בין שתי מלחמות העולם חיו בלסקז'ב כ-1,300 יהודים, יותר משליש מאוכלוסיית העיר. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר מחייטות. לרבים מהם היו מגרשים, שדות ובתים. המשבר הכלכלי בשנות העשרים פגע בפרנסתם, ורבים מהם נזקקו לתמיכת הג'וינט (ראו ב"קישורים רלוונטיים") האמריקני.
בלסקז'ב פעלו מפלגות יהודיות מכל הזרמים - מפלגות ציוניות ותנועות נוער, סניפי הבונד ואגודת ישראל. ילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי, וחלק מהבנות – בבית ספר לבנות של רשת "בית יעקב".

ב-17 בספטמבר נכנסו הגרמנים ללסקז'ב ועד נובמבר 1939 רצחו בה עשרות יהודים.
בסוף 1939 הוקם בלסקז'ב יודנרט של 12 חברים, ובראשו עמד יעקב הרש פרימר. בשנים 1940 ו-1941 נצטווה היודנרט לספק עובדי כפייה לגרמנים.
במרס 1940 הובאו ללסקז'ב כ-100 פליטים יהודים מגרבולין (Garwolin). באוקטובר 1940 הגיעו ללסקז'ב מגורשים ממצ'ייוביצה (Maciejowice) (ע"ע), והוקם בה גטו פתוח. הגטו נסגר באוקטובר 1941.

ב-30 בספטמבר 1942 כותר גטו לסקז'ב באנשי ס"ס. כ-400 מיהודי לסקז'ב גורשו למחנה המוות טרבלינקה (Treblinka), אך מאות יהודים נמלטו ליערות. כ-800 יהודים מלסקז'ב וממקומות אחרים נתפסו ונרצחו במצוד שעשו הגרמנים ביערות הסביבה במשך חודש.

▲ראש העמוד