יהודה בקון מספר על הגירושים למזרח:
"הדבר המאפיין גם כן אותנו, הנוער או הילדים, היה הפחד מטרנספורטים. מידי פעם פתאום היה עוצר, אסור לצאת, או שבא טרנספורט חדש, או שפתאום הקריאו שמות, וחברים מהמעון שלנו הלכו למזרח. זה היה דבר תמיד עצוב, וקשה להסביר את הפחד, האי-ביטחון, מי יצא בפעם הבאה, מי יישאר, והעצבות אחרי שהמעון שלנו חצי ריק או חסרים חברים הכי טובים, והפרדות היו קשות מאוד".