בין שתי מלחמות העולם חיו בלומזי כ-850 יהודים, כמעט מחצית מאוכלוסיית העיירה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, ורוב המשפחות עיבדו חלקות קטנות והחזיקו משק חי קטן.
ילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי, בבית הספר לבנות של רשת "בית יעקב", מיסודה של אגודת ישראל  (ראו ב"קישורים רלוונטיים"), ומקצתם בבית הספר העממי הפולני.
ב-1934 פרעו צעירים אנטישמיים ביהודי לומזי. יהודים רבים נפצעו, ונגרם נזק רב לרכוש.

ב-13 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את לומזי. הם פינו אותה כעבור כשבועיים אך שבו אליה כמעט מיד, כשהתברר שהיא נכללת באזור הכיבוש הגרמני על פי ההסכם הגרמני-סובייטי. בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודות כפייה ובגזל רכוש יהודי.
בתחילת 1940 הקימו הגרמנים בלומזי גטו. מאות מתושבי הגטו, גברים ונשים, הועסקו בעבודות כפייה בעיירה ובמחנה העבודה הסמוך שינייקה.
במאי 1942 היו בלומזי כ-1,700 יהודים, בהם מאות פליטים מסרוצק (Serock), מוולק (Walk) וממלאווה (Mlawa) (ע"ע).

ב-17 באוגוסט 1942 הובאו לגטו היהודים עובדי מחנה העבודה הסמוך וגטו לומזי חוסל. מי שניסו להתנגד נורו מיד. עובדי המחנה ויושבי הגטו הובלו ליער הסמוך, שם רצחו אותם ביריות שוטרים גרמנים ופולנים. את המעטים שניסו להימלט תפסו ורצחו שוטרים פולנים.
מלומזי שרד יהודי אחד שהצליח להימלט מאזור ההריגה והצטרף לפלוגת פרטיזנים של שבויים סובייטים.

▲ראש העמוד