• ■ אודותנו
• ■ מה חדש
• ■ עיתון מקוון
• ■ מרכז מידע אודות השואה
• ■ חומרים חינוכיים
• ■ פורום

חזרה לדף הבית - חינוך

משפטי נירנברג מערכי שיעור

פתיחה מערך שיעור מורחב אחריות מול אשמה מקומה של השואה משמעות המשפט

תמונה אינטראקטיבית

משמעותם של משפטי נירנברג לדורות הבאים
 

2. משמעות המשפט לדורות הבאים - ציפיות ומסקנות

ימים אחדים לאחר מתן פסק הדין הצהיר נשיא ארצות הברית הארי טרומן:

"אינני מהסס להכריז שהתקדים ההיסטורי שנוצר בנירנברג מצדיק לחלוטין את השקעת המשאבים, עצומים ככל שיהיו. תקדים זה הופך ליסוד בחוק הבינלאומי בעתיד. העקרונות שנקבעו והתוצאות שהושגו מציבים את החוק הבינלאומי בצדו של השלום וכנגד מעשי מלחמה תוקפניים." (פרסום מחלקת המדינה של ארצות הברית, ביולטין כרך 15, עמ' 776. בתוך:  משה בייסקי, "עשרים וחמש שנה לפתיחת המשפט בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג", הפרקליט כו, חוברת ד [דצמבר 1970], עמ' 2)

לפי דברים אלו, מה אמורות להיות תוצאותיו של המשפט בעתיד?
טרומן מדגיש בדבריו את היות המשפט תקדים היסטורי ומשפטי. תפקידו של המשפט להיות ראשיתו של הליך חקיקה בין-לאומי אשר יאסור על מעשי תוקפנות מלחמתיים ויעגן את חשיבותו של השלום העולמי.    

עיינו ברשימת הסעיפים שהנאצים הואשמו בהם במשפטי נירנברג:

(א) פשעים נגד השלום: [...] תכנון, הכנה וייזום של מלחמת תוקפנות או ניהולה, או ייזום וניהול של מלחמה בניגוד להסכמים או להתחייבות [...] (ב) פשעי מלחמה: [...] פגיעות בחוקי המלחמה או במנהגיה. הפגיעות הללו כוללות את הדברים האלה [...]: רצח אוכלוסייה אזרחית של שטחים כבושים [...] או הגלייתם [...] גיעה בשבויי מלחמה [...] הוצאת בני ערובה להורג, שדידת רכוש ציבורי או פרטי, הרס פרוע של ערים, עיירות וכפרים [...] (ג) פשעים נגד האנושות:  דהיינו רצח, השמדה, שעבוד ומעשים בלתי אנושיים אחרים שנעשו נגד אוכלוסייה אזרחית לפני המלחמה או במהלכה, או רדיפות מטעמים מדיניים, גזעיים או דתיים [...] בין שהדבר נחשב לפגיעה בחוקיה הפנימיים של המדינה שבה בוצע הפשע ובין שאינו נחשב לפגיעה בהם. ("משפטים", האנציקלופדיה של השואה, יד ושם – ספריית פועלים, ישראל 1990, כרך ג, עמ' 771)

אילו סעיפי אישום מדגיש טרומן בדבריו לעיל? האם יש סעיף שטרומן אינו מזכיר? מדוע?
טרומן מדגיש בדבריו את הסעיף הראשון – פשעים נגד השלום - ואילו את הסעיפים האחרים הדנים בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות אין הוא מזכיר כלל. אחת הסיבות לכך היא שסעיף האישום הדן בפשעים נגד השלום היה סעיף האישום המרכזי במשפט שעסק בראש ובראשונה בקשר הנאצי לפתוח במלחמת עולם. נוסף על כך, ייתכן שטרומן המדינאי התעניין בעיקר בהשפעות המשפט על היחסים הבין-לאומיים.   

לעומת דבריו האופטימיים של טרומן שנאמרו מיד לאחר המשפט, כמה שנים לאחר המשפט כתב קרל יאספרס, פילוסוף גרמני:

"[...] טעיתי בראיית משפטי נירנברג שנפתחו באותה תקופה בנקודה מכריעה אחת.  באותם ימים כבר דימינו לראות [...] משהו שישנה את עולמם של בני האדם: כינון חוק עולמי ומצב עולמי שבו, בכוחן המשותף של המעצמות הגדולות [...] לא יהיה בעתיד פוליטיקאי, איש צבא או עסקן שיוכל להסתמך על היגיון מדיני או פקודות [...] נראה כי כל זה היה נאיבי מאוד [...] המשפט לא הביא לכינון מצב עולמי שבו שורר חוק עולמי. [...] לא חוק כונן בו אלא רק גבר האי אמון כלפי החוק." (קרל יאספרס, שאלת האשמה, יד ושם ומאגנס, ירושלים 2006, עמ' 115-112) קרל יאספרס הוא מהחשובים שבהוגי הדעות במאה ה-20. בסדרת הרצאות שנשא באוניברסיטת היידלברג ב-1946, התמודד יאספרס עם סוגיית האשמה של הגרמנים. סדרת ההרצאות כונסה בספר שאלת האשמה.

לפי דברים אלו, איך היה אמור המשפט "לשנות את עולמם של בני האדם"?
עד קיומו של המשפט מעולם לא עמדה ישות מדינית כל שהיא למשפט בין-לאומי. מכיון שכך, אנשים שעשו פשעים בשם מדינתם יכלו להסתתר מאחורי הטיעון שהם רק ממלאי פקודות ולגלגל את האחריות מהם והלאה. המשפט היה אמור לשנות מצב זה ולגרום לאדם לשאת באחריות אישית למעשיו.

איזה סעיף מסעיפי האישום שלעיל מדגיש יאספרס? מדוע?
יאספרס שם את הדגש בסעיפים הדנים בפשעים שעושים יחידים בשם מדינתם – כלומר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא מדגיש במיוחד את הפסקה בכתב האישום האומרת "בין שהדבר נחשב לפגיעה בחוקיה הפנימיים של המדינה שבה בוצע הפשע ובין שאינו נחשב לפגיעה בהם".
הסיבות להתמקדותו של יאספרס יכולות להיות נעוצות בזמן כתיבתו את הדברים – כעשר שנים לאחר סיום המשפט. בתקופה זו היה הסעיף הדן בפשעים נגד האנושות, שבכתב האישום היה שולי, לאחד מתרומותיו המרכזיות של משפט נירנברג לחוק הבין-לאומי. כמו כן ייתכן שיאספרס הפילוסוף מתעניין יותר בהשפעת המשפט על ההיבט ההתנהגותי והמוסרי של בני אדם ופחות על השפעתו של המשפט על היחסים הבין-לאומיים.

קראו את דבריו של משה בייסקי, ניצול שואה ושופט בית משפט העליון לשעבר, לרגל יובל העשרים וחמש לפתיחת משפטי נירנברג:

"לא זו בלבד כי העולם לא נשתחרר בפני הפחד והאימה של אכזריות – אלא מלחמות מקומיות לא פסקו באיזורים שונים של העולם. ואפילו מדינות החברות באו"ם, ואשר הצטרפו לאמנות בינלאומיות האוסרות מלחמות תוקפניות, אינן פוסקות מלהכריז מעל במות רמות כי מגמתן להשמיד את שכנותיהן." (משה בייסקי, "עשרים וחמש שנה לפתיחת המשפט בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג", הפרקליט כו, חוברת ד [דצמבר 1970], עמ' 14)

מדוע, לדעת יאספרס ובייסקי, לא עמד המשפט בציפיות שתלו בו?

לפי עמדה זו, מה ההשפעה של מצב זה על מעמדו של החוק הבין-לאומי? מדוע?
תוקפו של חוק נובע במידה רבה מיכולת האכיפה שלו. כשחוק אינו נאכף, מעמדו נחלש ומתערער. מכיוון שהחוק הבין-לאומי שנחקק בעקבות משפטי נירנברג לא הצליח למנוע מלחמות, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, הוא היה לכלי ריק מתוכן וחסר משמעות מעשית ומוסרית. 

עוד כתב בייסקי: 

"ניהולו של המשפט הביא בפני העולם כולו את הפשעים של משטר אכזרי בלתי אנושי, על כל גילוייו – דבר שספק רב אם ניתן היה לעשות בדרך כלשהי אחרת... החומר העובדתי שנצטבר ב-24 כרכים, מלבד מאות אלפי מסמכים, ישארו לדראון עולם של משטר שיוקע בכל הדורות." (שם, עמ' 15)

מהן  שתי התוצאות החיוביות של משפטי נירנברג, על פי בייסקי?

האם לדעתכם יש לתוצאות חיוביות אלו השפעה מעשית על מדיניותן של מדינות וממשלות? 

לדף הבא

▲ראש העמוד