בין שתי מלחמות העולם חיו בפולאווי כ-3,200 יהודים, כמעט מחצית מתושבי העיר. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר מסנדלרות. רבים מהם קיבלו תמיכה מבני משפחה שהיגרו לארצות שמעבר לים, וכן מהג'וינט (ראו ב"קישורים רלוונטיים") וממוסדות סעד יהודיים מקומיים.
בפולאווי פעלו איגוד סוחרים יהודים, בנק יהודי, קופת גמילות חסדים, "ביקור חולים", לינת צדק", בית יתומים וסניף של ארגון טא"ז - ארגון הבריאות היהודי. העיר הייתה מרכז חסידי חשוב.
בפולאווי פעלו סניפים של מפלגות ציוניות רבות, של הבונד ושל אגודת ישראל. המפלגות הפעילו את תנועות הנוער שלהן, קיימו פעילויות תרבות וספורט, הקימו חוג לדרמה והחזיקו ספריות משלהן. בעיר יצא לאור גם שבועון ביידיש.
רוב ילדי הקהילה למדו בתלמוד תורה של הקהילה או בבית ספר ממלכתי מסוג "שבסובקה" (Szabasowki). כ-100 תלמידות למדו בבית ספר של "בית יעקב", ועשרות תלמידים למדו בבתי הספר של רשת "תרבות" ושל רשת "יבנה".

הגרמנים כבשו את פולאווי באמצע ספטמבר 1939 והחלו בחטיפת יהודים לעבודות כפייה.
באוקטובר 1939 הוקם בעיר יודנרט, ובראשו עמד הנריק אדלר, מזכיר בית ספר לפני המלחמה ופעיל בקהילה. על היודנרט הוטל לגייס עובדי כפייה ולאסוף בעבור הגרמנים תשלומי כופר מעת לעת.
בסוף אוקטובר 1939 הוקם בפולאווי גטו פתוח, ועד 4 בנובמבר 1939 הועברו אליו 2,000 מיהודי העיר. היציאה מהגטו נאסרה מחמש אחרי הצהריים עד שבע בבוקר.

ב-28 בדצמבר 1939 גירשו ז'נדרמים גרמנים מקז'ימייז'-דולני (Kazimierz Dolny) (ע"ע) את 2,500 יהודי פולאווי לגטו אופולה (Opole) (ע"ע). הם נשארו בגטו אופולה עד 1942, עת הגירושים ההמוניים ממחוז לובלין, וחלקו את גורל אחיהם בני המקום.
ב-1942 הוקם בפולאווי מחנה עבודה, ובו הוחזקו כ-200 עובדי כפייה מעיירות האזור, רובם יהודים. באמצע 1943 נסגר המחנה, ועובדיו הועברו למחנות אחרים במחוז.

▲ראש העמוד