"מה לעשות עתה? הרי החיים חייבים להמשך" - החיפוש אחר משפחה
ההתמודדות העיקשת עם חיי היומיום והניסיון להישאר בחיים במהלך המלחמה, לא
הותירו כמעט מקום למחשבה על גורל בני המשפחה. רבים מהניצולים שאיבדו קרובים בשנות השואה,
החלו להתמודד עם גודל האסון רק לאחר השחרור. בשחרור נסגר מעגל טראגי אחד, אך בו בזמן
נפתח משעול ייסורים: לאחר שנות ייסורים גופניים ואימה הוכרחו הניצולים להכיר באובדן
עולמם. עתה נאלצו סופית להיפרד מהוריהם, מבני-זוגם, מילדיהם, מבתיהם, מעריהם, מעולמם
ומזהותם. האובדן היה מלווה לעתים בתחושת אשמה על שהם שרדו ואילו בני משפחותיהם נרצחו,
והחיפוש אחר דרך החדשה היה כרוך בתחושת בדידות איומה, שלוותה לעתים קרובות בבושה.
ניצולים רבים מעידים כי לצד חוסר התכלית והייאוש בחיים שלאחר השואה, היה קיים בהם
רצון עז שהניע אותם למצוא משמעות חדשה לחייהם. על הניסיונות הללו נקרא בפרק הבא.
"מה לעשות עתה? הרי החיים חייבים להמשך"
הלן בורקו ויוסף פרלשטיין, בדרך לא דרך, עמ' 23-24
