|
| יד ושם | שמות | שואה | חינוך | הנצחה | חסידים | ביקור ביד ושם | חיפוש | שפות |
|
התמודדות עם העבר
"אנו הגרמנים פתחנו במלחמת העולם השנייה, ולפיכך אנו אשמים יותר מאחרים בגרימת סבל בל יתואר לאנושות. בהתקוממות זדונית נגד רצון
האל רצחנו מיליוני יהודים. גם אנשים בקרבנו שהתנגדו לכך ושרדו לא עשו די למניעת החטא. השלום בושש לבוא מכיוון שלא היינו פעילים דיינו במאמצי הפיוס".
המבקר ביד ושם, בבתי אבות או במוסדות אחרים בישראל ייתכן שייתקל בגרמנים צעירים השוקדים על עבודתם. רבים ממתנדבים אלו הגיעו לארץ באמצעות "אות הכפרה" (Aktion Sühnezeichen Friendensdienste) שהוקם בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. במאמר מאיר עיניים בגיליון החדש של יד ושם - קובץ מחקרים (ל"ה, 2) ההיסטוריונית הישראלית לילך מרום מספרת את סיפורו של ארגון ייחודי זה ומתארת את עשרות שנות פעילותו בישראל. סיפור מורכב זה שזור תקופות מתח ואתגרים, בצד כמיהה עמוקה לכפר על העבר. את "אות הכפרה" ייסד לותאר קרייסיג, כומר לותרני ושופט לשעבר בגרמניה הנאצית, כדי לכפר במידה מסוימת על מעשיה של גרמניה במלחמה (קרייסיג הודח ממשרתו כשופט עקב מחאתו הציבורית על תכנית ה"אותנזיה"). הוא הגה רעיון: לשלוח מתנדבים צעירים לעשות מעשים טובים במדינות שנפלו קרבן למעשי הנאצים - פולין, ברית המועצות וישראל. אף שקרייסיג ועמיתיו היו ערים לכך שדבר לא יוכל לכפר כפרה של ממש על הפשעים, הם ראו במאמצים צעד לקראת פיוס בדרך לשלום. הקונוטציה הדתית של שם הארגון נועדה גם לתקן את המסורת ארוכת השנים של עוינות הנצרות כלפי היהדות. לראשי הארגון היה אפוא חלק במאמצים הראשונים ליצירת דיאלוג נוצרי-יהודי. הארגון נוסד ב-1958, אך התנגדות ישראל לאירוח מתנדבים גרמנים עיכבה את בואם עד שלהי 1961, לאחר משפט אייכמן. רבים מהמתנדבים הראשונים היו ילדים בזמן המלחמה וכעת ביקשו לכפר על מעשי הוריהם. הפעילויות הראשונות בארץ התמקדו בבנייה, ואחר כך בפעולה חברתית ובהושטת סיוע לניצולי שואה ולקהילות אחרות במצוקה. נוכחותם בקיבוצים ברחבי המדינה עוררה קשת שלמה של תגובות בקרב הציבור הישראלי, בראש ובראשונה בקרב הניצולים - מקבלת פנים מאופקת ועד עוינות גלויה. עם זאת נוכחותם בארץ התאפשרה בזכות חברי ה- Freundeskreis (חוג הידידות), קבוצה של אינטלקטואלים ישראלים ממוצא גרמני שסייעה ל"אות הכפרה" באירוח מתנדבים ובקידום פעילויותיהם ברחבי הארץ. אך מלחמת ששת הימים חוללה שינוי במידת ההזדהות הראשונית של הארגון עם מדינת ישראל. הארגון היה נתון בדילמה בשל מחויבותו לגרמניה לנוכח השפעת נטיות "פציפיסטיות" של השמאל הגרמני שהזדהה יותר ויותר עם הצד הפלשתיני. לפיכך התרחבו פעילויות הארגון לטיפול ב"קרבנות דיכוי". בישראל החל הארגון ליזום פרויקטים למען האוכלוסייה הערבית, תוך הקצנת הביקורת על מדיניותה של ישראל. הרעיון של "קרבנות הקרבנות" פגע בישראלים רבים, בהם גם התומכים הראשונים של "אות הכפרה", והגביר את המתח. בשנות ה-80 חלה התמתנות בארגון, והיא באה לידי ביטוי בפרופיל המתנדבים החדשים שלו - רובם ביקשו לפתח את עצמם ולהכיר תרבויות חדשות. בד בבד מילא "אות הכפרה" תפקיד חשוב בעיצוב יחסה של גרמניה לעברה. ואולם מלחמת המפרץ הראשונה ואיחוד גרמניה יצרו בעיה מרכזית אחרת לארגון. לכוד בין מחויבותו לישראל לבין התנגדותה של תנועת השלום הגרמנית להתקפה על עירק בראשות האמריקנים, החליט הארגון להחזיר לגרמניה את כל המתנדבים בארץ. מהלך זה יצר משבר עמוק בשורות הארגון וביחסיו עם בני שיחו הישראלים, ורק בעת האחרונה הוא יושב באמצעות החלת מודל ההתנדבות הרב-לאומי (הישראלי הראשון החל במשימת ההתנדבות שלו ב-2002). על אף העבר הסוער של הארגון, מרום מציינת כי הייתה לו השפעה חיובית ארוכת טווח על אלפי מתנדביו. סקר שנעשה בשנות ה-90 הצביע על מחויבות מוגברת לצדק חברתי ולסובלנות בקרב מתנדבים לשעבר, וכן מודעות סוציו-פוליטית רבה יותר. מתנדבים רבים טיפחו יחסים מתמשכים עם הארגון והיו מעורבים בפעילויותיו, והדבר השפיע רבות על בחירות הקריירה שלהם. באשר למתנדבים בישראל, ראוי לציין במיוחד את קשריהם הקרובים והמתמשכים עם המדינה, את מעורבותם בקבוצות מפגש יהודיות-נוצריות, את מעורבותם הפוליטית והחברתית בנושא הסכסוך במזרח התיכון ואת פעילותם המסורה לזיכרון השואה ולאתרי ההנצחה. מתנדבים מעטים אפילו התגיירו או קבעו את משכנם בישראל. אין לדעת כיצד יתפתח הארגון בעתיד, אך יכולתו לרענן בהתמדה את חזונו השפיעה השפעה של ממש על תהליך הפיוס בין שני העמים. יתרה מכך, תרומת מתנדבי הארגון לחברה מוחשית וברורה, ובעתיד הנראה לעין, לא ניכרים בארגון שום סימני האטה. הכותב הוא העורך הראשי של יד ושם – קובץ מחקרים. |
כל הזכויות שמורות © 2007 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה והגבורה
|
גירסה להדפסה