ה-27 לינואר - זיכרון ולימוד למען מניעה בעתיד

"! Yidn, schreibt " ("יהודים, רשמו !")
– כך צעק ההיסטוריון שמעון דובנוב רגע לפני הוצאתו להורג בריגה, ב-8 לדצמבר 1941.

באותו היום שדובנוב נרצח, גרמניה הנאצית החלה להפעיל את מחנה ההשמדה חלמנו – הראשון מבין מחנות ההשמדה שהוקמו במיוחד על מנת להשמיד את העם היהודי.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-27 לינואר, 1945, הכוחות הסובייטים נכנסו למחנה ההשמדה האחרון שעוד היה פעיל – מחנה אושוויץ בירקנאו. הם מצאו 7,000 ניצולים מבין יותר ממיליון איש שנרצחו במקום. רק מספר ימים קודם לכן, הסוהרים הנאצים הצעידו מן המחנה למעלה מ 50,000 אסירים על מנת למנוע מהם ליפול לידי כוחות בעלות הברית. רבים מהם נרצחו בדרך. למעלה מ 90% מכל הקרבנות הללו, נרצחים וניצולים כאחד, היו יהודים.

אושוויץ בירקנאו היה מרכז ההשמדה הגדול ביותר שנוצר על ידי הנאצים. המחנה הפך לסמל של השואה ושל הרוע המוחלט בימינו.

שלושת האירועים הללו מכילים בתוכם חלק גדול מסיפור השואה. קריאתו של דובנוב לרשום היתה על מנת שיישאר תיעוד על מה שארע – תיעוד שילמד על ידי הדורות הבאים על מנת שיידעו מה קרה וכדי שהיהודים ייזכרו, וייתכן שמשהו יילמד.

באוקטובר 2005 החליט האו"ם על קיום יום זיכרון בין-לאומי להנצחת קרבנות השואה ב-27 לינואר. ההחלטה היא הכרה בהשפעה המתמשכת של השואה על העולם. הפצעים עודנם פתוחים, הזיכרונות עוד טריים וההשפעה לא פחתה ולא התעממה. הצל עדיין מאפיל על העולם בעודו נאבק להגיע למצב שבו השמדת עם לא תוכל להתרחש שוב. כפי שציין מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן - האו"ם קם בעיקרו על חורבות השואה.

השואה ערערה את יסודות העולם המודרני והעמידה בשאלה את עצם הבנתנו את המין האנושי. עמים מודרנים נכשלו במקרה הטוב, או הפכו לרוצחים במקרה הרע. בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית, יצאה אומה שלמה להשמיד אומה שלמה אחרת ללא יוצא מן הכלל. לא ניתן שום פתח להצלה: לא המרת דת, לא אפשרות להתבוללות, ולא רחמים על הזקנים או על הילדים. היהודים ייצגו בעיני הנאצים ועוזריהם את כל הרוע והעיוולת בעולם כמו גם התפיסה היסודית שכל בני האדם נולדו שווים ובצלם האלוהים.

רצח כל היהודים היה גם ניסיון לרצוח את תפיסת העולם המודרנית ולהחליפה בתפיסת העולם הנאצית הגזענית, האנטישמית, הטוטאליטרית והברוטאלית. בנוסף למיליוני בני האדם שיועדו להימחק מעל פני האדמה, רק בגלל מוצאם היהודי, גם קבוצות ועמים רבים אחרים היו מיועדים לרדיפה, לשעבוד ולרצח.

החלטת האו"ם להנציח את השואה היא צעד חשוב בהקניית מודעות לשואה ולהשלכותיה ההרסניות על כל העולם. לאחר למעלה מ-60 שנים, נשאלת השאלה: מה למד העולם?

אולי השנה ניתן לומר שהעולם למד לזכור, ועל ידי הזיכרון של המקרה הספציפי – רצח העם היהודי – ניתן לפנות להשלכות האוניברסאליות של האירוע – האתגר העומד עתה בפני העולם המודרני. רק על ידי זיכרון ולימוד העבר ניתן להבטיח את העתיד.
השלב הבא צריך להיות יציקת תוכן אל תוך הזיכרון: מה אנחנו זוכרים ? מה אנחנו רוצים למנוע באופן קולקטיבי ? במדינת ישראל, בה קיים כבר יום זיכרון לשואה בכ"ז בניסן, ה-27 לינואר צריך להיות יום שנתי ללימוד נושא ספציפי מהשואה. קריאתו של שמעון דובנוב לרשום הכל היתה גם קריאה ללמוד את מה שארע ולנסות למנוע הישנות בעתיד.