"עדים ועדויות":
חומרים חינוכיים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה

רציונל

הנושא השנתי בו בחר יד ושם להתרכז לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא "עדים ועדויות". באתר לציון יום זה עוסקים אנשי בית הספר המרכזי להוראת השואה בפן החינוכי של הנושא. באתר תמצאו טקס ומערך שיעור לחטיבה העליונה; טקס ומערך שיעור לבתי הספר היסודיים; עדויות on-line; הפניות לתכניות חינוכיות נוספות של בית הספר; תצלומים; מגוון לינקים ועוד.

בקיץ 1945 עלה הילד יורק אורלבסקי, היום אורי אולרב, לישראל. בהגיעו לארץ נשלחו הוא ואחיו לקבוץ גנינגר. כבר בליל הגיעם מסר הנער-ילד עדות:
"המקום הזה קיבוץ היה מקום מוזר ביותר. בלילה הראשון שהגענו הושיבו אותי על הדשא הגדול שליד חדר האוכל, מסביב התאספו כל דוברי הפולנית במקום ואני סיפרתי להם מה היה במלחמה. במשך כמה שעות איש לא זז ולא הוציא הגה.... נשמע רק קולם של הצרצרים ולפעמים געיית פרה או נביחת כלב מרחוק. ורק הכוכבים נעו בשמים מעל צמרות הברושים..." (אורלב אורי, משחק החול, ע"מ 45).

החומרים באתר מציגים את הנושא ודנים בו מבחינה אנושית וחינוכית כאחד. הטקסים מתרכזים בהתנסויות יחידים במהלך השואה. שני העדים בהם בחרנו, מר אורי אולרב וגב' מלכה רוזנטל, היו ילדים במהלך השואה ודרך סיפורם נחשפים תלמידים ומורים לסיפורה, לסיפור האנושי שבה ולמורכבותו. קולם של יחידים הוא היכול לנסות ולבטא, ולו במעט, את התמודדות היחיד, המשפחה והקהילה, עם מוראות השואה. באמצעות קולות אלו, אנו יכולים לפתח ולהכיל יחס אמפתי ורגיש לקרבנות השואה ולניצוליה. קולות יחידים אלה, אף מרחיבים את יכולתנו החינוכית לדון עם תלמידים ומורים בשאלות חינוכיות רחבות ואוניברסליות יותר, אשר ייתכן ואף נוגעות ללבם ולחייהם של תלמידים בני זמננו.

חשיבותם החינוכית, ההיסטורית והערכית, כמו גם חשיבותם האישית למוסרי העדות ולדורות הבאים, של העדות ושל העדים, אינה מוטלת בספק. מילותיה של גב' מלכה רוזנטל, ממחישות את אחד הפנים החשובים של קביעה זו ואת הדרך בה נשזרים הנספים, הניצולים והזיכרון: "כל עוד אני בין החיים, אתם, אחי, פחות מתים."