כיצד להבין את השואה?
גישתו והשפעתו של פרופסור ראול הילברג (2007-1926)
מאת פרופ' דן מיכמן

לחזרה

ראול הילברג שהיה פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת וורמונט בברלינגטון, ארצות הברית, נפטר ב-4 באוגוסט. הוא היה, ללא ספק, אחד המלומדים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בתחום חקר השואה בעולם, אף שרשימת פרסומיו הייתה קצרה יחסית. קשריו של הילברג עם חקר השואה בישראל היה אמביוולנטי.

אחרי שנמלט הילברג עם הוריו מווינה לארצות הברית בשנת 1939, הוא גויס לצבא ארצות הברית והשתתף במערכה האחרונה של הצבא על אדמת גרמניה. מאוחר יותר הוא היה לחבר בצוות פרויקט תיעוד המלחמה של ארצות הברית, והמסמכים שם עוררו את סקרנותו באשר לביורוקרטיה של גרמניה הנאצית. באותה תקופה עדיין לא היה המושג Holocaust בשימוש (המילה "שואה" שימשה רק ביישוב היהודי בארץ ישראל), וגורל היהודים נתפס כאחת מהזוועות הרבות, אם כי אולי הקיצונית שבהן, שעשו הנאצים. השאלה העיקרית שהניעה את חקר השואה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה הייתה זו: כיצד קרה שמדינה וחברה מודרניות הפכו למכונת טבח ברברית, אם כי יעילה ביותר?

הילברג הרחיב את התזה שלו לגרסה שהייתה למחקר המקיף המוסמך ביותר של השואה - החרבתם של יהודי אירופה (The Destruction of the European Jews); הספר פורסם בשנת 1961. הילברג, חוקר אנליטי לעילא ובעל ידע רב מאוד וזיכרון יוצא דופן, הצליח לצייר תמונה ברורה מאוד של הביורוקרטיה במדינה מודרנית ומפותחת מאוד שהסתגלה ליעדים העמומים שהציב מנהיגה (היטלר). לדעתו של הילברג, היה להיטלר תפקיד משני מאוד בהתפתחויות, משום שהוא עצמו לא ידע בראשית תפקידו כמנהיג הרייך השלישי (בשנת 1933) לאיזו דרך בדיוקהוא מתכוון להוביל. האנטישמיות לא הייתה תופעה חדשה, וגזענות הייתה קיימת גם במקומות אחרים, כמו ארצות הברית. הביורוקרטיה היא שהכריעה: היא נהפכה ל"מנגנון של הרס והחרבה" ("machinery of destruction" - מושג מפתח שטבע הילברג), מנגנון שהחריף את התהליך כולו בנתיב לינארי דרך שלבים ביורוקרטיים ברורים, מהתחלות עמומות עד פרויקט הרצח עצום הממדים שאושוויץ היה לסמל שלו. מנקודת מבט זו, השיעור שיש ללמוד מהשואה, גם אם יושמה לגבי היהודים, היא שהשואה הייתה אוניברסלית, שכן היא קשורה לסכנות הגלומות בכוח וביכולות הבלתי מוגבלים כמעט הטמונים בביורוקרטיה של המדינה הריכוזית המודרנית, ועל החברה למצוא אפוא דרכים לאיזון ולבקרה עליה.

עם ההתפתחות המהירה של חקר השואה מהמחצית השנייה של שנות ה-60 במאה ה-20, היה ספרו של הילברג לספר חובה בקורסים אקדמיים של האוניברסיטאות בנושא זה. אך בישראל לא נתקבל הספר בתחילה באותה התלהבות: אף שספרו של הילברג שימש (ומשמש) בהוראת השואה באוניברסיטאות בישראל, לא היה אף מוציא לאור בישראל, לרבות יד ושם, שקיבל עליו לפרסם את הספר בגרסה עברית. הסיבה לסירובו של יד ושם בשנת 1958, כאשר שהספר נמסר לו , לא הייתה איכות העבודה כולה, שהוערכה כמחקר המקיף ביותר שנערך עד אותה עת, אלא טענת הילברג בדבר "דפוס התגובה" הצייתני של היהודים לנאצים, ובמיוחד היות היודנרטים (מועצות היהודים) בורג במכונת ההחרבה הנאצית.

עם זאת לא היה נתק בין הילברג לבין יד ושם וישראל. הוא הוזמן ליד ושם פעמים מספר והשתתף בכינוסיו הבין-לאומיים על מועצות היהודים (1977) ועל חקר השואה בהקשריו (2004). באירוע האחרון היה האולם מלא מפה לפה (כ-500 איש) בהרצאת הסיכום שלו. מיד בתום כינוס זה החליט יד ושם, עם כמה אוניברסיטאות ומכוני מחקר, לתרגם סוף-סוף את ספרו של הילברג, והוא הגיב על כך בהתלהבות. הוא ערך מאז עדכונים ללא הרף והגיב לשאלות שהעלו מומחי יד ושם; הגרסה העברית תהיה בשל כך המעודכנת והמדויקת ביותר, והיא תהיה מוכנה בשנה הקרובה. למרבית הצער, הילברג לא יוכל להיות נוכח בסגירתו של מעגל שייחל לו כל כך

הכותב הוא ההיסטוריון הראשי של יד ושם.

לחזרה

▲ראש העמוד