מיינדזיז'ץ פודלסקי (מזריטש) (Międzyrzec Podlaski)

עיר בנפת רדזין (Radzyń) במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
22.47
51.59

בין שתי מלחמות העולם חיו במיינדזיז'ץ פודלסקי כ-9,500 יהודים, כ-80% מתושבי העיר (90% מכ-20,000 תושבים לאחר שסופחו לעיר יישובים בסביבה).
יהודי העיר התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה בענפי ההלבשה והמזון ובבורסקאות. אך בעיקר התפרסמה תעשיית הזיפים (למברשות) שתוצרתה יוצאה לכל העולם. עשרות מפעלים ובתי מלאכה היו בבעלות של יהודים. מקצת היהודים היו בעלי מקצועות חופשיים, ורבים היו פועלים שכירים. יהודי העיר קיימו איגודים מקצועיים, ובכל אחד מהם היו מאות חברים.
בעיר פעלו בנק יהודי וקופת גמילות חסדים, מטבח ציבורי, בית חולים ובית יתומים יהודיים, וכן סניף של טא"ז - ארגון הבריאות היהודי. זמן מה סייע הג'וינט (ראו ב"קישורים רלוונטיים") ליהודי העיר.
במיינדזיז'ץ פודלסקי פעלו כמה קהילות חסידיות, עשרות חדרים מסורתיים, ובצדם "חדר מתוקן" שהיה לבית ספר עממי יהודי, בית ספר יסודי עברי של רשת "תרבות", בית ספר יידישאי של רשת ציש"א, בית ספר לבנות של רשת "בית יעקב", ישיבת "בית יוסף" וגימנסיה יהודית בשפה הפולנית שזכתה להכרה ממשלתית.
בעיר פעלו מפלגות, תנועות נוער ציוניות וקיבוצי הכשרה ציוניים, וכן הבונד, "פולקיסטים", אגודת ישראל וצעירי אגודת ישראל. יצאו בה לאור עיתונים רבים ביידיש, והיו בה ספריות ומועדונים יהודיים, אגודות ספורט, חוג דרמה ותזמורת.

באמצע ספטמבר 1939 נכנסו למיינדזיז'ץ פודלסקי יחידות צבא גרמניות, אך הן נסוגו ב-17 בספטמבר, ואת מקומן תפסו ב-25 בספטמבר הסובייטים. בסוף ספטמבר נסוגו הסובייטים על פי ההסכם עם הגרמנים, וכ-2,000 יהודים, רובם צעירים, עזבו אתם מזרחה. ב-9 באוקטובר 1939 חזרו הגרמנים וכבשו את העיר.
בתחילת נובמבר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים תשלומי כופר גבוהים, לקחו כ-20 בני ערובה, גירשו חלק מהיהודים מדירותיהם והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה, בסיוע שוטרים אוקראינים. הנסיעה בתחבורה העירונית נאסרה על היהודים, והם חויבו לענוד טלאי צהוב.

בסוף 1939 החלו הגרמנים לגרש למיינדזיז'ץ פודלסקי פליטים יהודיים מרחבי פולין. מאוקטובר עד דצמבר 1939 הגיעו לעיר יהודים מרדזין (Radzyń) (ע"ע) ואחריהם מגורשים ממלאווה (Mława) (ע''ע), מקרקוב (Krakow) (ע''ע) ומהעיירות נשיילסק (Nasielsk), ריפין, פולטוסק (Pultusk) וסרוצק (Serock) שבצפון מערב פולין.
בדצמבר 1939 הוקם במיינדזיז'ץ פודלסקי יודנרט של 24 חברים. בראשו עמד הרוקח קלרברג, ציוני רוויזיוניסט. בצד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי. רבים ראו בקלרברג ובשירות הסדר היהודי משתפי פעולה עם הגרמנים.
במרס 1940 הוחלף הטלאי הצהוב בסרט זרוע לבן ועליו מגן דוד.
ביוני 1940 העבירו גרמנים מהעיר 2,500 יהודים בעלי מקצוע לשישה מחנות עבודה שהוקמו באזור. רבים מתו ברעב ובקור, ועד סתיו 1941 שרדו מהם רק קומץ יהודים. הם שבו למיינדזיז'ץ פודלסקי ומיד נשלחו לעבודות נוספות מחוץ לעיר.
באוקטובר 1940 הפקיע משרד הסחר הגרמני רבים ממפעלי היהודים, ועשרות יהודים הועסקו בהם בהנהלה חדשה. בחורף 1941-1940 נשלחו אלפי יהודים מהעיר למחנה עבודה בכפר קשיוויצה (Krzywice) (ע''ע), מרחק 12 ק"מ ממיינדזיז'ץ פודלסקי. בדצמבר 1941 נצטוו היהודים למסור את כל הפרוות לגסטאפו, ועשרות מהם נרצחו לפני החיפושים ובמהלכם.
במרס 1942 הובאו למיינדזיז'ץ פודלסקי עוד 750 מגורשים ממיילץ (Mielec) (ע''ע), וב-8 במאי 1942 הגיעה לעיר קבוצת מגורשים מסלובקיה (Slovakia). באותה עת הוצאו 40 יהודים להורג, עונש על שלא סופקו לגרמנים אלפי מחטי תפירה. ב-19 באפריל 1942 נתבעו היהודים לשלם כופר של 50 ק"ג זהב. 40 יהודים נרצחו ברחובות כדי להוכיח את רצינותם של אנשי הגסטפו. ב-25 במאי 1942 נרצחו ביריות כ-800 מיהודי העיר. בתחילת אוגוסט 1942 רצח הגסטפו 36 צעירים יהודיים.
ב-26-25 באוגוסט 1942 גורשו רוב יהודי מיינדזיז'ץ פודלסקי לטרבלינקה (Treblinka). ערב הגירוש הגיע לעיר גנרל אודילו גלובוצ'ניק (Odilo Globocnik), המפקד העליון של הס"ס ושל המשטרה במחוז לובלין. בביצוע הגירוש השתתפו אנשי הגסטפו ומפקדם פישר (Fischer). הם הורו לאנשי היודנרט ולשירות הסדר היהודי לרכז את היהודים. השוטרים היהודים, בפיקוד אנשי ס"ס וגסטפו, עשו חיפושים בעיר. כ-2,000 מסתתרים התגלו ונרצחו מיד. היהודים הוקפו בכוחות צבא גרמניים, בכוחות ס"ס, גסטפו וז'נדרמריה ובשוטרים פולנים ואוקראינים. כ-1,000 חולים וזקנים נורו מיד; תינוקות נרצחו לעיני אמותיהם. השאר, כ-11,000 יהודים – גברים, נשים וטף - הועלו לקרונות משא וגורשו לטרבלינקה.
לאחר הגירוש הגדול נותרו בעיר כ-3,000 יהודים, והם הועסקו בעבודות כפייה. רק בסוף אוגוסט 1942, לאחר שתי אקציות, הוקם ברובע שמולביזנה בעיר העתיקה של מיינדזיז'ץ פודלסקי גטו סגור, ושלט בו פישר, מפקד הגסטפו ברדזין (Radzyń). הגטו הוקף בתיל.
עד סוף ספטמבר 1942 הובאו למיינדזיז'ץ פודלסקי כ-7,000 יהודים מכל נפת רדזין שלא גורשו באקציות במקומותיהם. מסוף ספטמבר עד 6 באוקטובר 1942 הובאו לעיר כ-4,800 יהודים מביאלה פודלאסקה. יהודים אלו גורשו מיד לטרבלינקה.
ב-9-6 באוקטובר 1942 רוכזו כ-7,000 יהודים בכיכר העיר. היודנרט כבר ידע על המתרחש במחנות ההשמדה. שלוש יממות נכלאו האנשים ללא מזון ומים ואחר כך הובלו לרכבת ונשלחו לטרבלינקה, בידי ז'נדרמים גרמנים ושוטרים אוקראינים ופולנים. כ-150 יהודים ניסו להימלט ונורו מיד. אחרים הצליחו לקפוץ מן הרכבת.
ב-16-14 באוקטובר הובאה לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי קבוצה של 3,000-2,000 מגורשים מרדזין, וב-27 באוקטובר גורשו לטרבלינקה כל יהודי הגטו – הפליטים מרדזין ובני המקום שהסתתרו ונתפסו - בסך הכול כ-9,000 יהודים.
לאחר הגירוש הוקם במיינדזיז'ץ פודלסקי גטו חוזר, על פי צו ראש הס"ס ומשטרת הביטחון של ממשל הגנרלגוברנמן פרידריך וילהלם קריגר מ-28 באוקטובר. הצו יועד ליהודים שנמלטו והסתתרו ולא למי שעבדו במחנות עבודה. כ-1,000 יהודים רוכזו בגטו זה. רובם עבדו במנסרה גדולה, ומקצתם הועסקו באיסוף ובמיון של רכוש המגורשים.
ב-7 בנובמבר 1942 הובאה לעיר יחידת חיפוש עם כלבי גישוש ונעשתה עוד אקצייה. כ-2,000 יהודים גורשו לטרבלינקה.
ב-24 בדצמבר 1942 הגיע למיינדזיז'ץ פודלסקי נציג ממחנה עבודה בטרווניקי (Trawniki) ולקח כ- 550 יהודים – עובדי תעשיית הזיפים עם בני משפחותיהם. מרביתם נרצחו בסופו של דבר במיידנק (Majdanek). כשבוע אחר כך, בליל סילווסטר, רצחו אנשי גסטפו שבאו מביאלה פודלסקי 65 יהודים לשם השעשוע.
בראשית מאי 1943 נעשתה עוד אקצייה. 3,000 יהודים גורשו לטרבלינקה, מאות נורו במקום, ו-200 יהודים, בהם אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי, נרצחו בבית העלמין היהודי. באקצייה אחרת בסוף מאי 1943 גורשו למחנה המוות מיידנק כ-700 יהודים מה-1,000 שנותרו בעיר. ב-19-18 ביולי 1943 הרגו אנשי מחתרת שני גרמנים. עקב כך חידשו הגרמנים את החיפושים, תפסו כ-180 יהודים ורצחו אותם בפרוור פיסקי.
במיינדזיז'ץ פודלסקי פעלה מחתרת יהודית שהתארגנה זמן מה לאחר פלישת הגרמנים לפולין. רוב חבריה היו חניכי "השומר הצעיר", אך היו גם חניכי תנועות נוער אחרות. מפקד הקבוצה משה ויימן גורש באקצייה של אוגוסט 1942 לטרבלינקה. אחריו פיקדו עליה ע' פלסטרשטיין, חבר "השומר הצעיר" לשעבר, וחיים טחוז', אך הקבוצה התפרקה באוקטובר 1942 בעקבות מעצר מנהיגיה עקב הלשנה. כמה מאנשיה הצטרפו לקבוצת פרטיזנים שפעלה ביערות הסמוכים. חלק מהם פעלו במסגרת חוליה בהנהגת פאוול אגרסטבוים ופ' גולדשטיין, עד שהסגיר אותם לגרמנים שירות הסדר היהודי של מיינדזיז'ץ פודלסקי. גם יהודים יחידים יזמו פעולות התנגדות.