופול-רכוב לגטו קרשניק (Kraśnik) (ע"ע), משם שולחו בראשית נובמבר 1942 עם יהודי קרשניק למחנה המוות בלז'ץ (Belzec). 100 צעירים נשלחו למחנה עבודה ליד גושצ'רדוב (Guszczardow), ו-300 הועברו למחנה העבודה יָנישוב (Janiszow). רבים מהגברים ברחו ליערות, אך פולנים הסגירו את רובם לגרמנים. כמה צעירים ארגנו קבוצה פרטיזנית, ובראשית 1943 הם פשטו על מחנה ינישוב, הרגו את מפקד המחנה ושחררו מאות יהודים, חלק מהם מאנופול-רכוב.