דמבלין-אירנה (Deblin-Irena) (בפי היהודים מודז'יץ)

עיר בנפת פולאווי (Puławy) במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
21.52
51.34

בין שתי מלחמות העולם חיו בדמבלין-אירנה כ-3,000 יהודים, כשלושה רבעים מאוכלוסיית העיר. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה, בעיקר בתעשיית מתכות וכלי ברזל, ומשירותי קיט. רבים מיהודיה של דמבלין-אירנה נטו לחסידות, והיא הייתה מרכז חסידי. בעיר פעלו סניפים של תנועות ציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד (ראו ב"קישורים רלוונטיים"). היהודים הקימו בה בנק, קופת גמילות חסדים ואגודות צדקה. בעיר פעלו חדרים מסורתיים, בית ספר כללי ובית ספר עברי, ספרייה וחוג ספורט.

בשבועות הראשונים של ספטמבר 1939 ברחו רבים מיהודי דמבלין-אירנה ליישובים סמוכים - ריקי (Ryki) (ע"ע), פולאווי (ע"ע), ז'לכוב (Zelechow) (ע"ע) - ולכפרים קטנים באזור, אך כשכבשו הגרמנים את העיר ב-20 בספטמבר, שבו אליה רבים מהם.
עם הכיבוש הוטל על היהודים תשלום כופר גבוה, ויהודים נחטפו לעבודות כפייה. בתחילת 1940 חויבו היהודים לענוד סרט זרוע שבמרכזו מגן דוד. חלק מבתיהם הוחרמו לטובת הגרמנים.
בתקופה זו הוקם בדמבלין-אירנה יודנרט של 12 חברים, ובראשו עמד לייזר טייכמן, סוחר ופעיל בקהילה. היודנרט גייס יהודים לעבודות כפייה בעזרת שירות הסדר היהודי.
בקיץ 1940 עבדו כ-400 יהודים בהקמת שדה תעופה ליד העיר. בנובמבר 1940 הוקם בדמבלין-אירנה גטו. הגטו נסגר אך לא גודר, והיו בו הברחות רבות. בגטו התקיימו מסגרות לימוד לילדים, ונלמדו בהם מקצועות כלליים.
בחורף 1942-1941 הורו הגרמנים ליהודי הגטו למסור את פרוותיהם. בגטו פרצה מגפת טיפוס הבהרות, ושני בתי החולים שפעלו בו הסתייעו במעט ציוד ותרופות מוורשה (Warszawa) שהועברו אליו בעזרת רופאים פולנים.
בשנים 1942-1941 הקימו הגרמנים חמישה מחנות עבודה בסביבות דמבלין-אירנה. אחד מהם היה בעיר עצמה, ובו עבדו כ-200 איש. בכל המחנות יחדיו עבדו כ-2,000 פועלים, רובם יהודים.
בסוף 1941 או בתחילת 1942 חיסלו הגרמנים את היודנרט הראשון בדמבלין-אירנה. לייזר טייכמן וחבריו נרצחו בעיירה וונבולניצה (Wąwolnica) (ע''ע). וולף שולמן נתמנה לראש היודנרט החדש.

ב-6 במאי 1942 גורשו למחנה המוות סוביבור (Sobibor) כ- 2,500 מיהודי דמבלין-אירנה, , בהם ראש היודנרט שולמן. את הגירוש עשו שוטרים גרמנים, יחידת עזר אוקראינית ושוטרי "המשטרה הכחולה" הפולנית, בפיקוח ה"פולקסדויטשה" יוהן פטרסון.
לאחר הגירוש נותרו בגטו כ-1,000 יהודים. ב-7 במאי 1942 הגיעו לעיר פליטים יהודים שגורשו מריקי, וב-19 במאי הובאו לגטו כ-2,200 יהודים שגורשו מסלובקיה (Slovakia). מאות מהם נשלחו למחנות עבודה בעיר ובסמוך לה. הוקם יודנרט חדש, ובראשו עמד ישראל ויינברג. הגטו היה למעשה למחנה עבודה, וכל יושביו חויבו לצאת מדי יום לעבודות בעיר או במחנה העבודה בשדה התעופה הסמוך.
ב-15 באוקטובר 1942 חוסל הגטו. אנשי המשטרה הפלילית הגרמנית קריפ"ו (KRIPO) גירשו את יושביו למחנה המוות טרבלינקה (Treblinka) ובדרך רצחו כ-100 מהם.
בספטמבר 1943 חוסל אחד ממחנות העבודה שמחוץ לדמבלין-אירנה שהיה באזור תחנת הרכבת, ועובדיו הועברו למחנה פוניאטוב (Poniatow) שבאזור לובלין.
ב-22 ביולי 1944 נשלחו כ-2,000 עובדי מחנה העבודה שבשדה התעופה הסמוך ליד דמבלין-אירנה למחנה עבודה ליד צ'נסטוכובה (Częstochowa). מחצית המגורשים היו בני דמבלין-אירנה והאחרים מסלובקיה. לפני השילוח נרצחו חלק מילדי דמבלין-אירנה בבית הקברות היהודי בעיר.