|
|
 |
רציונאל
זכרו רק כי הייתי חף מפשע
עקרון-העל המנחה את תפיסת העולם של הגישה החינוכית של בית הספר להוראת השואה ביד ושם הוא שהשואה היא סיפור אנושי, סיפור של בני אדם שחיו זה בצד זה, של אנשים שחיו במרכז התרבות המערבית. לכן סיפורם נוגע לכל אדם בכל תרבות, ובמיוחד למי שחי ברוח התרבות המערבית. בבואנו ללמד את סיפורו של הקורבן היהודי בשואה עלינו להציב לפני התלמיד אדם בעל פנים וזהות, אדם שאת ייחודיותו האנושית ניסו הגרמנים למחוק. מתוך האפר והאובדן הבלתי נתפס עלינו לחלץ את תווי הפנים של האדם ואת דמות המשפחה והקהילה שאבדו בשואה. מטרתנו כפולה: הראשונה, להחזיר לבני האדם את שמותיהם ואת פניהם ועל ידי כך לסכל את מטרתם של הנאצים למחוק אותם ואת זכרם והשנייה, להכיר את שאיבדנו כדי שנוכל לזכור. ההיסטוריה של העם היהודי הנה חלק אינטגרלי מזהותו. היא מועברת מדור לדור ומחזקת את השייכות והקשר לעם היהודי. ההיסטוריה מספרת את סיפור העבר, והחינוך מעניק לו את המשמעות. תפקידנו, אנשי החינוך, הוא לקחת את העבר הזה ולתת לו משמעות חינוכית. התפיסה החינוכית גורסת שהלימוד צריך להשאיר בלומדים גם תקווה. לימוד השואה מעורר פעמים רבות תחושות של חוסר אונים, ולכן יש לגרום לתלמידים ליצור משהו לעתיד ובכך לתרום לעולם תרומה, ולו מזערית. יד ושם, בשיתוף קהילות וארגונים יהודים בכל העולם, מוביל מאז אמצע שנות החמישים מהלך לאומי להנצחת שמותיהם של כל אחד ואחת מקורבנות השואה באמצעות איסוף "דפי עד". דפי העד, המהווים מעין "מצבות סמליות", נועדו להנציח את זהותם וסיפור חייהם של כל אחד ואחת מהקורבנות, אותם ניסו הנאצים ועוזריהם לטשטש ולמחוק בכל דרך. הדפים נמסרים על ידי ניצולים, קרובי משפחה או מכרים ומכילים את שמותיהם, פרטיהם הביוגרפים, ותמונותיהם (אם קיימות) של הקורבנות. הדפים שמורים בהיכל השמות, השוכן בתוך המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם.
מיליוני קורבנות עדיין נשארו אלמונים. איסוף דפי העד על ידי התלמידים הופך אותם לשותפים אקטיביים במפעל ההנצחה, לשותפים בבניית הזיכרון ולנושאי לפיד הזיכרון וממשיכיו בעתיד. יתר על כן, הפעילות מספקת נקודת מבט חדשה בלימודי השואה - בשונה מדרך הלימוד הפרונטלית/הפורמלית , בה יושב התלמיד בכיתה, מספק חקר דפי העד לימוד עצמי ואישי של התלמיד על הקורבנות וחייהם לפני ובמהלך המלחמה.
|
|
||||||||
