הרוביישוב (Hrubieszów)

עיר נפה במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
23.55
50.48

בין שתי מלחמות העולם חיו בהרוביישוב כ-7,000 יהודים והיו כמחצית מאוכלוסיית העיר. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה זעירה כגון חייטות וסנדלרות. ברשותם היו טחנות קמח, בית דפוס ומפעלים שונים, והיו להם בנק יהודי ואיגודים מקצועיים יהודיים.
בעיר היו קבוצות ציוניות שונות, אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים"), הבונד ותנועות נוער שלהן.
הרוביישוב הייתה עיר חסידית מובהקת, והיו בה חצרות חסידיות. רוב ילדי היהודים למדו בבתי ספר ממשלתיים ומיעוטם בחדרים, בתלמודי תורה, בבית ספר ציוני-עברי ובבית ספר של הבונד, ביידיש. מעטים מבני הנוער למדו בגימנסיה הפולנית המקומית ובבית ספר מקצועי גבוה לבנות.
בהרוביישוב פעלו שתי ספריות יהודיות, חוגים לדרמה ולספרות וקבוצת ספורט יהודית. בעיר יצאו לאור כתבי עת ציוניים ביידיש.

בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את הרוביישוב, אחר כך שבו וכבשו אותה הפולנים ואחריהם הסובייטים. הסובייטים נסוגו ממנה ב-3 באוקטובר על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, אז שבו אליה הגרמנים. יהודים רבים, בעיקר צעירים, הצטרפו אל הסובייטים הנסוגים מזרחה.
עם כניסתם להרוביישוב החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה ולגזול את רכושם. לאחר זמן מה הטילו אנשי הגסטאפו על היהודים תשלום כופר ורצחו את רב הקהילה יוחנן טברסקי.
ב-2 בדצמבר 1939 ריכזו אנשי ס"ס ופלוגת אוקראינים 1,000 גברים יהודים בני 60-15 והצעידו אותם עם עוד כ-1,100 יהודים שהובאו להרוביישוב מחלם (Chełm) (ע"ע) לכיוון הנהר בוג (Bug), לגבול הסובייטי. כ-1,500 מהם נרצחו בארבעת ימי הצעדה. רבים טבעו, מעטים צלחו את הנהר והנותרים הוחזרו להרוביישוב.
בראשית 1940 הוקם גטו בהרוביישוב, ובו רוכזו כ-6,000 יהודים מהרוביישוב ומעיירות הסביבה. כל היהודים בני 12 ומעלה נצטוו לענוד סרט זרוע לבן שבמרכזו מגן דוד.
הגרמנים מינו יודנרט של 12 חברים. בראשו הועמד שמואל ברנד, ולסגנו מונה יואל רבינוביץ. על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה ולשלם כופר לעתים מזומנות. היודנרט הקים מטבח ציבורי ובית חולים.
באוגוסט 1940 הגיעו לגטו הרוביישוב כ-500 יהודים מצ'נסטוכובה (Częstochowa) (ע"ע). הגרמנים הקימו באזור ארבעה מחנות עבודה, ומדי יום יצאו לעבוד בהם מאות יהודים מתושבי הגטו.
ב-13 באוגוסט 1940 שלחו הגרמנים, בעזרת השוטרים הפולנים, כ-600 יהודים למחנה עבודה בבלז'ץ (Belzec). כמחציתם נספו ברעב ובמגפות.
בנובמבר 1941 הובאו להרוביישוב 300 יהודים שגורשו מקרקוב (Krakow) (ע''ע) ובמרס 1942 עוד מאות יהודים ממיילץ (Mielec) (ע"ע).
במאי 1942 ישבו בגטו הרוביישוב 5,690 יהודים. בקיץ 1942 הודיעו הגרמנים ליודנרט שבכוונתם לשלוח את יהודי הרוביישוב לעבודה באזור פינסק (Pinsk). ב-2-1 ביוני 1942 ריכזו הגרמנים - בפיקודו של מפקד הגסטפו ויידרמן, מפקד הז'נדרמריה הניג ואיש המשטרה דימנט ובעזרת שוטרים פולנים - 3,049 יהודים וגירשו אותם למחנה המוות סוביבור (Sobibor). ארבעים יהודים התנגדו ונורו מיד.

ב-9-7 ביוני 1942 גירשו הגרמנים עוד כ-500 יהודים מהרוביישוב ומהעיירות גרבובייץ (Grabowiec) (ע"ע), אוכניה (Uchanie), דוביינקה (Dubienka) וביאלופולה (Bialopole) (ע''ע) למחנה המוות סוביבור. יהודים רבים התנגדו לגירוש, וכ-180 מהם נרצחו בבית הקברות היהודי. בגטו הרוביישוב נותרו כ-2,500 יהודים. הם עבדו במפעלי הגרמנים ורוכזו בגטו קטן שהוקם בסמוך לבית הקברות.
מאז 1941 התקיים בכפר ורבקוביצה (Werbkowice) הסמוך לעיר קיבוץ הכשרה חלוצית של תנועת "דרור", ובו 40 חברים. באוגוסט 1942, עם חיסולה של קהילת הרוביישוב, התכוונו החברים להתארגן לפעילות פרטיזנית, אך הגסטפו רצח אותם.
ב-28 באוקטובר 1942 גורשו רוב יושבי הגטו הקטן, כ-2,000 נפש, לסוביבור. כ-400 מהם התנגדו לגירוש והוצאו להורג בבית העלמין.
כ-160 צעירים יהודיים נותרו בהרוביישוב והועסקו בניקוי שטח הגטו ובהריסת בית העלמין.
בספטמבר 1943 חוסל מחנה העבודה, והעצורים הועברו למחנה בודז'ין (Budzyn) שליד קרשניק (Kraśnik). רק מעטים מהם הצליחו להימלט ליערות.
בני נוער אחדים מהרוביישוב לחמו בשורות צבא פולין, בצבא האדום ובפלוגות פרטיזנים. היו בהם חברי המחתרת הלוחמת בווילנה (Vilna), בוורשה (Warszawa) ובסוביבור.

▲ראש העמוד