|
|
"חיים? או תיאטרון?"
שרלוטה
סלומון מציירת
אורית
מרגליות
"ובעיניים
שנפקחו בחלום, ראתה את כל יפי העולם, ראתה את הים, הרגישה את השמש, וידעה: עליה
להיעלם ממרחב החיים לזמן מה, ולמטרה זו עליה להעלות כל קרבן על מנת שמתוך
המעמקים תוכל לברוא מחדש את עולמה."
(מתוך "החיים או תיאטרון?", שרלוטה
סלומון, 1940-1942)
שרלוטה סלומון נולדה ב-1917, לאביה,
רופא-מנתח, אלברט סלומון, ולאמה פרנציסקה גרינוולד. משפחת סלומון היתה משפחה
ליברלית והגדירה את עצמה כ"גרמנים בני דת משה".
בשנת
1939, לאחר "ליל הבדולח", נאלצה שרלוטה לעזוב את ביתה בגרמניה, ולעבור לבית סבה
וסבתה בצרפת, שם יצרה את יצירת האמנות הגדולה "החיים או תיאטרון?", אשר משלבת
בין ציורים וטקסטים. ביצירה זו פורשת שרלוטה, על גבי 1300 עמודים, את סיפורה
האישי לצד תהפוכות העולם עם עליית הנאצים לשלטון. לעתים, נפגשים שני הסיפורים
.
שרלוטה בחרה שמות לדמויות המרכזיות
ביצירתה המצביעות גם על תכונותיהם. היא קראה לעצמה שרלוטה קאן (בגרמנית:
יכולה), לאביה אלברט קאן, אימה פרנציסקה קאן, לסבה וסבתה מצד אימה הזוג קנארה
(רוטנים) ולאימה החורגת פאולינה בים-בם (בשל היותה זמרת אופרה).
שרלוטה נשאה על גבה סיפור משפחתי
סבוך ומורכב; שמונה נפשות מבני משפחתה איבדו עצמם לדעת, ולה לא סיפרו על
גורלם. היא נקראה על-שם דודתה מצד אמה, שרלוטה, אשר הטביעה עצמה בנהר.
ביצירתה
היא פורשת סיפורה ברטרוספקטיבה מרגע התאבדותה של דודתה, דרך מפגש הוריה במלחמת
העולם השנייה, התאהבותם, נישואיהם, הולדתה וכלה באובדנה של האם. בגיל 8, התאבדה
אמה של שרלוטה , בקפיצה דרך החלון, בעוד לה נאמר כי היא נפטרה ממגפת השפעת.
מרגע הופעתו של החלון ביצירה זו, יהפוך החלון לסמל אשר ינבא את גורל בני משפחתה
שבחרו לאבד עצמם לדעת או לחילופין, נקודות המשבר עמן מתמודדת שרלוטה.
במודעת האבל של המשפחה שהתפרסמה
בעיתוני ברלין נאמר: "לאחר מחלה קצרה וקשה, רעייתי האהובה ומלאת חיים, אמי
ובתנו פרנצי גרונוולד-סלומון עזבה אותנו... נא להימנע מביקורי תנחומים".
אביה האלמן של שרלוטה נישא בשנית
לפאולנה לינדברג-לוי, שהיתה זמרת אופרה חשובה ונערצת. שרלוטה התמלאה שמחה עם
כניסתה של פאולנה לחייה ונקשרה אליה עמוקות. פאולנה היתה מלאת חיים ובנוסף
הכניסה עימה יהדות אל בית משפחת סלומון.
עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933
גרמה לשינויים מהפכניים בגורל יהדות גרמניה לגווניה, ובתוכה גם משפחת סלומון.
ביצירה המצורפת לעיל, שרלוטה מתארת
את יום עליית הנאצים לשלטון, כאשר הדמויות כולן מוצגות כ'היטלרים' קטנים
משוכפלים, וצלבי הקרס ניכרים בכל. אופן תיאור זה של הגרמנים ייהפך למוטיב
ביצירתה של שרלוטה בכל אחד מתיאורי הגרמנים באירועי המפנה בשנות ה-30.
עם המהפכה בשנת 1933, פוטר אביה
ממקום עבודתו בבית החולים ועבר לעבוד בבית החולים היהודי, פאולה גורשה מהבמה
הציבורית ושרלוטה בחרה לעזוב את בית ספרה.
הכשרתה המקצועית של
שרלוטה הסתכמה בחצי שנת לימודים באקדמיה לאמנויות בברלין בשנת 1936. מעניין לציין שבתקופה זו פוטרו וסולקו כמאה סטודנטים
ומרצים יהודים מהאקדמיה מאחר שבשל החוקים הנאציים איגוד האמנים לא קיבל יותר
לשורותיו יהודים והיתה מותרת קבלת אחוז וחצי ללא- ארים מכלל התלמידים בלבד. אם
כן כיצד היו מוכנים לקבל נערה, אשר על-פי חוקי הגזע הוגדרה כיהודיה טהורה,
לאקדמיה לאמנויות?
לדעת שרלוטה, כשרונה והצלחתה
במבחנים הם שהביאו אותה להתקבל ללימודים. על פי מסמכים שנמצאו באקדמיה, שרלוטה
אכן התקבלה בשל כשרונה, אך גם מפני מחסור באחוז התלמידים היהודים ואופייה השקט,
שלא היה בו כדי לפגוע ולפתות תלמידים ארים.
כאמור, "ליל הבדולח" היווה נקודת מפנה משמעותית בחייה של יהדות
גרמניה בכלל ובחייה של שרלוטה בפרט. בציוריה מוצגים הגרמנים שוב כהמון אחיד
ההולך אחרי הנאציזם. הפעם שילמה שרלוטה מחיר אישי כבד; אביה נלקח למחנה הריכוז
זקסנהאוזן. אמה החורגת? פעלה רבות לשחרורו ובסופו של דבר הצליחה. מעצרו של האב
גרם לשבר נורא והמשפחה קיבלה החלטה לעזוב את גרמניה. הראשונה לעזוב היתה שרלוטה
שהיגרה לצרפת, להתגורר עם סבה וסבתה.
יצירה המצורפת כאן זו
מבטאת את תחושתה של שרלוטה: היא יושבת בחדר כמעט ריק, ידיה צמודות לפיה,
והמזוודה שלה עומדת ריקה מולה. יצירה זו משקפת את התלבטותה של שרלוטה ואת הקושי
להחליט מה עליה לקחת לקראת מסעה, ואת חששה מפני העתיד הלא ידוע.
סבה וסבתה קנארה (גרונוואלד בשמם
האמיתי), עזבו את גרמניה לצרפת עם עליית הנאצים לשלטון והתיישבו בניס. הם
התגוררו בווילה של אוטילה מור, אישה מקומית. שרלוטה נשלחת לבדה לסבה וסבתה שהיו
אנשים נרגנים, ללא ידיעת השפה הצרפתית.
כעבור זמן, ניסתה סבתה להתאבד
בתליה, אך נמצאה בזמן. על שרלוטה הצעירה הוטל תפקיד כבד - לשמור על סבתה לבל
תנסה שוב להתאבד. אירוע זה הביא את הסב לספר לשרלוטה על גורל אמה האמיתי ושל
שאר בני המשפחה. למרות הכל, הצליחה הסבתא לקפוץ מן החלון אל מותה ברגע אחד,
כאשר היתה לבדה.
לאחר כיבוש צרפת על-ידי הנאצים,
גורשו שרלוטה וסבה למחנה גירס, ממנו השתחררו כעבור כמה חודשים. באותה עת מצבה
הרגשי והפיזי של שרלוטה היה קשה ביותר. ממכתביה להוריה, שהועבר אליהם בסיוע
חבר, הם הבינו כי עליהם לשלוח לה עזרה, והם החליטו להעביר אליה ציוד לציוריה.
שרלוטה בחרה לצייר את חייה, אז החלה לצייר את האלבום "החיים או תיאטרון?".
שרלוטה בחרה לשוב, בסופו של דבר, אל
הוילה הנטושה של אוטילה מור, שם פגשה בפליט מאוסטריה, אלכסנדר נגלר, שהיה בשנות
ה-40 לחייו. שרלוטה הרתה לו והם החליטו להינשא. מסיבה לא ברורה, התעקש
אלכסנדר להירשם במשרד האוכלוסין המקומי. רישום זה חרץ את גורל הזוג ועוברם
באביב 1943 נשלח הנאצי אלואיז ברונר לארגן את שילוחם של 1800 יהודי ניס.
שרלוטה נלקחה עם בעלה וגורשה למחנה דראנסי, ומשם לאושוויץ. בהגיעם לאושוויץ,
נשלחה שרלוטה, בגיל 26 ובחודש החמישי להריונה לתאי הגזים ואלכסנדר נגלר, בעלה,
נשלח לעבודה. הוא שרד עד ראשית 1944.
ציוריה של שרלוטה ניתנו למשמרת לד"ר
מרידיס, הרופא המקומי בניס. עם תום המלחמה, שבה אוטילי מור, וקיבלה לידיה את
היצירה "החיים או תיאטרון?". הוריה של שרלוטה, ששרדו במסתור בהולנד, תבעו את
היצירה לידיהם. בשנות ה-60 ביקר בביתם אוצר האמנות של מוזיאון
"Jewish Historical Museum" באמסטרדם, התרשם
מאוד מהיצירות, ומאז הן מוצגות בכמה מוזיאונים, וסיפורה של שרלוטה זוכה לפרסום.
שאלות חינוכיות לדיון
- האם ניתן לייצג שואה באמנות? כיצד? מהי אמנות שואה? מה מגדיר אותה ככזו? (המקום והזמן בו עוסקת היצירה? הנושא בה היא עוסקת?)
- שרלוטה יוצרת אמנות כאישה. מהו מקומה של אמנות מגדרית במסגרת אמנות השואה? איזה רובד נוסף היא מוסיפה לנו?
- מה תורמת נקודת מבטה של שרלוטה, כפי שמתבטאת ביצירתה, ללימוד וזכרון השואה?
לצפייה ביצירות נוספות של שרלוטה סלומון
▲ראש העמוד
|
גירסה להדפסה