ריובייץ (Rejowiec)

עיר בנפת חלם (Chełm) במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
23.17
51.05

בין שתי מלחמות העולם חיו בריובייץ כ-2,600 יהודים, כ-80% מאוכלוסיית העיירה. יהודי ריובייץ התפרנסו ממסחר, מרוכלות וממלאכה, והיו בהם גם בעלי מפעלים, פועלים בבית חרושת ופקידים. בעיר פעלו מפלגות ציוניות, הבונד (ראו ב"קישורים רלוונטיים") וסניף גדול של אגודת ישראל.

הגרמנים כבשו את ריובייץ בסוף ספטמבר 1939. עם הכיבוש החרימו הגרמנים רכוש יהודי, לקחו בני ערובה, הטילו תשלומי כופר וחטפו יהודים לעבודות כפייה. אנשי ס"ס מחלם (ע"ע) הגיעו לעתים קרובות לריובייץ ורצחו יהודים תוך שהם מתעללים בהם.
באביב 1941 הוקם בעיר גטו פתוח, והובאו אליו כ-1,300 מגורשים מלובלין (ע"ע) ומקרקוב (Krakow) (ע"ע). בגטו שררו תנאים קשים, ורבים מיושביו מתו ברעב ובמגפות. הוקם מטבח ציבורי בכספי ארגון יס"א  בקרקוב.

ב-7 באפריל 1942 גורשו כ-2,400 מיהודי ריובייץ למחנה המוות בלז'ץ (Belzec). כ-200 אחרים, בעיקר חולים וזקנים, נורו באקצייה בגטו. כעבור כ-10 ימים, בין 16 ל-20 באפריל 1942, הובאו אל הגטו כ-2,000 פליטים יהודים מצ'כיה, מסלובקיה (Slovakia) ומברלין (Berlin). באקצייה אחרת שעשו הגרמנים ב-2 במאי 1942, גורשו כ-2,700 יהודים לסוביבור (Sobibor) וכ-300 למחנה עבודה בקריכוב (Krychow) שהיה שלוחה של סוביבור. כעבור כמה שבועות, ב-25-23 במאי 1942, הובאו לגטו עוד 3,650 פליטים יהודים מסלובקיה. בחודשי האקציות ואחריהן נמלטו רבים מתושבי הגטו ליער אך רובם נרצחו.
ב-10 באוקטובר 1942 גורשו כ-2,400 מהפליטים שחיו בגטו ריובייץ לסוביבור ולמיידנק (Majdanek). לאחר גירוש זה החל למעשה הגטו לפעול כמחנה עבודה, וקבוצת צעירים שנותרה בו הועסקה בבית החרושת לסוכר. יהודים שנמלטו מהגטו בתקופת האקציות החלו לשוב אליו, והגרמנים הניחו אותם בתחילה לנפשם אך אחר כך החלו לרצוח אותם בשיטתיות.
שרידי הגטו חוסלו כמעט לחלוטין בשתי אקציות שהתקיימו ב-7 באפריל וב-2 ביולי 1943, ובהן גורשו מאות התושבים האחרונים שלו למיידנק.
בריובייץ הושארו 16 יהודים לעבודות שירות במפקדת הגסטאפו המקומית עד שנרצחו ביולי 1944, זמן קצר לפני שחרור האזור.
צעירים וצעירות יהודיים מריובייץ הצטרפו לפרטיזנים, הצטיינו בקרבות ולאחר המלחמה זכו באותות הצטיינות מהשלטון הפולני.