קרשניק (Kraśnik)

עיר נפה במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
22.14
50.55

בין שתי מלחמות העולם חיו בקרשניק כ-4,200 יהודים, יותר ממחצית מתושבי העיר. רוב יהודי קרשניק עסקו במסחר ובמלאכה. מקצתם היו סוחרי עצים וברזל. בעיר היו קופת גמילות חסדים ובנק יהודי, ופעלו בה מפלגות ותנועות נוער של הציונים, אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") והבונד.
רבים מילדי הקהילה למדו בתלמוד תורה, והבנות למדו בבית הספר של "בית יעקב".

 ב-15 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את קרשניק ומיד החלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה, חיללו את בית הכנסת ואת בית העלמין, החרימו רכוש יהודי רב והטילו על הקהילה תשלום כופר גבוה. לעיר הובאו מאות פליטים יהודים מלודז' (Lodz) (ע''ע) וממקומות אחרים במערב פולין.
באוקטובר 1939 הוקמו בקרשניק יודנרט של 12 חברים - בראשו הועמד פישל רבינוביץ - ושירות סדר יהודי בפיקודו של פ' קאווה. באותו החודש נצטוו היהודים לענוד סרטי זרוע ועליהם מגן דוד. על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה, ובתוך כך הוא ניסה לדאוג לפליטים היהודים.
בדצמבר 1939 הובאו לקרשניק עוד פליטים מלודז'. בתחילת 1940 הוחלף היודנרט הראשון ביודנרט מורחב, ובראשו עמד ד"ר יוסף שפירא. במרס 1940 הוקם ועד עזרה לפליטים, והוא קיבל סיוע מהג'וינט, וגם בראשו הועמד ד"ר שפירא. הוועד פתח מטבח ציבורי, והוא פעל בקיץ 1940 אך נסגר כמה חודשים לאחר מכן.
באביב 1940 הובאה לקרשניק קבוצה פליטים מקרקוב (Krakow) (ע"ע). באוגוסט 1940 הועברו יהודי קרשניק והפליטים שעמם לגטו. הגרמנים הגדילו את מכסת עובדי הכפייה שדרשו לכ- 800 .400 מהם נשלחו לאזור ביאלה פודלסקה (Biała Podlaska) (ע"ע), ו-400 נשלחו לאזור רדום (Radom). עוד קודם לכן, ביוני, נשלחו כ-80 יהודים לאזור חלם (Chełm).
בינואר 1941 גרו בגטו קרשניק כ-5,500 יהודים. באפריל 1941 קיבלה קהילת קרשניק תמיכה כספית מארגון יס"א בקרקוב. ועד העזרה בקרשניק היה לסניף של יס"א.
ביוני 1941, ערב הפלישה לברית המועצות, נשלחו קבוצות יהודים מקרשניק לבלז'ץ (Belzec) שפעל באותם הימים כמחנה עבודה ולגבול הגרמני-סובייטי.
בסתיו 1941 פרצה בקרשניק וביישובים הסמוכים לה מגפת טיפוס. בסוף 1941 נשלחו צעירים מקרשניק למחנה עבודה ליד ינוב-לובלסקי. בינואר ובפברואר 1942 העביר סניף יס"א בלובלין (ע"ע) לגטו קרשניק מצרכי מזון. המטבח הציבורי הופעל מחדש, עד הגירוש הראשון של יהודים מקרשניק למחנות השמדה.

ב-11 וב-12 באפריל 1942 עשו אנשי ס"ס ויחידת עזר אוקראינית, בפיקודו של קצין הס"ס הנטקה, את האקציה הראשונה בקרשניק. כ-2,000 מתושבי הגטו גורשו למחנה המוות בלז'ץ. בקיץ 1942 החלו הגרמנים להעביר יהודים מקרשניק ומיישובי הסביבה למחנה העבודה בודז'ין (Budzyn) הסמוך לעיר.
באוקטובר 1942 הובאו לגטו קרשניק, בצו מושל האזור, מאות יהודים מיישובי הסביבה, ומספר היהודים בגטו קרשניק עלה לכ-3,000.
ב-1 בנובמבר 1942 גורשו תושבי הגטו לבלז'ץ. כ-300 יהודים שבחר המושל, בהם ראשי היודנרט ואנשי שירות הסדר היהודי עם בני משפחותיהם, הורשו להישאר בקרשניק והועבדו בשני מחנות עבודה בתחומי העיר – מרכז תדלוק של צבא גרמניה ומחנה של בעלי מלאכה. בסוף 1942 הוקף מחנה בעלי המלאכה בגדר בהוראת גרוגר, המפקד הגרמני של המחנה, אך בתוך המחנה שמרו אנשי שירות הסדר היהודי.
בספטמבר 1943 חיו בשני המחנות כ-600 יהודים. מחנות אלו הוסיפו להתקיים גם אחרי חיסול מחנות העבודה היהודיים האחרים במחוז לובלין בנובמבר 1943. בפברואר 1944 ברחו רבים מעובדי מחנה התדלוק הצבאי, ובתגובה הועברו רבים מעובדיו למחנה העבודה בודז'ין. ב-30 במרס 1944 נמלטו 16 מעצירי המחנה ליער והצטרפו ליחידות פרטיזנים.
היהודים במחנה בעלי המלאכה, כ-300 נפש, גורשו ביוני 1944 למחנה הריכוז פלשוב    (Plaszow).