• ■ אודותנו
• ■ מה חדש
• ■ עיתון מקוון
• ■ מרכז מידע אודות השואה
• ■ חומרים חינוכיים
• ■ פורום

פתיחה: פרק 1 (עמ' 1-4) – ילדות בטרם מלחמה - צבע ורוד

הנחיות לפתיחה:

1. העמוד הראשון נותן תעודת זהות של חנה: שמה ושם הוריה, כינוייה מילדות, עיירת הולדתה בפולין והעובדה כי בילדותה התגוררו בעיירה יהודים ופולנים גם יחד. תעודה זו מהווה את הפתיחה לספר, את ההיכרות עם דמותה של חנה המלווה את התלמיד לכל אורך הסיפור ועם הרקע לעולם שאבד לה במלחמה.
   המורה יבקש מן התלמידים לפתוח את הספר בעמוד הראשון ויספר להם על חנה, אשר נולדה בעיירה ביאלה ראוסקה אשר בפולין להורים בשם הרשל וזיסל הרשקוביץ. בעיירה גרו יהודים ופולנים, וחנה כונתה בילדותה חנצ'קה. העברת האינפורמציה בעמוד זה תעשה באופן שיעורר את סקרנות התלמידים להמשך הסיפור.
2. ניתן לפתוח את היחידה גם בקריאת העמוד האחרון שלה, והצגת סבתא חנה אשר גרה בתל אביב ולה שני נכדים. דרך זו מגוננת יותר: התלמיד יודע כבר מן ההתחלה באופן ברור כי לסיפור הזה יש סוף בטוח, מוכר; ממנו אנו חוזרים אחורה לסיפור הקשה. הפתיחה בעמוד הראשון, מן העולם שלפני, כשהסוף לא ידוע באופן כה ברור – עשויה להיות פחות מוגנת עבור התלמיד.

פרק 1 (עמ' 2-3)

הפרק מציג את חנה ואת חייה בעיירה הפולנית בה חיה לפני המלחמה. ישנם ארבעה עקרונות חשובים בפרק:

1. העולם שלפני המלחמה – חנה צמחה מתוך עולם שלם שהיה קיים לפני השואה, ואיננו עוד. שמות האנשים והמקומות שחנה מביאה בסיפור אינם מוכרים לנו היום ואיש לא מבטא אותם עוד. הם מהווים נדבך חשוב: דרך ההיכרות עמם אנו מתחילים להכיר ולכבד את העולם של חנה, בו השמות האלו היו שגורים על לשון האנשים שהתגוררו בו.
2. העיירה – דרך הפרק התלמיד ילמד להכיר ולחוש את העיירה על דמותה הציורית והריחות העולים מתיאורה של חנה.
3. ילדות רגילה – התלמיד יבין כי לחנה, למרות התואר "ניצולת שואה" היתה ילדות רגילה עד פרוץ המלחמה.
4. פרוץ המלחמה ואבדן הילדות - המשפט האחרון של הפרק ("מלחמה קשה פרצה, וילדותי הנפלאה אבדה") חשוב בהבנה כי המלחמה קטעה את ילדותה המאושרת של חנה, כמו גם של ניצולי שואה רבים אחרים המתארים את ילדותם בצל המלחמה.

שאלות לדיון:

ש: איזה מן ילדה היא חנה?
ת: ילדה רגילה, אהובה, מוכשרת ומאושרת.
ש: האם ילדותה של  חנה דומה לילדות שלכם?
ת: ישנם קווי דמיון במשחקים, שירים ושאר פעילויות ילדותיות שחנה מתארת. עם זאת, חנה גדלה בפולין, בקרב אוכלוסיה לא יהודית. גם השפה והאקלים של העיירה שלה שונים מהעברית ומהאקלים הישראלי. 
ש: כיצד היא מתארת את חיי העיירה?
ת: חיים משפחתיים, עיירה ציורית עם נהר, עם שוק ועם אוכלוסייה פולנית ויהודית.
ש: כיצד היא מתארת את היחסים עם השכנים הפולנים?
ת: החיים של יהודים ופולנים זה בצד זה הם חלק מהחיים שחנה מתארת. חברתה הטובה מארישה היא פולניה.
ש: כיצד מתארת חנה את פרוץ המלחמה?
ת: המלחמה קוטעת את ילדותה. מרגע זה כל מציאות חייה משתנה בתכלית. בהמשך הספר נבין למה.

פרק 2 (עמ' 5-6) – הכיבוש הנאצי וסימון היהודים בטלאי – צבע כתום

בפרק הקודם מספרת חנה כי עולמה התמוטט. פרוץ המלחמה הוא נקודת שבר בילדותה. התיאור הזה של חנה אפייני לעדויות רבות של ילדים אשר המלחמה היוותה את החיץ בין ילדותם הנורמלית, לבין המלחמה שניפצה אותה.
בפרק מתוודעת חנה לראשונה אל מושג "הטלאי הצהוב" אשר אמה תופרת על מעילה ומעיל אביה של חנה. חנה הסקרנית שואלת את אמה על הטלאי, מושג חדש בחייה, אך מקבלת תשובות חסרות סבלנות וקצרות רוח, ולמעשה לא מקבלת מענה לשאלותיה. מתוך הדיאלוג המתוח בין חנה ואמה התלמיד עדיין לא מבין את משמעות גזירת הטלאי, מהותו, הסיבה שבעטיה ציוו הגרמנים על היהודים לענוד אותו וכו'. רקע זה יתבהר לתלמיד מאוחר יותר. בשלב זה של הסיפור, כל שעליו להבין הוא כי המושג "טלאי צהוב" יוצר מתח וחוסר ודאות, והוא בחזקת "חדשות רעות" עבור חנה ומשפחתה. משהו השתנה, צווים והגבלות מוטלים על היהודים, והמציאות שחנה הכירה עד כה, השתנתה. חנה צריכה להתחיל להתמודד עם מציאות מורכבת, כאשר התמונה של הקולב עליו תלויין מעילי ההורים ועליהם טלאים צהובים, המופיעה בסוף הפרק מבהירה כי ישנן עובדות שלא ניתן להתווכח איתן, וכי לא על כל שאלה חנה תקבל תשובה. למרות שאנו לא מבינים הרבה ממה שקורה לחנה, דרך הדיאלוג בינה לבין אמה אנו מתחילים להבין למה היא חשה שילדותה התמוטטה.
ניתן להסתפק באווירה העולה מתוך הדיאלוג בין חנה לאמה על הטלאי, ולא לתת רקע היסטורי נוסף. על כך נלמד בכיתות גבוהות יותר.

שאלות לדיון:

ש: מדוע אימא של חנה מתרגזת על שאלותיה של חנה?
ת: אמה של חנה חוששת מן המלחמה, מהטלאי, ומהעתיד בכלל. היא לא מבינה מה המשמעות המדויקת של הצווים האלו, אולם ברור לה כי הם בגדר "חדשות רעות". לכן אין לה תשובות טובות לשאלותיה של חנה, וזה גורם לה להגיב בחוסר סבלנות.

פרק 3 (עמ' 7-9) – מעבר היהודים לגטו – צבע כחול

פרק זה נוגע בנושא הגטאות. יש בו שלוש נקודות מרכזיות:

1. המעבר מסיפור היחיד לסיפור השואה - עד כה עיקר הדיון נסב על חנה ומשפחתה, אך פרק זה חורג מעט מהסיפור העיקרי, שכן משפחת הרשקוביץ לא התגוררה בגטו. חריגה זו נעשית כדי להכיר את מושג הגטו לתלמיד. המציאות של מרבית היהודים החיים בגטו מוצגת דרך סיפור משפחתה המורחבת של חנה.
2. גם בפרק זה ישנה הדרגתיות בהצגת הנושא: בתחילה, הפרק מספר כי יהודי הגטו נאלצים למכור את חפציהם תמורת סכום הנמוך מערכם האמיתי, אחר-כך מצוין כי ישנו רק מעט מזון בגטו, ורק בסוף הפרק נאמר מפורשות כי "אימא חילקה את המרק ליהודים הרעבים". הדרגתיות זו עוזרת לתלמיד להתמודד עם נושא הגטו וקשיי החיים בו.
3. הסיפור של חנה מרחיב את מושג הגטו והתלמידים מתחילים להבין את משמעותו: מצוקת תנאים של רוב היהודים, כמו גם קיומה של עזרה הדדית. גם ייחוד גורל משפחתה של חנה מתבהר דרך הסיפור הכללי, ודרך היוצא מן הכלל אנו למדים על הכלל.

שאלות לדיון:

ש: כיצד מתארת חנה את המציאות בגטו?
ת: איסור יציאה מן הגטו, מצוקת רעב, התפתחות שוק שחור. מצד שני אנו רואים כי משפחתה של חנה, שזכתה בתנאים משופרים יחסית לרוב יהודי העיירה, מקפידים על עזרה הדדית ליהודים הנזקקים.
ש: מדוע משפחתה של חנה אינה מתגוררת בגטו?
ת: הנאצים מנצלים את כישורי התפירה של האם למטרותיהם, ולכן הם מתירים למשפחה להתגורר מחוץ לגטו.

פרק 5 (עמ' 12-13) – הדרתה של חנה מבית הספר - צבע ירוק

הפרק חוזר ושם את סיפורה של חנה במרכז. חנה מגיעה לגיל 6, ויחד עם חברתה הפולנייה מארישה, הולכת לבית הספר, ליום הראשון של לימודיה בכיתה א'. אלא שכיהודייה, היא אינה מורשית להיכנס לבית הספר, ומודרת ממנו באופן פומבי ומשפיל.
בפרק יש ארבע נקודות מרכזיות

1. משמעות הטלאי הצהוב - בתחילת הפרק, דומה לכאורה שלפנינו סיפור רגיל של ילדה שנכנסת לכיתה א'. אולם בהמשך אנו רואים כי יהדותה של חנה מכתיבה לה גורל ייחודי, שונה משל חברותיה הפולניות והכניסה לבית הספר נאסרת עליה. הפרק מבהיר לתלמידים את משמעותו של הטלאי שהייתה מעורפלת בפרק הקודם שעסק בו – הוא מבודד את היהודים ומשפיל אותם. הפגיעה הפעם היא פגיעה אישית בחנה – ולא רק ביהודים באופן כללי.
2. העומד מן הצד – בפרק עולה סוגיה נוספת, סוגיית העומד מן הצד, אותם עדים מקרב אומות העולם לרצח היהודים. השוער שחנה מכירה מלפני המלחמה מונע ממנה להיכנס לבית הספר. ישנה כאן בגידה בחנה: בעולם נורמלי המבוגר אמור לגונן על הילד, ואילו כאן – השוער פוגע בה בפומבי לעיני חברותיה. יתר על כן, חברותיה מתעלמות ממנה ולא באות לעזרתה.
3. היפוך התפקידים בין חנה להוריה – חנה מגוננת על הוריה ולא מספרת להם על כך שסולקה מבית הספר על יד השוער, כדי למנוע מהם צער. במקרים רבים במהלך השואה נאלצו ילדים לגונן על הוריהם ולעתים אף לפרנס אותם, ובכך למעשה הופר הסדר הטבעי של העולם, בו הורים מנחים את ילדיהם ומגנים עליהם.
4. זיכרון האב – ניתן למצוא נחמה בכך שחנה מקבלת מאביה זיכרון חם ומקסים. אמנם, כפי שיתבהר בהמשך הספר, אביה של חנה לא מצליח לשרוד, אך העובדה שחנה, שסולקה בבושת פנים מבית הספר, קיבלה חום ומסגרת לימודית חלופית מהוריה, משאירה בידיה זיכרון ילדות חם מהוריה ובעיקר מאביה, אשר ילווה אותה כל חייה. עובדה זו נותנת לנו נחמה: הנאצים רצחו את אביה של חנה, אולם הם לא הצליחו למחוק את הזיכרון הזה ממנה.

שאלות לדיון:

ש: כיצד מרגישה חנה כשהשוער מונע ממנה להיכנס?
ת: חנה מרגישה תחושת בגידה: בעולם רגיל המבוגרים אמורים לגונן על הילדים, ואילו כאן השוער משפיל אותה לעיני חבריה.
ש: איך היא מרגישה כשהילדים ומארישה רצים לכיתה?
ת: גם חבריה, שאולי ציפתה מהם לעמוד לצדה מתעלמים ממנה, ועוזבים אותה מושפלת ובודדה.
ש: מדוע לא מספרת חנה להוריה את האמת?
ת: חנה לא רוצה לצער אותם. כפי שנאמר, העולם מתהפך: במקום שהוריה יגנו עליה, היא מגוננת עליהם.
ש: מה משמעות אמירתה של חנה: "לא בכיתי!".
ת: בגיל 6, חנה כבר הרבה פחות ילדה. היא מגוננת על הוריה, היא לא בוכה כאשר היא נפגעת. עם זאת, הוריה עדיין נותנים לה מסגרת "רגילה" והיא מתחילה ללמוד בצורה חגיגית בבית.

פרק 6 (עמ' 14-15) – גירוש היהודים מן העיירה – צבע אפור

פרק זה שוב סוטה מסיפור משפחתה של חנה לסיפור הכללי של יהודי פולין. בפרק ישנן שתי נקודות מרכזיות:

1. גירוש היהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה - חנה והוריה מאבדים את משפחתם המורחבת, בעוד העגלונים הפולנים צופים בהם באדישות, תוך שיתוף פעולה עם הגרמנים. אולם הפרק אינו נכנס לפרטים ולתיאורים סביב מחנה ההשמדה ורצח היהודים. אנו מזכירים את המושג ולא מרחיבים עליו את הדיבור, באופן המותאם ליכולותיו של התלמיד להכיל את הסיפור הקשה. יש מורים שיחשבו שזהו שלב מוקדם מדי מכדי להזכיר את סיפור הרצח, והם יכולים לדלג על הפרק ולהמשיך את קריאת הסיפור מן הפרק הבא. יש מורים שיסברו שהבאת האינפורמציה הזו חשובה. אנו ממליצים לכל מורה לתת את הדעת מראש על הקושי שבפרק ובהוראתו, ולשקול האם וכיצד ללמד את הפרק בכיתה.
2. זיכרון העולם שאבד – חנה מתארת כי תמונות של היהודים שנשלחו להשמדה עפו מחנות הצילום. שורה זו מובילה אותנו לדון עם תלמידנו בזיכרון השואה, ובעולם שאבד. כיצד ניתן להנציח את היהודים שמתו ותמונותיהם עפו ברוח?

שאלות לדיון:

ש: כיצד לדעתכם מרגישה חנה כשהיא רואה את שני הוריה בוכים? האם זה מחזה רגיל לראות הורה בוכה?
ת: המחזה קשה עבור ילד, ולרוב אינו שכיח. נוגע בדרך כלל בנקודות מאוד קשות בחיי משפחה.
ש: בפרק הראשון ראינו שליהודים ולפולנים היו יחסי שכנות טובים. מה מתואר בפרק הזה?
ת: העגלונים הפולנים הובילו את שכניהם היהודים למקום לא ידוע. מתיאורה של חנה עולה כעס ואכזבה מאותם עגלונים פולנים.
ש: מדוע חנה מספרת לנו על הצילומים מחנות הצילום?
ת: התמונות שאבדו מדגישות את האבדן של העולם היהודי - האנשים נרצחו ולא נותר להם כל זכר – קבר, מצבה או אפילו תמונה.

פרק 7 (עמ' 16-19) – בריחה ומסתור – צבע חום

הפרק חוזר לסיפור המשפחה של חנה. יש בו שלוש נקודות מרכזיות:

1. סיפור השואה מתחיל לפגוע בחנה בצורה אכזרית – אם עד כה נשארה חנה מוגנת יחסית וסיפור השואה כמעט ולא פגע בה באופן אישי, עכשיו משתנה המצב. אמנם היא עדיין עם הוריה, אולם יכולתם לגונן עליה מוגבלת ביותר, והם עצמם תלויים בחסדיהם של אנשים זרים.
2. בפרק זה מצבה של משפחת הרשקוביץ מתחיל להתדרדר. חנה מגייסת טכניקה המשמשת ילדים רבים להתמודד עם מצוקה: שימוש בדמיון. היא עושה כך כשהיא מוחבאת בשק תפוחי האדמה. חנה מעודדת את עצמה: "אני תפו"א, אני תפו"א. אסור לזוז, תפו"א לא זז. לא להוציא הגה – תפו"א שותק. גם לנשום צריך בשקט, שלא ישמעו. אם יבואו גרמנים – אסור לצעוק. תפו"א שותק". אנו רואים כי למרות המצב הקשה היא מגייסת כוחות נפש אשר עוזרים לה להתמודד עם הפחד שהיא חשה ועם הסכנה שבמצבה.
3. סוגיית "העומדים מן הצד" והמצילים – חשוב להדגיש כי בקרב האוכלוסייה הפולנית היו תגובות שונות למצוקתם של היהודים. עד כה פגשנו את השוער והעגלונים, אשר מהם ניתן ללמוד שהאוכלוסייה הפולנית לא סייעה ליהודים. אולם כאן אנו נתקלים באשה אשר עוזרת להם על אף הסכנה בה היא נתונה. היא עוברת ממצב של "עומד מן הצד" אשר מתבונן באדישות במצוקתם של היהודים, היא מושיטה להם יד, ותוך כדי סיכון עצמה וילדיה, היא מוכנה לסייע להם. חשוב להדגיש בפני התלמידים כי העונש הצפוי לאשה זו אם תיתפס הוא מוות. כמו כן, חשוב להדגיש בדיון עם התלמידים כי לא הרבה אנשים הצילו יהודים בתקופת השואה. עם זאת, כל יהודי שהסתתר בתקופת השואה נעזר במספר גויים, חלקם הוכרו כחסידי אומות עולם, אשר סיכנו את עצמם כדי לסייע לו.

שאלות לדיון:

ש: חנה מספרת כי בעיצומה של המלחמה, היא מקבלת מאמה שמלה חדשה שמשמחת אותה מאוד. איך אתם יכולים להסביר את העובדה הזו?
ת: חנה נשארת ילדה למרות המציאות הקשה שהמלחמה מכתיבה לה. לכן השמלה משמחת אותה מאוד, ואולי אפילו מאפשרת לה לברוח לרגע מהמלחמה.
ש: עד כה פגשנו בפולנים שלא ניסו לעזור לחנה וליהודים בכלל: שוער בית הספר והעגלונים אשר הסיעו את היהודים למזרח. כאן אנו פוגשים לראשונה שני אנשים שמנסים לסייע למשפחתה של חנה. מה יקרה להם אם יתפסו?
ת: הפולנייה לא אומרת זאת בבירור, אולם העונש על הסתרת יהודים הוא עונש מוות.
ש: מה המשמעות של לעזור ליהודים בחברה שהרוב אינם מוכנים לעזור להם?
ת: ברמת המעשה, הצלת יהודים דורשת לגייס משאבים, אנשים אשר יהיו מוכנים לשתף פעולה ולשמור סוד. מעבר לכך, לא כל אדם מסוגל לצאת נגד הזרם ולהושיט יד לאנשים נזקקים.
ש: חנה מתארת כיצד נאלצה להיפרד מהוריה ולהסתתר בתוך שק תפוחי אדמה. כיצד הרגישה כשהתחבאה בשק? מה עשתה כדי להתמודד עם הפחד?
ת: חנה פחדה מאוד. כדי להתגבר על הפחד היא דמיינה שהיא תפוח אדמה וכך העבירה את זמן השהות מורט העצבים אשר בשק, עד שחזרה לחיק הוריה.

פרק 8 (עמ' 20-23) – הפרידה מאבא - צבע שחור

1. הפרידה מן האב - המציאות הולכת ומחריפה, ומצבה של המשפחה הופך מסוכן יותר ויותר. בניסיון למצוא מוצא הם נאלצים להכריע בדילמה: האם נכון יותר לנסות להישאר מאוחדים בכל מחיר, או שמא סיכוייהם לשרוד יגדלו אם יחליטו להיפרד? מתגלה אי הסכמה בין הוריה של חנה, ולבסוף האבא מכריע.
2. זה המקום לציין כי דרך חשובה ללמד שואה היא באמצעות דיון בדילמות מתקופת השואה. הדיון בדילמות לא נעשה כדי להכריע איזו החלטה נכונה יותר, ויש להימנע במהלכו מכל נימה שיפוטית. השימוש בדילמות בא לקרב את הלומד אל האנשים עליהם הוא לומד וליצור הבנה ואמפטיה כלפיהם. ככל שהתלמיד צעיר יותר יש להיזהר יותר בדיון בדילמות בכיתה, ולהתאים אותן לרמתו הקגנטיבית.
3. מצילים – אנו פוגשים עוד אנשים אשר מוכנים לסכן את עצמם ולעזור לחנה ומשפחתה.
4. היפוך התפקידים בין חנה לאביה – חנה מנסה לשכנע את אביה להישאר אתה ועם אמה, ואף מזהירה אותו מפני הסכנה הצפויה לו ביער. יש בכך ביטוי נוסף להיפוך התפקידים בין הורים לילדים שאפיין את עולם השואה – חנה מנסה לגונן על אביה.

שאלות לדיון:

ש: מדוע מתעקש אביה של חנה לעזוב את אשתו ובתו ולהצטרף לפרטיזנים ביער?
ת: מעבר לסיבה שהוא נותן לאשתו, אבא של חנה מבין כי הם לא יכולים לחכות יותר במסתור, והזמן פועל לרעתם. הוא גם מעריך כי לא יצליחו לרכוש תעודה מזויפת נוספת. ולכן הוא מחליט שאין לו ברירה אחרת אלא לעזוב את משפחתו ולנסות להצטרף לפרטיזנים.
ש: כיצד חנה מגיבה לרעיון שאביה יצטרף לפרטיזנים?
ת: חנה מנסה להניא אותו מן הרעיון בטענה שזה מסוכן. היא מנסה לשמור על אביה ולגונן עליו.

פרק 9 (עמ' 24-25) – מסתור בורשה – צבע תכלת

הפרק עוסק בחייהן של חנה ואמה במסתור בורשה – העיר הגדולה.

1. המצילים – הפרק מתאר את המחיר היומיומי ששילמה המשפחה שהצילה את חנה ואמה. מעבר לחיים בסיכון מתמיד שמא ייתפסו וישלמו בחייהם על כך שסייעו ליהודים, הם נדרשים למחיר יומיומי כבד: לא להזמין אורחים לביתם, לא לגלות לאיש את הסוד, להתחלק בדירתם ומזונם עם אנשים זרים. יש לדון בכך עם התלמידים.
2. החיים במסתור – חנה מתארת את הקושי שבחיים במסתור: לא לראות אור שמש ולא לנשום אויר צח במשך שנתיים ימים, לחוש כאורחת בבית זר, ולעמוד תמיד על המשמר – שמא אורח לא קרוא יבוא לבית ויגלה את חנה ואמה.

שאלות לדיון:

ש: כיצד מתארת חנה את החיים במסתור בורשה?
ת: פחד להיתפס, הגבלות רבות, תחושה של זרות בבית (קראה בספרים רק כשהבנות לא היו, לא אמרה את התשובות לשאלות כדי לא להרגיז).
ש: כיצד לדעתכן מרגישות בנות משפחת סקוברונק עם העובדה כי חנה ואמה מתגוררות בביתן?
ת: מצד אחד זה לא קל "לארח" אנשים זרים בביתך, להתחלק עם הספרים, ולהיזהר שמא סודך יתגלה. מצד שני ישנה ידיעה כי הן ומשפחתן עושים דבר מאוד חשוב ומצילים חיי אדם. בפרק הבא נראה לאיזה כיוון הבנות נוטות.

פרק 11 (עמ' 28-29) – מחבוא בתוך מחבוא - צבע חום

1. קשיי הקיום במסתור - חנה מתארת כי בעת שהסתתרו אצל משפחת סקוברונק נאלצו היא ואמה להסתתר בארון. גם כאן משחקי הדמיון באים לעזרתה, ומסייעים לה להתמודד בצורה טובה יותר עם המצב. דרכם ניתן ללמוד עד כמה קשה לה השהות בתוך בית, ועד כמה היא מתגעגעת לטבע ולאוויר הצח.
2. המצילים – בפרק זה ניתן לראות בצורה בולטת כי בנות משפחת סקוברונק הפנימו את הערכים שהוריהם האמינו בהם: חַנְקָה, בתם של הזוג סקוברונק, יצרה "מחבוא בתוך מחבוא" ולמעשה הצילה את חייהן של חנה ואמה בשעת סכנה.

שאלות לדיון:

ש: חנה שוב בורחת למשחקי דמיון מתוך המסתור בו היא נמצאת. מה לדעתכם אפשר ללמוד מהבריחה שלה, בעזרת דמיונה, דווקא אל היער?
ת: ניתן ללמוד מכך כי חנה מתגעגעת לאוויר הצח ולטבע.
ש: בפרק הקודם דיברנו על הבנות של משפחת סקוברונק, וראינו כי הן עשויות להרגיש תחושות סותרות ביחס לחנה ואמה. מה הפרק הזה מוסיף לנו? כיצד הן הרגישו?
ת: הבת של משפחת סקוברונק חושבת על חנה ואמה ומכינה להן, ללא ידיעת המשפחה, מקום מסתור נוסף. ניתן ללמוד מכך שהיא הסכימה מאוד עם הפעילות של הוריה, והיתה מוכנה לשלם את המחיר הכבד שנאלצה לשלם.

פרק 12 (עמ' 30-31) – סוף המלחמה – צבע ירוק

1. סוף המלחמה - הרגע לו חיכו חנה ואמה במשך כל המלחמה הגיע - המלחמה הסתיימה והן היו בנות חורין. הן חזרו לעיירתן ביאלה ראוסקה, בתקווה למצוא שם בני משפחה וחברים. אולם כשהגיעו התברר להן גודל האבדן: האב לא שרד את המלחמה, כל בני משפחתן המורחבת נרצחו ורק אנשים בודדים מכל העיירה נותרו בחיים. גם הרכוש שלהן נגזל מהן, והיחסים עם האוכלוסייה הפולנית השתבשו. חשוב להדגיש כי סוף המלחמה אינו מביא להקלה ושמחה כמו שאולי היה אפשר לצפות, אלא מבהיר להן כי איבדו את כל עולמן. ולמרות זאת הן ממשיכות ומנסות למצוא את מקומן בעולם.
2. מקומן של חנה ואמה – השהות הקצר בביאלה ראוסקה, הבהירה להן כי אין זה מקומן עוד. הן עוזבות את העיירה ומחפשות להן מקום חדש.

שאלות לדיון:

ש: כיצד לדעתכן הרגישו חנה ואמה אחרי שהמלחמה הסתיימה והן חזרו לביתן בביאלה ראוסקה?
ת: חנה ואמה חשו תחושה קשה – כל עולמן אבד להן והן נותרו ללא מקום בעולם. הן מנסות לחפש לעצמן חיים חדשים.

פרק 13 (עמ' 32-33) – החזרה לחיים - צבע צהוב

1. ציונות - חנה ואמה מנסות לשקם את חייהן בעיר אחרת בפולין, וחיות שם כנוצריות. אולם חנה מתגעגעת ליהדות ואף מצטרפת לתנועת נוער ציונית. הציונות מעניקה משמעות חדשה לחייהן של חנה ושל אמה.
2. הקמת משפחה – אמה של חנה נישאת מחדש ויולדת לחנה אח.

שאלות לדיון:

ש: כיצד חנה מרגישה כשהיא שומעת את סיפור חנה ושבעת בניה?
ת: חנה מזדהה עם הסיפור, ומרגישה שגם היא רוצה להיות יהודיה ולחיות בארץ ישראל. היא אף משנה את שמה מחנצ'קה לחנה.

פרק 14 (עמ' 34-36) – אחרית דבר – צבע תכלת

חנה מספרת לנו בקצרה על חייה לאחר שעלתה לארץ: היא רכשה מקצוע בו עבדה במשך שנים רבות, נישאה וילדה בן, והיום היא סבתא לשני נכדים. בפרק קצרצר זה היא מספרת על משפחת סקוברונק ועל כך שהוכרו כחסידי אומות העולם. פרט זה שחנה מוסיפה לנו משמעותי מאוד – יש בו משום הכרת תודה למשפחה אשר הצילה את חייה ושבזכותה היא הצליחה לשרוד את המלחמה.

שאלות לדיון:

ש: מדוע חנה מספרת לנו בפרק הסיום על משפחת סקוברונק? מה אנו יכולים ללמוד מכך על הרגשתה כלפיהם?
ת: חנה מעריכה את מעשה החסד שבני המשפחה עשו אתה ועם אמה, והיא מכירה להם תודה על כך. היא מדגישה את העובדה הזו כחלק מן ההיבטים החשובים בחייה אותם היא מבקשת לחלוק עם הקוראים.

יחידה זו מוקדשת לסיכום הספר, ומטרתה העיקרית לאפשר לתלמידים להביע את עצמם בדרכים יצירתיות, ולתת מקום לחוויה שהם עברו סביב המפגש עם חנה ועם סיפור חייה. כדאי לחלק את הזמן שווה בשווה – כמחצית השיעור תוקדש לחלק הראשון של היחידה: עבודה יצירתית, ומחציתו – לחלק השני: דיון. חשוב להשרות אוירה רגועה בכיתה, ניתן לשלב קטעי מוזיקה מתאימים בחלק הראשון של השיעור – בזמן העבודה העצמית של התלמידים.

חלק א' – עבודה יצירתית
המורה יפזר מראש במספר פינות בכיתה צבעים, דפים צבעוניים, עפרונות, מספריים וגזרי עיתונים. התלמידים יתפזרו באופן עצמאי בין התחנות, ויבחרו פעילות אחת מבין שלוש פעילויות המוצעות להם:

1. כתיבת מכתב לחנה גופרית.
2. יצירת קולאז'/ציור המבטא את תחושתם אחרי שקראו את הספר. כדאי למקד אותם לצייר אירוע אחד שדיבר אליהם יותר מכל (ראו קישור לגלריית תצלומים מלפני השואה בסוף המערך).
3. "איסוף" התמונות אשר התפזרו לכל עבר בפרק 6, עם שילוחם של היהודים למזרח. בתחנה זו הילדים יציירו מתוך דמיונם את התמונות האלו וכך יצרו זיכרון לאותם יהודים אשר לא נותר להם כל זכר.

חלק ב' - דיון
התלמידים יפזרו בכיתה את המכתבים והיצירות שלהם. לאחר מכן, יסתובבו בין היצירות של חבריהם ויעיינו בהם. כל תלמיד יבחר יצירה של חבר שמדברת אליו, ויחשוב על שאלה אחת שהוא רוצה לשאול. המורה יעודד דו שיח סביב היצירות, באמצעות העלאת שאלות על היצירות ועל תהליך היצירה כגון: למה בחרת דווקא בצבעים האלו? למה בחרת דווקא באירוע הזה? איך המכתב/ציור שלך מבטא את התחושה שלך? וכדומה. כדאי לעודד גם את התלמידים לשאול האחד את השני שאלות, וכן להצביע על נקודות משותפות או נבדלות שעלו ביצירות השונות של התלמידים השונים, כגון: אני רואה ששניכם בחרתם באותו אירע בציורים שלכם, או אותו אירוע עורר אצל כל אחד מכם תחושות שונות וכדומה. כמו כן יכוון המורה את התלמידים לשאול אחד את השני ולספר על תמונות ש"אספו" בתחנה השלישית. כדאי לכוון לשאלות הנוגעות בחפצים שהדמות מחזיקה, באנשים שנמצאים אתה, וברקע שבו הדמות מצוירת. בסוף השיעור ניתן לאסוף את היצירות ולהשתמש בהן בטקס או בתערוכה שתתקיים בבית הספר ביום השואה. כמו כן, ניתן לשלוח את היצירות אל חנה גופרית, לפי הכתובת המצוינת בסוף הספר.

קישורים רלוונטיים:

חנה גפרית

חנה בילדותה

אמא של חנה

העירה ביאלה ראוסקה

חנה והוריה במחבוא (ציור מתוך הספר)

הזוג סקוברונק, חסידי אומות העולם