ביאלה פודלסקה (Biała Podlaska)

עיר נפה במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
23.08
52.02

בין שתי מלחמות העולם חיו בביאלה פודלסקה כ-7,000 יהודים, כשני שליש מתושבי העיר. הם התפרנסו מתעשייה בענפי ההלבשה וההנעלה ובענף הבנייה. היו בהם בעלי טחנות קמח ומבשלת בירה, וכן קצבים ואופים. היהודים קיימו איגודים מקצועיים רבים של בעלי מלאכה ושל סוחרים זעירים.
בעיר פעלו מוסדות צדקה וסיוע יהודיים, בית חולים יהודי, בית יתומים וזמן מה - גם מטבח עממי, בסיוע הג'וינט (ראו ב"קישורים רלוונטיים"). היו בעיר חדרים מסורתיים ותלמוד תורה, בית ספר יסודי יהודי ובית ספר "בית יעקב", אך רבים מילדי היהודים למדו בבתי הספר העממיים הפולניים ואף בגימנסיה הממלכתית העירונית. היהודים הפעילו סניפים של מפלגות ציוניות, של הבונד ושל אגודת ישראל וסניפים של תנועות הנוער שלהן, והן קיימו פעולות תרבות. עוד היו בעיר שתי ספריות יהודיות ושני שבועונים ביידיש.

ב-13 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר. הם נסוגו ממנה כעבור שבועיים מפני הצבא האדום אך שבו ב-10 באוקטובר 1939, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. עם הסובייטים הנסוגים עזבו את העיר למזרח פולין גם כ-600 יהודים.
בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודות כפייה ובשוד רכוש יהודי.
בנובמבר 1939 הוקם בביאלה פודלסקה יודנרט, ובראשו עמד יצחק פישזיץ. הגרמנים הטילו עליו לגייס עובדי כפייה ומעת לעת לגבות כופר. היודנרט הקים מטבח ציבורי והמשיך להפעיל את בית החולים היהודי, את שתי הספריות היהודיות ובית ספר לילדים קטנים.
ב-1 בדצמבר 1939 חויבו היהודים לענוד על זרועם הימנית סרט ועליו מגן דוד צהוב, ואחר כך הוא שונה למגן דוד כחול. בתקופה זו רוכזו יהודי העיר בשכונה נפרדת, בתיהם הוחרמו, והוקם שירות סדר יהודי. הרובע היהודי היה פתוח, ויושביו יכלו לצאת ולבוא כרצונם, וכן לרכוש מהאיכרים מזון.
בסוף 1939 הגיעו לשכונה היהודית כ-2,000 יהודים שגורשו מסובלצקי ומסרוצק (Serock). בראשית 1940 פרצה במקום מגפת טיפוס ורבים נספו בה. באותה העת לערך הובאו לשכונה היהודית גם שבויי מלחמה יהודים, רובם פצועים, ששירתו בצבא פולין.
ביולי 1940 שולחו עשרות יהודים מביאלה פודלסקה לעבודת כפייה בבלז'ץ Belzec)). בסתיו 1940 החל היודנרט לגייס מאות יהודים לעבודת כפייה במפעלים ובמחנות עבודה בביאלה פודלסקה ובסביבתה.

רצח יהודי ביאלה פודלסקה החל ב-10 ביוני 1942. היודנרט והמשטרה היהודית נצטוו לאסוף את מי שלא היו להם תעודות עובד. כ-3,000 יהודים התייצבו על פי הוראת הגרמנים וגורשו למחרת למחנה המוות סוביבור (Sobibor). רבים אחרים ברחו ליערות.
בליל 4 באוגוסט 1942 רצחו ז'נדרמים ואנשי משטרה גרמנים ופולנים 19 יהודים בביאלה פודלסקה.
ב-12 באוגוסט 1942 החלו שוטרים גרמנים ומשתפי פעולה אוקראיניים לחטוף לעבודה, מחוץ לעיר ובמחנה מיידנק (Majdanek), יותר מ-400 יהודים, נוסף על עובדי הכפייה שסיפק היודנרט. בחטופים היו רוב חברי היודנרט.
בספטמבר 1942 הובאו לביאלה פודלסקה עוד 3,000 מגורשים מהעיירות ינובה (Janowa) וקונסטנטין (Konstantyn), והוטל עוד כופר גבוה.
מ-26 בספטמבר עד 1 באוקטובר 1942 גורשו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי (Międzyrzec Podlaski) (ע"ע) כ-4,800 מיהודי ביאלה פודלסקה. באקציה זו השתתפו אנשי גסטפו וז'נדרמריה, אנשי המשטרה הגרמנית והפולנית, וכן חיילים גרמנים. יהודים שהתנגדו לגירוש נורו מיד, וכך גם שתי אחיות בית החולים ו-15 החולים ששהו שם באותה עת. חלק מהמגורשים נרצחו בדרך, ועשרות נשלחו לעבודות כפייה ליד טרספול (Terespol).
ב-6 באוקטובר 1942 גירשו הגרמנים לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי כ-1,200 פועלים יהודים ממחנות העבודה שבסביבת ביאלה פודלסקה. מעטים מהם הצליחו להימלט ליערות. ממיינדזיז'ץ פודלסקי גורשו פועלים אלו לטרבלינקה עם 2,000-1,500 מיהודי ביאלה פודלסקה שהובאו לשם כמה ימים קודם לכן. בסוף 1942 ובאפריל ובמאי 1943 נעשו אקציות נוספות בגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי, ובהן גורשו כ-3,000 יהודים לטרבלינקה. הגטו חוסל ביולי 1943, אז נשלחו יושביו האחרונים למחנה המוות טרבלינקה, ורק פועלים יהודים נותרו בו לפינוי חפצי המגורשים מהשכונה היהודית ולהריסת חלק מהבתים.