|
|
פתיחה
"ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם ... שם עולם אתן-לו אשר לא ייכרת"
(ישעיה, פרק נו', ה')
לפני כ- 62 שנה, ב – 19 ביולי 1944, ריכזו הגרמנים את 2,000 יהודי רודוס וקוס. לאחר שהוחזקו במעצר במשך
כמה ימים, הם הועלו על אוניות לאתונה. במהלך שמונת ימי ההפלגה עצרו האוניות בלרוס ואספו את התושב היהודי היחיד באי. כשהגיעו לאתונה
הועלו כולם על רכבת וארבעה שבועות לאחר האיסוף הגיעו לאושווויץ – בירקנאו. כמעט כל מי ששרד את המסע המייסר נרצח מיד עם הגעתו למחנה...
בתקופת השואה ביקשו הנאצים להשמיד את היהודים עד האחרון שבהם. בתוך פחות משש שנים נרצחו על ידי הנאצים שישה מליון יהודים.
למרבית הקורבנות לא נותרו זיכרון והנצחה. לחלקם, לא נותר אפילו שמם.
כחלק מהנצחת אותם הקורבנות, מוקדש מקום חשוב להנצחת הפרט. ביד ושם מיישמים גישה זו במספר פרוייקטים, שהמרכזי בהם הוא פרויקט איסוף שמות הנספים בשואה באמצעות דפי עד.
ב – 1953 אישרה הכנסת את 'חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם'. הצבת השם והזיכרון החלה מיושמת
במבצע איסוף וקריאה לתושבים למלא דפי-עד על קרוביהם שנספו, מתוך ההבנה ששמו של אדם מייצג את זהותו, אותה ביקשו הנאצים להשמיד. מתוך האפר והאובדן, עלינו לחלץ את תווי הפנים של האדם ואת דמות המשפחה והקהילה שאבדו בשואה.
בשנת 1995 המשיך יד ושם, בשיתוף משרד החינוך והתרבות, במבצע של "איסוף והצלה" שמטרתו הייתה איסוף ותיעוד שמות נוספים וכן איסוף עדויות, מסמכים וחפצים אישיים.
עד כה נאספו כשלושה מיליון שמות, המהווים כמחצית מקורבנות השואה. מיליוני שמות טרם תועדו וממשיכים להתקיים רק בזיכרונם של ניצולי שואה, בני משפחותיהם, עדים או מכרים אחרים. עלינו לעשות ככל הניתן על מנת לחלץ כל שם ושם מתוך המספר הבלתי נתפס של שישה מיליון יהודים.
שיעור זה הוא שיעור הכנה לקראת איסוף דפי העד והוא מיועד לתלמידי החטיבה העליונה.
לאחר השיעור, יש לחלק את הכיתה לזוגות. כל זוג ייפגש עם ניצול שואה ויסייע לו במילוי דפי העד על בני משפחתו.
השיעור שלפניכם יתחלק לשני חלקים עיקריים
החלק הראשון יעסוק בחשיבות ובמשמעות של איסוף דפי העד על כל הפרטים בהם.
החלק השני יתמקד בצד המעשי של איסוף הפרטים ומילוי דפי העד.
מטרות השיעור:
-
להציג בפני התלמידים את הקושי והמורכבות של הנצחת הקורבנות כבני אדם פרטיים ולא כמספרים.
-
הצגת דפי העד ככלי ייחודי להנצחה פרטית של כל אחד ואחד מהנספים.
-
לגרום לתלמידים לחוש את האחריות בהשתתפות בפרויקט איסוף דפי העד. איסוף הדפים על ידי התלמידים יהפוך אותם לשותפים אקטיביים במפעל ההנצחה.
-
על התלמידים להבין ולהפנים את הדחיפות בפרויקט זה – הדור ששרד את השואה הולך ומזדקן ובעוד כמה שנים, לצערנו, לא יהיה עמנו עוד. זהו מרוץ נגד הזמן לאיסוף שמות הקורבנות על מנת שזכרם לא יאבד לעד.
חלק ראשון:
העיסוק בחשיבות ובמשמעות של איסוף דפי העד ככלי ייחודי בהנצחת הקורבנות.
"לו יכולתי לכתוב
שישה מיליון שירים
ולהדליק
שישה מיליון נרות
ולהאיר
שישה מיליון כוכבים
הייתי כותב לכל אחד שיר
לכל אחד נר
לכל אחד כוכב
זרקור
לדורות
הבאים"
(ישראל הדרי, חוטים פרומים, עקד, תל אביב, 1993)
שאלות לדיון בכיתה:
-
איזו בעיה/תסכול עולה מתוך שירו השיר?
|
למורה:
הרצון להנציח והידיעה וההבנה שאין באפשרותו להנציח את כל
השישה מיליון שנספו – "לו יכולתי..." |
-
איזה סגנון הנצחה מופיע בשיר? האם זהו סגנון ההנצחה של דפי העד?
|
למורה:
זהו אינו זיכרון קולקטיבי, אלא אישי יותר, בדומה לדפי העד. לכל קורבן וקורבן – שיר לכל אחד, נר/כוכב,
השונים זה מזה. |
-
מהי המטרה, לדעתו של ישראל, בהנצחה? האם זו המטרה היחידה שיש להנצחה?
|
למורה:
ההנצחה היא למען הדורות הבאים. ובכל זאת, ההנצחה חשובה גם עבור האדם הפרטי עצמו שנספה ועבור
בני משפחתו בהיותה מצבה לזכרו. |
כבר בתקופת המלחמה היו חלק מהקורבנות מודעים לכך שיתכן ולא יוותר אחריהם זכר. הם ניסו להלחם בניסיון למחוק את זכרם על ידי כתיבת שירים, יומנים וכל דבר שיוכל להעיד ולהזכיר את העולם שהיה, את האנשים שחיו.
|
באלו דרכים לדעתכם, ניתן כיום, לאחר השואה, להנציח את הנספים? (לתת לתלמידים להעלות אפשרויות שונות)
|
אחת הדרכים להנצחה,שנבחרה על ידי יד ושם, היא מלוי דפי עד.
מהם דפי עד?
אחת הפעולות הראשונות של יד ושם, עם היווסדו, הייתה תחילת איסוף שמותיהם של הנספים במטרה להקים להם מעין מצבות סמליות. בדפי העד פרטים
ביוגרפים של יהודים שנספו בשואה. את הדפים ממלאים ושולחים ליד ושם בני משפחה של הנספים או חבריהם הקרובים.
הדפים והסיפורים האנושיים הגלומים בתוכם פורטים את המספר העצום של הקורבנות ונותנים דרך סיפור פרטי אחד את הסיפור הכללי והטרגדיה הקולקטיבית. תיעוד הפרטים האישיים
נותן לטרגדיה הקולקטיבית שם פרטי של אישה, איש וילד.
אלכס אברהם, מנהל היכל השמות ביד ושם, מתאר מקרה בו אדם אשר הגיע ליד ושם ומצא דף עד על אביו שנספה, לקח את הדף לפינה צדדית ואמר קדיש תוך שהוא מחזיק את הדף בידו. כלומר, ישנם אנשים הרואים בדפי העד מצבה ממשית באין מצבה אחרת.
-
אילו פרטים לדעתכם צריכים להיות בדפי העד? (אדם צריך להיות מונצח על ידי...)
-
האם מספיקים פרטי זהות או שמא יש לכלול בדפי העד פרטים אישיים יותר כגון: תחביבים, השכלה, תחומי פעילות ועוד? מדוע?
|
|
למורה:
יש להסביר לתלמידים כי אמנם דפי
עד מפורטים כאלה היו פורשים לפנינו סיפור חיים מלא יותר של הנספה, אך הדבר היה
דורש זמן ומאמץ רבים יותר מממלאי הדפים, ואולי היה מפחית את כמות הדפים שהיו
ממלאים. יוסף גולדברג הינו דוגמא לאדם שמילא דפי עד רבים על בני משפחתו ביום אחד.
(לעץ המשפחה של יוסף לחצו כאן). בנוסף,
הפרטים הללו מאפשרים בכל זאת לבנות דיוקן חיים ולהבדיל בין אדם לאדם. חשוב גם לזכור
שבדרך כלל מוסרי הדפים לא יודעים לענות על כל השדות אלא רק את הפרטים הבסיסיים,
בעיקר בגלל מרחק הזמן מהשואה.
|
לדף עד לחצו כאן
בדפי העד ממלאים קטגוריות זיהוי בלבד, כגון: שם, מקום מגורים, מספר ילדים, מקצוע וכו'. מדוע?
-
חשיבות התיעוד ההיסטורי הנובע מדפי העד.
-
מילוי דפים נרחבים כאלו עלול לקחת זמן רב מדי והמטרה הייתה שאנשים ימלאו כמה שיותר דפים.
-
בשנות ה - 50 התחילו במבצע לאומי לאיסוף דפי עד בארץ, מבצע אשר נמשך שנתיים. באותן השנים (1955 - 1957) הוצבו עמדות רישום של דפי עד בערים השונות ברחבי הארץ, ואנשים נקראו לגשת למקום הקרוב למקום מגוריהם ולמלא דפי עד. בתנאים כאלה לא ניתן היה למלא דפי עד מפורטים ומעמיקים מדי. כך גם במבצעי "הקש בדלת" שנערכו, בהם מתנדבים עברו מדלת לדלת וביקשו מאנשים למלא דפים.
-
בנובמבר 2004 עלה לאתר יד ושם המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה. כעת, ניתן למלא דפי עד דרך האתר, ושדות המילוי צריכים להיות ענייניים וקצרים. כאן יש לציין שבשנה וחצי שחלפו מעליית מאגר שמות לאינטרנט התקבלו כ - 54 אלף דפים, פי שלושה מהממוצע מהתקופה שלפני העלאת המאגר.
-
מדוע, לדעתכם, בחר יד ושם בדרך זו של הנצחה?
-
מהם היתרונות והחסרונות שלה, לדעתכם?
-
מהם הקשיים שבהנצחה באמצעות דפי עד?
|
|
למורה:
יש להסביר לתלמידים שדווקא הטופס הזה שונה מהותית מטפסים אחרים שאדם ממלא בנסיבות בירוקרטיות אחרות וכמובן שונה מהטפסים שמילאו הנאצים על האסירים במחנות השונים, בהם היה האדם למספר ותו לא. בנוסף, הוחלט ביד ושם בשנות ה - 50 שיש
צורך לעשות מעשה שינציח באופן פרטני וייחודי את הנספים. ברור היה שממקורות ארכיונים לא יהיה ניתן להנציח את כל הנספים ולכן עלה הרעיון לפנות אל המשפחות בבקשה למלא דפי עד. הטופס של דפי עד מציג את הפרטים האישיים, מראה את האדם ומשיב לו את פניו ואת סיפור חייו. הדף מציב שם במקום שבו אין שם או מצבה. דרך ההנצחה הזו התפתחה בד בבד עם כתיבת ספרי הזיכרונות ופנקסי הקהילות (פרויקט המנציח את הקהילות היהודיות שהושמדו) שיצאו זמן קצר לאחר השואה כדרך הנצחה המציבה את הפרטים במרכז. |
מדוע לא נאספו יותר דפי עד במשך השנים?
-
קהילות שלמות נכחדו בשואה, ומאחר שכל מי שהנרצחים הכירו בחייהם נרצחו עמם, איש
לא יוכל לספר עליהם. לעיתים שרדו מהקהילה רק מעטים, נערים או ילדים, והם לא הכירו או לא זכרו אנשים רבים. משום כך, מתוך קהילות של אלפים יש בידינו לעיתים דפי עד של כמה עשרות אנשים בלבד.
-
ניצולים רבים נמנעו מלעסוק בקורות אותם בשואה, מאחר שהזיכרון מכאיב מדי. מסיבה זו הם אינם ממלאים דפי עד על בני משפחתם ומכריהם.
-
לעיתים קרובות גורל הנספים אינו ידוע, לכן מקננת בלבבות חלק מהניצולים התקווה שאולי נשארו בחיים. כתיבת דפי עד כמוה כהשלמה עם מותם, לכן חלק מהניצולים דוחים אותה.
-
פעמים רבות ילדיהם ונכדיהם של הניצולים לא יכולים למלא דפי עד על קרובי משפחתו של ניצול שנפטר מכיוון שאינם יודעים מספיק פרטים על הנרצחים.
-
לא כולם מודעים לפרויקט איסוף דפי העד.
כיצד ניתן לסייע בפרויקט איסוף דפי העד?
|
למורה:
כאן יש לדון עם התלמידים על האפשרויות השונות לאיסוף דפי עד בקהילה ובסביבת מגוריהם: מועדוני קשישים, בתי אבות ועוד. תלמידים דוברי שפות שונות יכולים לסייע באיסוף דפי עד של אנשים מארצות מוצא שונות. |
חלק שני: הסבר והדרכה של מילוי דפי העד
"תפקידו של יד ושם הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי".
(מתוך חוק זיכרון השואה והגבורה תשי"ג 1953)
הצגת דף עד
המורה יציג בפני הכיתה דף עד קיים ויעבור עם התלמידים על הרובריקות השונות אותן יש למלא.
ניתן להיעזר במצגת המצורפת.
להורדת המצגת לחץ כאן
מצגת:
להורדת המצגת
לחץ כאן
שקופית מספר 1:
דף העד של הלן שורץ
מהו סיפור חייה של הלן כפי שניתן ללמוד מדף העד?
|
למורה:
אפשר לתת לתלמידים לבנות בעצמם את סיפור חייה על פי הפרטים שבדף העד |
הלן נולדה במונקץ' שבהונגריה בשנת 1896. היא התחתנה עם יעקב ועברה להתגורר בבודפשט. ליעקב והלן נולדו בבודפשט שלוש בנות – שרה, שושנה ואווה-הדס. משפחת שורץ גורשה לגטו, כנראה לאחד מהגטאות בפרובינציות סביב בודפשט (הגטו בבודפשט נסגר רק באוקטובר) במרץ 1944 וביוני הם גורשו לאושוויץ.
חוץ משרה, בתה של הלן, נספו כל בני המשפחה במחנה. את דף העד על הלן ועל יתר בני המשפחה, מילאה נכדתה, רינה אביגדורי, ביתה של שרה.
-
מה הקושי העומד בפני ניצול בבואו למלא דף עד על בני משפחתו ומכריו שנספו?
-
מהיכן נובע הרצון למלא דפי עד, לעיתים דפי עד רבים?
כאשר פונים לניצולים בבקשה למלא דף עד יש לזכור שלעיתים סיטואציה זו של העלאת זיכרונות יכולה להיות קשה ומשום כך הניצולים עלולים להימנע מלדבר על הנספה וקורות חייו. לכן, יש להדגיש בפניהם את חשיבותו של הפרויקט ולהדגיש להם שזוהי ההזדמנות היחידה לשמר את זכרם של קרוביהם וחבריהם למען הדורות הבאים.
|
|
כדי למלא את דף העד בצורה הטובה ביותר יש לעבוד לפי ההנחיות הבאות:
-
יש להביא כ-20 דפים למפגש עם הניצול.
-
יש לכתוב את הפרטים בעט, בצורה ברורה ובאותיות דפוס.
-
יש לשאול שאלה ספציפית הנוגעת לשדה אותו יש למלא. בנוסף, לתת לנספה שם ולא לקרוא לו 'קרבן' – לעיתים הניצול חושב על עצמו גם במונחים של קרבן והדבר עלול לבלבל אותו.
-
יש לרשום את השמות כמה שיותר קרוב לאיות המקורי, באותיות לטיניות (אותיות דפוס אנגליות).
-
יש לכתוב תאריך על כל דף עד גמור ולדאוג שכל דף יהיה חתום.
|
שקופית מספר 2:
המידע הבסיסי שיש לכלול בדף העד.
|
המידע הבסיסי הנדרש בכל דף עד הוא שם פרטי, שם משפחה, ומקום מגורים קבוע/מקום
לידה. לאחר רישום מידע זה, ניתן ורצוי להוסיף פרטים נוספים. לעיתים אנשים חושבים
שלא ניתן למלא דפים כאשר חסר חלק ניכר מהפרטים, אך לא כך. גם אם רוב הפרטים חסרים
(לעיתים אף אם השם הפרטי עצמו חסר – ראו הסבר בשקופית מספר 4), יש למלא את דף העד.
במקרה והניצול מוסיף מידע נוסף על הנספה שאין לו מקום באחת הרובריקות בדף, ניתן
ורצוי לכתוב את המידע בדף נפרד ולצרף לדף העד. |
|
למורה:
לעיתים תלמידים אינם מבינים כיצד בני משפחה אינם זוכרים את השמות הפרטיים של קרוביהם. לכן אפשר לשאול את
התלמידים האם הם זוכרים את שמות הילדים של בני דודיהם למשל...
לרוב הניצולים היו משפחות ענפות, לעיתים חלקם גרו במקומות מרוחקים זה מזה ולכן לא כל השמות הפרטיים היו ידועים. ובכל זאת, ישנם רצון וחשיבות מצד הניצולים להנציח את הנספים למרות שאינם יודעים את שמם הפרטי.
|
שקופית מספר 3:
תצלום
בכל דף עד ישנו מקום לצירוף תמונה של הנספה. לצערנו, לרובם הגדול של דפי העד לא מצורפת תמונה.
ישנם דפי עד אליהם מצורפת תמונה לא עדכנית לגילו של הנספה. לעיתים, קרובי משפחה קיבלו תמונה של נספה בצעירותו וזוהי התמונה היחידה שנשארה ממנו, למרות שנספה כאדם בוגר.
|
לכן, יש להדגיש שתמונה של הנספה, בכל גיל שהוא, חשובה ויש לצרף אותה לדף. אפשר גם לצרף תמונה קבוצתית בה נמצא הנספה ולסמן את מיקומו.
|
ישנם מקרים בהם בחרו ממלאי דפי עד לצייר את יקיריהם, כאשר לא הייתה בידם תמונה לצרף. (ראו דוגמאות בשקופית)
שקופית מספר 4:
דף עד נפרד לכל נספה
|
יש למלא דף עד נפרד לכל ילד של הנספה, אף אם שמו אינו ידוע. במקרה כזה, יש לציין זאת בשדה 'שם פרטי'
|
בדף העד של הלן מצוין שלה ולבעלה היו שלוש בנות. כאמור, רינה אביגדורי מילאה דף עד על כל אחת מהבנות.
שקופית מספר 5:
דף עד ישן בו רשומים הילדים בדף של אביהם
-
מה ההבדל בין דפי העד הישנים לדפי העד כיום?
-
מה תורם שינוי זה? על מה הוא מעיד?
בדפי העד הישנים הוקצה מקום לשמות ילדי הקורבן שנספו בדף
של ההורה ולא בדף נפרד. לכל דף עד צורפה ההערה: "את הילדים יש לרשום בדף העד של ההורים, אך לא יותר מפעם אחת". כעבור כמה שנים שונתה גישה זו ולפיה כעת יש למלא דף עד
על כל נספה, כולל ילדים, אף אם שמם הפרטי אינו ידוע.
|
שקופית מספר 6:
דוגמה לדף עד ללא שם פרטי
-
מה בחרה לרשום ממלאת דף העד בשם משפחתו של הנספה?
-
מדוע? מה ניתן ללמוד מכך?
מקצועו של אדם סימל פעמים רבות את זהותו. לעיתים מילאו ניצולים דפי עד על מכריהם מאותו
מקום יישוב, כאשר הם משתמשים בכינויים בהם הכירו אותם כל בני המקום כגון: הסנדלר, הנפח ועוד.
|
שקופית מספר 7:
דף העד של אווה-הדס, ביתה של הלן שוורץ
שקופית מספר 8:
דף העד של שושנה-לאה, ביתה של הלן שוורץ
שקופית מספר 9:
נסיבות המוות
במקרה של הלן, נכדתה יודעת שהיא הגיעה לאושוויץ, אך אינה יודעת את נסיבות המוות המדויקות. האם היא נספתה בתאי הגזים? האם מתה ברעב, ממחלה או מאפיסת כוחות?
חלק מהניצולים יודעים את נסיבות המוות המדויקות של קרובי משפחתם, חלקם יודעים ידיעה כללית
וחלקם לא יודעים כלל מה עלה בגורלם. לכן נוכל למצוא דפי עד בהם כתבו הניצולים שהנספה 'נעלם' בשואה או אפילו 'לא ידוע האם מת'. (ראו דוגמאות בשקופית)
-
ממה יכולים לנבוע ההבדלים בידיעות על נסיבות המוות?
-
מה המשמעות של ידיעת נסיבות מותו של הנספה לבני משפחתו? האם הידיעה מקילה על המשפחה או שמא להיפך?
|
|
יש להתייחס ברגישות ובהבנה לנושא זה בזמן מילוי הדפים.
אם הניצול אינו יודע מה עלה בגורלו של הקורבן במהלך המלחמה יש לרשום בשדה 'נסיבות המוות' – מת/נפטר בשואה. (אלא אם כן, כמובן, הניצול מתעקש למלא גרסה אחרת ).
|
שקופית מספר 10:
דוגמאות למילוי
הרובריקה של 'נסיבות המוות':
-
נורתה על ידי חיילים גרמניים ונקברה בקבר אחים בסוונצ'יאן: שיינה לובץ, תלמידת כיתה ב', בת שמונה, מפברודז, פולין. את דף העד מילאה דודתה.
-
נשלח ממחנה דרנסי במשלוח מס' 46 בתאריך 9.2.43, הגיע לאושוויץ ב – 11.2.43: לאטוביץ הנרי, בן 3, מפריז, צרפת. את דף העד מילאה אחותו.
-
נעלמה בשואה 1940: ברגר ריטה, בת 15, מוינה אוסטריה. את דף העד מילאה אחותה.
-
לא ידוע (נספה בשואה): משה רוטשטיין, נולד ב – 1904, סוחר מקרקוב. את דף העד מילאה אחייניתו.
-
נספה בשואה, נסיבות לא ידועות: יברבוים שמעון-דב, נולד ב – 1927, משדלץ, פולין. את דף העד מילאה אחותו.
-
?? לא בטוחה שמתה: אמה בריצ'קובסקי, נולדה ב – 1935, מלודז', פולין. את דף העד מילאה בת דודתה.
שקופית מספר 11:
מצהיר/ממלא דף העד
|
ממלאי דפי העד נחלקים לכמה קטגוריות: ניצולים בני אותה משפחה, ניצולים הממלאים דפי עד על חבריהם או תושבים מעירם
ובני משפחה שאינם ניצולים. לעיתים, רצו ניצולי השואה לחסוך מילדיהם, בני הדור השני, את התופת שעברו, אך דווקא נפתחו כלפי נכדיהם, כפי שקרה במקרה של דף העד שלפנינו. לכן במקרים רבים נוכל למצוא דפי עד שמולאו על ידי הנכדים. (כך גם בסיפור
המופיע בהמשך על שתי האחיות שנפגשו בזכות אחת הנכדות).
|
|
כמובן שאין צורך דווקא בקרבה משפחתית בין ממלא דף העד לקורבן. לעיתים מעיירות שלמות נותרו רק יהודים בודדים, אשר יכולים למלא דפי עד על בני עירם.
בעיקרון, לאדם המוסר דף עד צריכה להיות נגיעה אישית לנספה אותו הוא מנציח. הדבר כולל גם מקרים בהם אנשים היו עדים לנסיבות מותו או רציחתו של הנספה.
במקרים בודדים מקבלים דפי עד מאנשים שאין להם קשר לנספה, בתנאי שהם חקרו באופן אישי ומעמיק את חייו ומותו
של הנספה (במקרה כזה רצוי לצרף העתקי מסמכים ומקורות).
|
שתי אחיות נפגשו בזכות דפי העד:
קלארה וחנה וייס, בנותיהם של מנשה וייס ושיינדל (לבית שווימר) נולדו בארדנובו, כפר קטן בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בשנת 1941 החליט האב לשלוח את שתי בנותיו הגדולות אל אחיו שגרו בבודפשט. יום אחד, באוקטובר 1944 יצאה חנה מגטו בודפשט לחפש מזון ומאז לא ראתה אותה קלארה יותר. השתיים הצליחו, בנפרד, לשרוד את צעדות המוות. הן התחתנו ועלו לישראל. בשנים הראשונות חיפשה כל אחת מהן את בני משפחתה אך ללא הצלחה. בינתיים חלפו השנים ולשתי האחיות, שחיו בארץ מבלי לדעת האחת על קיומה של השניה, נולדו בנים, נכדים ונינים.
בשנת 1993 מילאה קלארה דף עד ביד ושם לזכר אימה. כעבור שש שנים עשתה אחותה, חנה כץ, את אותו הדבר. מירב זמיר, נכדתה של חנה כץ חיפשה במאגר דפי עד לזכרה של סבתא רבה שלה – שיינדל וייס ומצאה שלא רק סבתה מילאה דף עד כזה אלא גם אישה בשם קלארה בלאייר, שחתמה אף היא בתור ביתה של שיינדל. שתי האחיות נפגשו אחרי שלא ראו אחת את השניה 61 שנים.
מאז שעלה לאתר יד ושם מאגר השמות המרכזי המקוון, ישנם מאות מקרים של ניצולים שגילו קרובים השייכים לענפים רחוקים יותר של המשפחה (קרבה שלישית והלאה). בנוסף ישנם גם מקרים, כמובן מועטים הרבה יותר, של ניצולים אשר גילו את בני דודיהם ואף שני מקרים של אחים שהתאחדו לאחר 61 שנים!
לאחר איסוף דפי העד יש לשלוח דפי העד עם החתימה המקורית לא מקופלים לכתובת:
היכל השמות, יד ושם, ת.ד. 3477 ירושלים 91034
כאמור, עד היום נאספו מעל לשלושה מיליון שמות. מאות אלפי שמות נותרו עדיין ללא כל זכר, עיירות שלמות שאבדו.
באמצעות פרוייקט זה, נוכל לסייע בהגדלת המאגר ובכך להבטיח את הנצחת זכרם של אותם הנספים בזיכרון הקולקטיבי.
"זכרו רק כי הייתי חף מפשע
וכי, כמוכם, בני תמותה של יום זה
גם לי, היו פנים של
זעם ושמחה ורחמים,
פשוט מאוד, פנים של בן אדם!"
בנימין פונדן, אקסודוס
נרצח באושוויץ, 1944
▲ראש העמוד
|
טקסים ופעילויות חינוכיות
ערכי לקסיקון
עדויות
יומנים וזכרונות
להדפסת השיעור
לחצו כאן.