זמושץ' (Zamość)

עיר נפה במחוז לובלין (Lublin) בפולין
אזור כיבוש נאצי: גנרלגוברנמן (General Gouvernement)
נקודת ציון:
23.15
50.43

בין שתי מלחמות העולם חיו בזמושץ' כ-10,300 יהודים, כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר. בפרעות שהתחוללו בעיר ב-1918 וב-1920 רצחו חיילים אוקראינים ופולנים שבעה יהודים ופצעו עשרות.
בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו מאות צעירים יהודים את העיר אל ארצות שמעבר לים, בחפשם אחר עתיד כלכלי טוב יותר.
יהודי זמושץ' התפרנסו מתעשייה זעירה, בעיקר של מוצרי הלבשה, של נעליים ושל רהיטים, ממסחר ומשירותים, בעיקר בתחום התחבורה. בעיר היו איגודים מקצועיים יהודיים רבים, ובהם היו חברים מאות בעלי מלאכה וסוחרים.
בזמושץ' פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") והבונד , והקומוניסטים פעלו במחתרת. קופת גמילות חסדים פעלה בסיוע הג'וינט, ועוד פעלו בעיר חברות סעד מסורתיות בצד בית יתומים, בית זקנים, בית חולים משוכלל ומרפאה.
מוסדות החינוך היהודי היו גני ילדים יהודיים, בית ספר עברי של רשת "תרבות", בית ספר עברי של רשת "יבנה" (פעל עד 1923), בית ספר עממי יידישאי על שם י"ל פרץ מיסוד ציש"א וגימנסיה יהודית פולנית. בזמושץ' פעלו גם כמה ספריות יהודיות, חוגי דרמה וספרות ושלושה מועדוני ספורט יהודיים, ויצאו בה לאור כתבי עת ביידיש. טא"ז, ארגון הבריאות היהודי, הקים בעיר בית ילדים לילדים ממשפחות נזקקות וארגן בעבורם קייטנות קיץ.
לאחר פלישת הגרמנים לפולין הגיעו לזמושץ' ב-4 בספטמבר 1939 פליטים יהודים מקליש (Kalisz) (ע"ע), מאזור קיילצה (Kielce), מצ'נסטוכובה (Częstochowa) (ע"ע) וממקומות אחרים במערב פולין, בדרכם לאזור הכיבוש הסובייטי במזרח פולין. ב-9 וב-12 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את זמושץ' - כ-500 יהודים נהרגו, ורבים נמלטו ליערות ולכפרים הסמוכים.

ב-14 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את זמושץ'. יהודים ששבו מכפרי הסביבה, לשם נמלטו בעת ההפצצות, גילו כי גרמנים ופולנים בזזו את בתיהם ואת חנויותיהם. ב-26 בספטמבר פינו הגרמנים את העיר על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והסובייטים תפסו את מקומם. כעבור שבוע נסוגו הסובייטים, וקבוצת יהודים מזמושץ' הצטרפה אליהם. זמושץ' נותרה ללא שלטון במשך כשבוע, ובו תקפו פולנים רבים את היהודים באשמת שיתוף פעולה עם הסובייטים.
עם שובם של הגרמנים לעיר ב-7 באוקטובר 1939 היו בזמושץ' 4,984 יהודים. מיד החלו חטיפות יהודים לעבודות כפייה ומעשי ביזה והתעללות. שלושה מהחטופים לא שבו עוד לבתיהם.
בתחילת דצמבר 1939 הקים הגסטפו בזמושץ' יודנרט מ-12 עסקני ציבור. היודנרט נצטווה לגייס 600-500 עובדי כפייה מדי יום ולשלם דמי כופר גבוהים מעת לעת.
באמצע דצמבר הובאו לזמושץ' כ-500 מגורשים מוולוצלבק (Wloclawek) (ע"ע) ומקולו (Kolo) (ע"ע). כ-150 מהם, קשישים וילדים, הועברו לשצ'בז'שין (Szczebrzeszyn) (ע"ע), 20 ק"מ מזמושץ'. 19 מהם ניסו לשוב לזמושץ' ונרצחו בינובצה (Janowce) הסמוכה.
בדצמבר 1939 הקים היודנרט ועד עזרה לפליטים, והוא היה מסונף לארגון יס"א בקרקוב (Krakow). הוועד הקים מטבח ציבורי, והוא חילק ארוחות חמות במחיר סמלי ולעניים ביותר בחינם. המטבח התקיים עד חיסול הגטו בסתיו 1942. הוועד גם סייע להקמת בית ספר, והוא פעל עד אפריל 1942. גם הג'וינט בוורשה (Warszawa) תרם תרומה כספית חודשית, ולקראת הפסח, באביב 1940, שלח מצרכי מזון.
בסוף 1939 או בראשית 1940 חויבו היהודים לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד צהוב ונאסר עליהם לצאת מן העיר ולהשתמש בכלי רכב.
בינואר 1940 הורחב היודנרט לכדי 24 חברים, וזמן קצר אחר כך הוחלף יושב ראש היודנרט הראשון בן-ציון לובלינר בעורך הדין מייצ'יסלב (ממק) גורפינקל. לעזריאל שפס, ראש מחלקת העבודה של היודנרט, היו יחסים טובים עם הממונה הגרמני על עובדי הכפייה היהודים פאול וגנר. שפס אפשר ליהודים להשתחרר מהעבודה בכל פעם למשך יום אחד תמורת תשלום לקופת היודנרט, והכסף הזה שימש לתשלום שכר לעובדים.
מיוני 1940 החלו הגרמנים לשלח מאות יהודים בקבוצות למחנות עבודה במחוז לובלין. 500 יהודים נשלחו למחנה ויסוקיה (Wysokie), ועוד מאות יהודים שולחו לביאלובז'גי (Białobrzegi) (ע"ע), לקוולר (Kawalar), לבלז'ץ (Belzec) ולאיזביצה (Izbica). אנשי ס"ס רצחו חלק מהעובדים במחנות. היודנרט ארגן משלוחי מזון ובגדים לעובדים היהודים שנשלחו לבלז'ץ, אך נאסר על משלוחי מזון ל-350 היהודים שעבדו במחנה קוולר. חלק מהיהודים במחנה קוולר הורשו, תמורת שוחד גבוה, לישון בבתיהם, ועד נובמבר 1940 שוחררו גם יהודי זמושץ' שעבדו בבלז'ץ.
ב-1941 הוקם באיזביצה מחנה עבודה גדול, ו-2,000-1,500 יהודים מזמושץ' ומהסביבה שולחו לשם. כמו כן הוקם ליד זמושץ' מחנה עבודה קטן יותר של "מינהל הבנייה האווירית הגרמנית".
בתחילת אפריל 1941 הוקם בזמושץ' גטו פתוח, וראש העיר הפולני קרול פוס ציווה על יהודי זמושץ' לעבור אליו עד 1 במאי, באיום של גירוש לקומרוב (Komarów) (ע"ע). רק יהודים יחידים קיבלו היתר להישאר בבתיהם, מחוץ לגטו. בגטו הצטופפו כ-7,000 יהודים וגם כמה משפחות פולניות שסירבו להתפנות. הגטו לא היה מגודר, אבל היציאה ממנו הייתה מותרת רק בשעות מסוימות. עם זאת פולנים היו רשאים להיכנס לגטו, והייתה בכך משום הקלה.
בגטו פעל סניף דואר, באישור הגרמנים, ובו יכלו היהודים לקבל מכתבים וחבילות שנשלחו אליהם מפולין ומחוצה לה. הסניף נסגר ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות.
בסוף 1941 הוקם בגטו שירות סדר יהודי של 10 איש, צעירים ששירתו בצבא פולין. בחורף 1942-1941 פרצה בגטו מגפת טיפוס. היודנרט הקים בגטו בית חולים – מנהלו היה ד"ר פרידהופר מפולטבה (Poltawa) - ובית מרקחת.
באביב 1942 הגיעו לגטו אלפי מגורשים מהפרוטקטורט של צ'כיה ומגרמניה. מספר המשרתים בשירות הסדר היהודי הוכפל.
ב-11 באפריל 1942 שלחו ז'נדרמים גרמניים ואנשי ס"ס כ-3,000 יהודים מזמושץ' למחנה המוות בלז'ץ. השילוח נעשה בפיקודו של ברונו מאיירס, מפקד הגסטפו בזמושץ', ושל עוזרו קצין הגסטפו זוברט. כ-250 מסתתרים, קשישים וחולים נרצחו בזמושץ'.
ב-30 באפריל 1942 צורפו אל 2,000 יהודי הגטו 2,100 יהודים מצ'כיה ומסלובקיה (Slovakia) שהובאו דרך איזביצה וקבוצת מגורשים מדורטמונד (Dortmund) וממקומות אחרים במדינת וסטפליה (Westphalia) שבגרמניה, רבים מהם בעלי מקצועות חופשיים. אחדים מהם, רופאים, מצאו עבודה בבית החולים היהודי.
בתקופה זו הסגירו אנשי שירות הסדר היהודי לגרמנים 18 יהודים, והם נרצחו מחוץ לגטו. ב-17 במאי 1942 החלה "אקצית הזקנים", וב-27 במאי 1942 גירש הגסטפו כ-1,500 יהודים, ובכללם קשישים רבים, למחנה המוות בלז'ץ, בסיוע היודנרט ושירות הסדר היהודי. חלק מהקשישים נרצחו בתחנת הרכבת בגטו.
ב-11 באוגוסט 1942 גירשו ז'נדרמים גרמנים ואנשי ס"ס לבלז'ץ 500 יהודים, רובם נשים וילדים ממגורשי צ'כוסלובקיה וגרמניה. הגירוש נעשה כאשר הגברים היו בעבודה. לאחר הגירוש צומצם שטח הגטו, ובד בבד הותר ליהודים שעבדו בזמושץ' ובסביבתה בשירות צבא גרמניה לשוב מדי ערב ללינת לילה.
בראשית ספטמבר 1942 גורשו עוד כ-400 יהודים מגטו זמושץ' לבלז'ץ.

ב-16 באוקטובר 1942 החל החיסול הסופי של גטו זמושץ'. כ-50 אנשי היודנרט ויהודים שעבדו בשירות הגסטאפו נרצחו בכיכר השוק, שם נאספו תושבי הגטו. כ-4,000 יהודים גורשו ברגל לאיזביצה, מרחק 21 ק"מ מזמושץ'. כ-100 יהודים נורו בדרך. באיזביצה הוחזקו היהודים תחת כיפת השמים.
מ-19 באוקטובר ועד ה-2 בנובמבר 1942 גורשו יהודים אלו בשלושה גירושים לבלז'ץ ולסוביבור (Sobibor).
כ-300 יהודים שהושארו בגטו זמושץ' לאיסוף רכושם של המגורשים נרצחו במרס 1943.
בראשית מאי 1943 חיסלו הגרמנים את רוב מחנות העבודה שבאזור זמושץ'. כ-1,000 עובדים, רובם מזמושץ', גורשו למחנה המוות מיידנק (Majdanek).