מכתב גלוי                                                                                                                               
אל כל היהודים                                                           
אשר אינם באירופה!
מאת
ד"ר יוסף שוורץ
יו"ר הוועד הפועל האירופי                                                                                                  12 במארס 1946         
 
הייתי רוצה שתהיה דרך כלשהי שבעזרתה תוכלו להמחיש לעצמכם מה פירוש הדבר להיות כאן. הייתם מיטיבים להבין זאת אילו נמצאתם כאן לפני זמן מה, והייתם עדים לפגישתם-איחודם מחדש של אם ובן שהובאו הנה [...] משני מחנות עקורים נפרדים ורחוקים זה מזה, אחרי ששניהם, האם והבן, האמינו שהאחר איננו בחיים. או שמא הייתם מיטיבים לראות את התמונה אילו נתלוויתם אלי הבוקר אל מעון הילדים הנתמך בידי הג'וינט, אשר בו בנים ובנות - כמעט כולם ניצולי מחנות הרצח של היטלר - שמתחילים להסתגל לחיים נורמליים. אלה הם הסיפוקים שיש בעבודה הזאת - הדברים שמפצים על היותך מרוחק מן הבית ומן המשפחה. אך יש גם צד אפל לתמונה, שאף הוא מהווה חלק גדול מן העבודה שלנו.
בשעה זו מונחת על שולחני ערמה גבוהה של מברקים ומכתבים מכל אזור באירופה. כל אחד מתחנן להקצבה גדולה יותר ולתוספת אספקה של הסיוע. הרשו נא לי לצטט מתוך כמה מברקים שנבחרו באקראי:
מפרנקפורט: דרושות דחוף 2,500 ערכות צורכי תינוק לחלוקה בגרמניה ובאוסטריה. מוורשה: המצב קריטי בגלל המשך הגעתם של ריפטריאנטים מרוסיה. מבודפשט: הונגריה זקוקה נואשות להגברת משלוחי המזון. ישנה נימה של מצוקה ודחיפות העולה מכל מברק, המצביעה על מאבק נמשך והולך לחיים ולתקווה.
הניחו נא לי לתרגם את המברקים[...]:
הוועד המרכזי של יהודי פולין [...] חייב להרחיב את העזרה לכמעט 150 אלף ריפטריאנטים השבים עתה מרוסיה הסובייטית. [...] הם שבים מחוסרי כל, והם נזקקים לכל סיוע אפשרי כדי להתחיל בחיים חדשים. בהקשר עם המברק מפרנקפורט, אנו עומדים נוכח העובדה שהחיים היהודיים מתחדשים בלב התוהו, החורבן והעקירה. [...] אכן, תינוקות נולדים ליהודים העקורים במחנות ובקהילות במרכז אירופה! האם מן הנכון יהיה לחתל את החיים החדשים האלה בסמרטוטים שהושלכו?
והמברק מבודפשט– [...] בביקורי האחרון בארץ זו ראיתי ילדים כחושים, שמנת יומם היתה תחליף קפה, שתי פרוסות לחם שחור יבש וקערת מרק דליל. ראיתי תורים ושורות של אנשים ונשים תשושים הנעמדים במזנונים של הג'וינט, שם מקבלים 90 אלף יהודים בהונגריה את ארוחותיהם היחידות. כל מברק מספר אותו סיפור על יהודים שסבלו מחסור וסבל; על אנשים מחוסרי בית, מחוסרי משפחה, אשר אין להם אל מי לפנות במצוקתם מלבד אל הג'וינט.
[...] רק היהודים בני המזל שאינם באירופה יכולים להעניק להם את האומץ ואת הסיוע החומרי הדרושים להם בדרכם הארוכה חזרה. יהודי אירופה חוזרים ואומרים: "הג'וינט יעזור לנו", ובמילה "ג'וינט" הם מתכוונים אליכם.
שלכם בנאמנות,    
יוסף י' שוורץ
מתוך: הדו"ח השנתי של הג'וינט, 1946

עדותו של שליח מארץ-ישראל במחנות העקורים בבוואריה:
"ריכוזי השיכון נקראים כאן 'בלוקים', ולכל בלוק מספר; אבל מאחר שתכופות מחליפים את המספרים, הרי שמכירים את הבתים לפי שמות אחרים. בעיקר נשארים השמות המזכירים את מקום מוצאם של הדיירים, כמו שטוטגארט, וינה ועוד. יש מחנה שבו החליטו לתת שמות לרחובות ולבתים. בית השלטון של אונר"א, למשל, נקרא 'בית רוזוולט'. רחובות העיירה התקשטו בשמות עבריים. במחנה אחר החליטו לשמור על הקשרים גם עם ארצות-הברית וחילקו שמות כפולים - אחד בשביל החומר ואחד בשביל הרוח; וושינגטון וירושלים, הר ציון ו... הבית הלבן...
מה שמזכיר תמונות נשכחות של חיי הגטו הרי הם תנאי הדירה. תנאי השיכון הם למטה מהמינימום. הצפיפות גדולה והאוויר מועט. ייתכן שבערים הגדולות מצב הדיור אצל הגרמנים גם הוא רע, אבל כאן, בסביבת ערי השדה, בולט מאוד ההבדל בין דירה של יהודים לבין דירה של גרמנים.
מיטות עץ בעלות שתי קומות, ברוב המקרים בלי סדינים, מהוות את הריהוט העיקרי של החדרים. באמצע החדר שולחן, ובפינה ארון ישן-מיושן. בדירות אין הרגשת בית. רק מעטים הם שידעו ליצור להם פינה שקטה ונעימה. וכך חי האדם בעצבנות מתמדת. ברחוב רעש ובחצר רעש. 'מערות' אלו שבהן חיים היהודים שלנו דומות לשכונות העוני [...]. אבל האמת היא שאין יהודינו מרגישים באסון זה. ייתכן שאין הם מבטאים את הרגשתם וכומסים אותה בתוך תוכם, ורק איש שבא מארץ של שמש, כאיש ארץ-ישראלי, רגיש יותר למציאות הזאת".
מתוך: חיים אבני, עם יהודים במחנות העקורים, רשמי שליחות 1947-1945, הוצאת חברים, 1981, עמ' 35-32

מדרש תמונה:
בתצלומים מתוארות תמונות שונות ממחנות העקורים המעידות על תנאי המחיה בהם. אל המחנות, שחלקם גודרו בגדר תיל, התקבצו עקורים מרחבי אירופה, ביניהם ילדים שהגיעו לרוב במסגרת בתי ילדים ולעתים היו שרידים יחידים למשפחתם. מציאות המלחמה כפתה עליהם עצמאות ואחריות לחייהם. בתצלום נראים ילדים המגיעים בגפם אל מחנה פלדאפינג, נושאים את מזוודותיהם. יוסף שוורץ מתאר במכתבו את מצוקת העקורים באירופה המשוחררת, במטרה להשיג תרומות מהתפוצה היהודית. הוא מזכיר מפגש בין אם לבנה ומתאר את הילודה ואת מצוקת האימהות הצעירות מדוע, לדעתכם, כותב שוורץ כי הילדים מנסים להסתגל לחיים נורמליים? שימו לב לעצמאות ולאחריות של הילדים, כפי שהן משתקפות בתמונה. עצמאות זו נכפתה על הילדים במלחמת ההישרדות שלהם לאורך שנות השואה ולאחריה.
לצד הארעיות שהיתה חלק משגרת המחנות, היו גם ניסיונות להתארגן ולנהל חיי יומיום שגרתיים. השליח הארץ-ישראלי מתאר את אווירת היומיום במחנה העקורים. שימו לב לשמות שניתנו למבנים. מהו אופי ההתארגנות הקהילתית של העקורים ועל מה הוא מעיד?