בין שתי מלחמות העולם חיו באופולה כ-4,000 יהודים, כשני שלישים מאוכלוסיית העיר. יהודי אופולה עסקו במלאכה ובמסחר זעיר. בעיר פעלו בנק יהודי, קופת גמילות חסדים וחברות צדקה מסורתיות. פעלו בה גם כל המפלגות הציוניות, אגודת ישראל והבונד (ראו ב"קישורים רלוונטיים") ומוסדות חינוך מסורתיים ומודרניים.

הגרמנים כבשו את העיר באמצע ספטמבר 1939. בחודשים הראשונים לכיבוש גויסו יהודים רבים מאופולה לעבודה בכפרים הסמוכים. ב-29 בדצמבר 1939 הובאו לעיר כ-2,500 פליטים מפולאווי, וב-30 בדצמבר באו עוד 300 פליטים מיוּזֶפוּב (Jozefow).
הגרמנים הקימו באופולה יודנרט של 18 חברים, ובראשו עמד יענקל הוכמן. היודנרט שכן בבית הכנסת העתיק, ולידו הוקם שירות סדר יהודי - 30 איש. באמצע 1940 נצטווה היודנרט להכין רשימה של כל הגברים היהודים בני 60-14. על פי רשימה זו נשלחו מדי פעם מאות מתושבי הגטו, בקבוצות, לעבודות כפייה ברחבי המחוז. היודנרט אפשר לעובדים לפדות עצמם בכסף מעבודת הכפייה. ההכנסות שימשו לתשלום שכר יומי לעובדים. עובדי היודנרט ורופאי בית החולים הקטן שהוקם בגטו קיבלו תעודות עובד שפטרו אותם מצירוף לקבוצות העבודה.
בפברואר 1941 הובאו לאופולה, בשתי קבוצות גדולות, כ-2,000 יהודים שגורשו מווינה, בהם אנשי אינטליגנציה, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. חלק מהם שוכנו בבית הכנסת ובבנייני ציבור אחרים. עד ספטמבר 1941 חזרו כ-100 יהודים מאופולה לווינה בחשאי, כנראה תמורת שוחד ששילמו למושל המחוז הגרמני הורסט גודה ((Horst Goede ולאחרים.
במרס 1941 רוכזו יהודי אופולה והפליטים בגטו סגור. מספרם הגיע ל-7,500 בערך.
באוקטובר 1941 הקים היודנרט ועד לעזרה סוציאלית, ובראשו עמדו חברי היודנרט נפתלי רובינשטיין ואלברט אדלר. הוועד היה מסונף לארגון יס"א בקרקוב שסיפק תמיכה כספית. הוועד פתח מטבח ציבורי לילדים, לפליטים ולנזקקים אחרים והופקד גם על הסיוע ליהודים בעיירות סמוכות.
עד חורף 1942-1941 יכלו פולנים בעלי אישורים מיוחדים להיכנס לגטו ולעתים הבריחו לגטו מזון. בחורף זה פרצה בגטו מגפת טיפוס, ובה נספו יותר מ-500 יהודים. המתים פונו מדי יום, ובלילות קברה אותם "יחידת הקברנים" של היודנרט בבית הקברות היהודי.
במרס 1942 הגיעו לגטו 2,000 פליטים מקַזִ'ימִייֶז' דוֹלְנִי (Kazimierz Dolny) (ע"ע). הגרמנים פיזרו את היודנרט והקימו תחתיו יודנרט חדש, ובו 12 חברים.
ב-31 במרס 1942 עברו בעיירה כ-1,900 פליטים מווֹנבוֹלנִיצָה (Wąwolnica) (ע"ע) בדרכם לתחנת הרכבת בנלנצ'וב (Naleczow), שם עלו על הרכבות למחנה המוות בלז'ץ (Belzec). אנשי שירות הסדר היהודי אספו את רכוש המגורשים לצריפי עץ שהוקמו בסמוך לגטו.
ב-6 במאי 1942 גורשו 1,270 יהודים מגטו יוזפוב שעל הוויסלה ( (Jozfeow nad Wisłą לאופולה. למחרת, 7 במאי 1942, הועברו יהודים אלו לתחנת הרכבת בנלנצ'וב ומשם גורשו לסוביבור Sobibor)). ב-25 במאי 1942 גורשו עוד כ-2,000 יהודים מגטו אופולה למחנה המוות סוביבור.
ב-30 במאי 1942 הועברו אל הגטו כ-1,400 יהודים, רובם גורשו מסלובקיה (Slovakia) ב-26 במאי וקצתם גורשו מצרפת.
ב-24 באוקטובר 1942 עשו כ-400 שוטרים גרמנים ואנשי יחידת עזר אוקראינית סלקצייה ביושבי הגטו. קבוצה קטנה של צעירים ושל בעלי מקצועות נדרשים הועברה למחנה העבודה בפוניאטוב (Poniatow) והאחרים גורשו למחנה המוות סוביבור מתחנת הרכבת בנלנצ'וב.
באופולה נשארו כ-500 איש, והם הועסקו באיסוף חפצי המגורשים לקראת העברתם ללובלין. את רובם רצחו הגרמנים בנובמבר 1942, והנותרים הועברו למחנות עבודה באזור לובלין.

▲ראש העמוד