בין שתי מלחמות העולם ישבו בלוברטוב כ-3,300 יהודים, יותר ממחצית התושבים בעיר. הם התפרנסו מעבודה בבתי מלאכה זעירים, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון, הבניין והעץ. בעיר פעלו בנק יהודי וקופת גמילות חסדים. רבים מילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי ובתלמוד תורה, והיה בעיר בית ספר לבנות של רשת "בית יעקב". בצד סניף אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") פעלו בעיר מפלגות ותנועות נוער ציוניות רבות.

ב-17 בספטמבר 1939 נפלה לוברטוב בידי הגרמנים, והם החלו בביזה, בהטלת כופר, ברצח בני ערובה ובחטיפת יהודים לעבודות כפייה. עד מהרה חייבו הגרמנים את היהודים לענוד סרט זרוע לבן ובמרכזו מגן דוד כחול, הטילו עליהם הגבלות תנועה והחרימו עסקים ובתים של יהודים.
בנובמבר 1939 גורשו כ-2,500 מיהודי לוברטוב לאוסטרוב (Ostrów), לפרצ'ב (Parczew) (ע"ע) ולקוצק (Kock) (ע"ע). בלוברטוב הושארו 800 יהודים והועסקו בעבודות חיוניות לגרמנים. רוב המגורשים שבו ללוברטוב עד סוף 1940.
בשנים 1940 ו-1941 שולחו קבוצות יהודים מלוברטוב למחנות עבודה מרוחקים. בדצמבר 1940 הובאו ללוברטוב כ-1,000 פליטים יהודים שגורשו ממלאווה (Mlawa) (ע"ע) ומסביבתה. חלק מהם הועברו ליישובים אחרים בסביבה.
בסוף 1940 או בתחילת 1941 נתמנה בלוברטוב יודנרט  של 10 חברים, מנכבדי הקהילה. בראשו עמד י' פלדמן, מנהיג ציוני. היודנרט הקים מטבח ציבורי, מחלקת בריאות ובית חולים בסיוע ארגון יס"א וגם סיפק עובדי כפייה לפי דרישות הגרמנים. ליד היודנרט פעל שירות סדר יהודי של 10 חברים.
במרס 1941 גורשו 14,000 יהודים מלובלין (ע"ע), דרך לוברטוב, למייכוב (Miechów) (ע"ע), לצ'מיירניקי (Czemierniki), לקז'ימייז'ובקה (Kazimierzowka) ולכפרים אחרים בסביבה. חלק מהמגורשים נשארו בלוברטוב.

ב-9 באפריל 1942 גורשו כ-800 מיהודי לוברטוב למחנה המוות בלז'ץ. רבים נורו למוות בעת שניסו להסתתר. יהודי לוברטוב האחרים קיבלו כרטיסי עבודה.
באפריל ובמאי 1942 הועברו ללוברטוב כ-1,500 מגורשים יהודים מסלובקיה (Slovakia).
ביוני 1942 ישבו בלוברטוב 3,134 יהודים, מהם כ-2,000 פליטים. באותה תקופה הוקם בלוברטוב גטו.
בתחילת אוקטובר 1942 הועברו לגטו לוברטוב יהודי קמיונקה (Kamionka) (ע"ע), אוסטרוב (ע"ע) וצ'מיירניקי.
ב-9 באוקטובר 1942 גורשו מגטו לוברטוב כ-3,000 יהודים, רובם למחנה המוות בלז'ץ ומקצתם למחנה המוות סוביבור. עוד כ-500 יהודים נרצחו בבית העלמין היהודי.
ב-24 באוקטובר 1942 הועברו 290 מכ-300 היהודים שנותרו בגטו לוברטוב, ובהם אנשי היודנרט, אנשי שירות הסדר היהודי ובעלי מקצועות נדרשים, לגטו פיאסקי לוטרסקיה (Piaski Luterskie). בנובמבר 1942 גורשו משם עם יהודי המקום למחנה השמדה. 12 בעלי מלאכה שנותרו בגטו לוברטוב נרצחו בפברואר 1943 בבית העלמין היהודי.
באזור לוברטוב פעלו קבוצות פרטיזנים בראשותם של אפריים בלייכמן, יחיאל גרינשפן ומיטק גרובק ("טולקה"), סרן בצבא האדום. גרינשפן וגרובק אף הקימו מחנה משפחות ביער כדי להציל שרידי משפחות יהודיות מיישובי הסביבה. פרטיזנים אלו חיבלו במתקנים גרמניים, תקפו רכבות ומשאיות גרמניות ופגעו במשתפי פעולה מקומיים.

▲ראש העמוד