בין שתי מלחמות העולם חיו בגְרַבּוֹבייֶץ כ-2,400 יהודים, יותר ממחצית מתושבי העיר. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעיר פעל איגוד מקצועי של בעלי מלאכה יהודיים והוקמו קופת גמילות חסדים ובנק יהודי.
רוב יהודי גרבובייץ היו דתיים-מסורתיים, אך בצד אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") פעלו בגרבובייץ גם מפלגות ציוניות, תנועות חלוציות והבונד . הציונים הקימו בעיר שני בתי ספר יסודיים עבריים, ופעלו בה ספריות ציבוריות וחוגים לדרמה ולספרות. 

בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את גרבובייץ. בתחילת אוקטובר הם נסוגו, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, וכ-200 יהודים ברחו עמם מזרחה. זמן קצר אחר כך נכנסו הגרמנים לגרבובייץ.
בימים הראשונים לכיבוש נחטפו יהודים לעבודת כפייה. כעבור זמן מה הוקם בגרבובייץ גטו פתוח, ויושביו הועסקו במחנה עבודה גרמני סמוך. הגרמנים מינו בגרבובייץ יודנרט ודרשו ממנו לגייס עובדי כפייה.
במרס 1941 היו בגרבובייץ 1,435 יהודים. בנובמבר 1941 הובאו לגרבובייץ 50 יהודים מקרקוב (Krakow) (ע"ע). בסתיו 1941 נסגר הגטו. במאי 1942 הובאו לגטו כ-600 יהודים מעיירות סמוכות, ומספר יהודי העיר עלה ל-2,026.

ב-8 ביוני 1942 שילחו אנשי ס"ס ושוטרים פולנים את יהודי הגטו לתחנת הרכבת במיונצ'ין (Miaczyn), מרחק 10 ק"מ. במקום נעשתה סלקצייה, עשרות חולים נרצחו, כ-800 הוחזרו לעבודה בגרבובייץ, וכ-1,200 גורשו ברכבות משא למחנה המוות סוביבור (Sobibor). באוקטובר 1942 גורשו אחרוני היהודים מגרבובייץ לסוביבור.
קבוצות צעירים שנמלטו בסתיו 1939 למזרח פולין הצטרפו ב-1944-1942 ליחידות פרטיזנים שפעלו באזור גרבובייץ. בלוחמים היו גם בני גרבובייץ.

▲ראש העמוד