מקומה של השואה במשפטי נירנברג
 

השיעור מתאים לתלמידי כיתות יא'-יב'.
משך השיעור: כשעה.

מבנה השיעור:

1. מקומה של השואה בנוסח כתב האישום
2. המקום שיש לייחד לשואה בכתב האישום
3. מי ראוי לשפוט?
4. סיכום

ב-19 באוקטובר 1945 נפתח בעיר נירנברג בגרמניה משפטם של עשרים ושניים מבכירי המשטר הנאצי. המשפט נערך לפני בית דין בין-לאומי שהורכב מנציגי בעלות הברית. הנאשמים הועמדו לדין על שלושה סעיפי אישום על אחריותם לתכנון המלחמה וביצועה ועל פשעים שנעשו הן  במלחמה הן בתקופת השלטון הנאצי בכלל. גזר הדין במשפט ניתן ב-1 באוקטובר 1946: שנים עשר מהנאשמים נידונו למוות בתלייה, שלושה נאשמים זוכו, והאחרים נידונו לתקופות מאסר שונות.
בשנים 1946 עד 1949 נערכו עוד אחד עשר משפטים בנירנברג, ובהם הועמדו לדין רופאים נאצים, מפקדים של יחידות האיינזצגרופן, פקידים במשרד המשפטים, שופטים בבתי משפט נאציים ובכירים אחרים במפלגה הנאצית.

בשנות שלטונם רדפו, עינו ורצחו הנאצים מיליונים רבים של בני אדם בני לאומים שונים, אולם פשעיהם נגד היהודים היו ייחודיים בהיסטוריה. זו הייתה הפעם הראשונה  בתולדות העמים שבה כל מנגנוניה של מדינה – מערכות המשפט, הכלכלה, התרבות והצבא - גויסו לרצח המוני  ולהשמדת עם כוללת ממניעים אידאולוגיים-גזעניים.
לנוכח זאת עולות עלו השאלות האלה:
איזה מקום יש לתת לשואה בכתב האישום נגד הפושעים הנאצים?
אילו אומות הן הראויות ביותר לשבת על כס המשפט?

▲ראש העמוד