אנטומיה של גירושים: פרויקט מחקר חדש
מאת אליוט נידאם-אורביטו

לחזרה

המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם החל בהכנות לעבודת כרוניקה חלוצית בנושא הגירושים של יהודים לגטאות ולמחנות בכל רחבי אירופה במלחמת העולם השנייה. העבודה המוגמרת תשמש כלי עזר חשוב למחקר היסטורי, חינוכי ואישי, במיוחד לקרובי המשפחה של המגורשים, לבירור פרטים נוספים על הגירוש של בני משפחותיהם. "מחקר כזה טרם נעשה בשיטה מקיפה כל כך", מסביר ראש המכון פרופ' דוד בנקיר. "התוצאות יהיו חשובות לחוקרים שרוצים להבין באופן מלא יותר את מיכון ההשמדה של היהודים, את הגורמים שהיו מעורבים בו ואת מידת שיתוף הפעולה של חברות הרכבת המקומיות. וחשוב מכך, לבסוף אנו מקווים להקים מאגר מידע נגיש לקהל הרחב שיהיה אפשר למצוא בו את התאריך והיעד המדויקים של גירוש קרבנות למזרח אירופה".

ב-22 באפריל התכבד המכון לארח את ד"ר אלפרד גוטוולדט, חוקר אורח מגרמניה, ובביקורו הוא הרצה על רכבות הגירוש ברייך השלישי. גוטוולדט חיבר עם ד"ר דיאנה שול מהארכיונים הפדרליים של גרמניה ספר ובו רשימה מלאה של דפוסי הגירוש השונים, של היעדים ושל הרכבות ששימשו במלחמת העולם השנייה ב"רייך הגרמני הגדול", והוא הראשון שארגן תצוגה של קרון משא במוזיאון הטכני הגרמני (1988). התצוגה נועדה להסביר את תפקיד שירותי הרייכסבן הגרמני ברצח ההמוני של יהודים אחרי 1941, אך היא גם שימשה מודל ליותר מ-20 מוזיאונים אחרים ואתרי זיכרון ברחבי העולם.

בהרצאתו הסביר גוטוולדט כי מהמחקר שערך, הוא למד כי הרצח ההמוני של יהודי גרמניה נעשה בצעדים קטנים רבים כדי לאפשר לס"ס ולמשטרה לממש את "התכנית" המסיבית נוסף על הלחימה ומחויבויות אחרות.

"כמחצית מהיהודים שנרצחו במלחמת העולם השנייה נרצחו ליד עיירות הולדתם, במיוחד ברוסיה. עם זאת חוליות רצח מהסוג שפעלו באותן מדינות לא היה אפשר להקים בגרמניה ובמדינות מערב אירופה, ולפיכך בסוף 1941 החליטו הרשויות הגרמניות לשנות את שיטות הפעולה שלהן", גוטוולדט מסביר. "במקום להביא את חוליות הרצח אל היהודים, שולחו הקרבנות אל אתרי ההרג במזרח אירופה ובפולין. לפיכך התחבורה הייתה לחלק בלתי נפרד מתהליך ההשמדה, ויש לתת את הדעת על כך".

מרכיבים רבים בתהליך הגירוש נבחנו ונוסו, תחילה בגרמניה, ותפקידם של אנשי הרכבת ושל השוטרים תוכנן שלב אחר שלב. גירושים של משפחות, של קשישים יהודים ושל פועלים ברכבות תוכננו בזה אחר זה, והרכבות יצאו מ"הרייך הגרמני הגדול" ליעדים שונים, בינהם לודז', מינסק, קובנה, ריגה, מחוז לובלין, ובו ורשה וטרבלינקה, ומאלי טרוסטינז. בסופו של דבר נשלחו כל הרכבות מגרמניה לטרזיינשטט ולאושוויץ.

"רכבות היו אמצעי הגירוש הנפוץ ביותר, וגירושים מעטים בלבד נעשו במכוניות או בסירות. המטרה המרכזית של המחקר שלנו היא להפיק מידע מדויק יותר כדי שאנשים יוכלו לדעת לאן נשלחו הרכבות של בני משפחותיהם. נתוני תחבורה מדויקים יאפשרו לנו גם להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות של הימלר ושל היידריך".

גוטוולדט שיבח את סגל המכון על הסיוע ועל האירוח בביקורו: "התרשמתי עמוקות מהמספר הרב של מסמכים ממזרח אירופה ומרוסיה בארכיונים של יד ושם, והם היו לי לעזר במחקרי", אמר. "אני מצפה בכיליון עיניים למשוב מתלמידי מחקר נוספים שיעשיר את הדיונים שהשתתפתי בהם בביקורי".

הכותב הוא עוזר מחקר של ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה.

לחזרה

▲ראש העמוד