ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-1,200 יהודים, כ-90% מתושביה. יהודי קונסטנטינוב התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בעיר פעלו מוסדות צדקה ועזרה הדדית, בהן קופת גמילות חסדים. עוד פעלו בה סניפים של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים").
בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את קונסטנטינוב. לאחר שבועיים נסוגו ממנה, והצבא האדום נכנס אליה לזמן קצר. עם נסיגת הסובייטים אל שטח השליטה שלהם במזרח פולין לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עברו עמם גם חלק קטן מיהודי קונסטנטינוב. בחורף 1940-1939 שבו משפחות אחדות מאזור השליטה הסובייטי לקונסטנטינוב, והם נשלחו למחנה הריכוז נוינגמה (Neuengamme) ליד המבורג ונרצחו שם.

בקיץ 1940 נתמנה בקונסטנטינוב יודנרט, ובראשו עמדו משה רויזמן והרב יעקב שיינקינד. בסוף 1940 הוקם בעיר גטו. יהודים מקונסטנטינוב החלו לעבוד באחוזה ובכפר הסמוכים לעיר.
בחורף 1942-1941 נספו יהודים רבים מהעיר בקור, ברעב, במגפת הטיפוס, בעבודה הקשה ובמעשי רצח שעשו אנשי גסטפו שהגיעו לעיר מעת לעת.
במאי 1942 נשלחו כ-100 גברים יהודים מקונסטנטינוב למחנה עבודה ברוגוז'ניצה (Rogoznica).

בספטמבר 1942 נעשתה אקציה. מעטים ניסו להסתתר או להימלט אך נתפסו. יהודי קונסטנטינוב הועברו לגטו בביאלה פודלסקה (Biała Podlaska) (ע"ע), משם הועברו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי (Międzyrzec Podlaski) (ע"ע) ומשם גורשו באוקטובר 1942 למחנה המוות טרבלינקה (Treblinka) עם הגברים מקונסטנטינוב שעבדו במחנות העבודה.
כמה בחורים מקונסטנטינוב קפצו מהקרונות בעת הגירוש, ניצלו והצטרפו ליחידות פרטיזנים או הסתתרו אצל איכרים.
שלושה שבועות לפני השחרור רצחו אנשי "ארמייה קריובה" (Armia Krajowa) שלושה יהודים מקונסטנטינוב שהסתתרו ביערות.

▲ראש העמוד