מתוך דברים שנאמרו זמן קצר לאחר השחרור, בעצרת זיכרון במחנה עקורים קרוב לשטוטגארט:
"הם השתמשו בכל הברוטאליות כדי למחות אותנו פיזית... כדי לגזול מאתנו את תקוותינו, שאיפותינו ומורשתנו. אלה מבינינו ששרדו עדיין מדממים... יש בינינו שאומרים שעכשיו מאוחר מדי בשביל להיגאל. נכון, אין זה אפשרי להשיב אלינו את המתים; אך אלה מבינינו שנשארו, השרידים של עמנו, חייבים לשוב ולקוות... לתחייתם של כל הערכים המוסריים והתרבותיים, שהם כה יקרים עבורנו ושבלעדיהם יידרדר העולם כולו לברבריות... אנו חייבים להיאבק כדי לעלות שוב. אנו חייבים זאת לזכרם של אלה שכה יקרים לנו. אנו חייבים זאת להם, לבלות את הימים שנותרו לנו ביצירת חיים בעלי ערך".
מתוך: זאב מנקוביץ, אידיאולוגיה ופוליטיקה בשארית הפליטה באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה 1946-1945, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1987, עמ' 276-275

מדרש תמונה:
בתצלומים מתוארים סוגים שונים של הנצחה שהייתה מקובלת בקרב העקורים. מה ההבדל ביניהם? איזו מטרה מבקש כל אחד מהם להשיג? בעצרת נאמר על-ידי הנואם ששכל את אשתו וילדיו כי הניצולים מחויבים "לבלות את הימים שנותרו לנו ביצירת חיים בעלי ערך", וזאת למען אלה שאבדו. למה התכוון, לדעתכם, באומרו: "חיים בעלי ערך"?