מגן-דוד/גטו/מגן-דוד
רומא, תל-אביב, ניו-יורק, לוזן, בוסטון 1962-1997

גיוס סמלים יהודיים באמנות הישראלית היה אחד מאבני היסוד של התחייה הלאומית בארץ-ישראל. עם הקמתה של קבוצת "אופקים חדשים" בשנת 1948, נדחקו מגמות אלו לשולי העשייה האמנותית. אולם, קבוצת אמנים שהשתייכו לזרם הראליזם הסוציאליסטי המקומי, המירו את אמונתם הסוציאליסטית הבין-לאומית בסיפורו הלאומי של העם היהודי – משואה לתקומה. רבים מהם, כמו שמואל בק,  היו ניצולי שואה ובחירתם בסמלים להם מרכיב ביוגרפי, מובן מאליו.

בסדרת ציורים משנת 1962, רומא, מגן-הדוד מופיע בגלגולו השואתי - הטלאי הצהוב. השימוש בטכניקת הקולז', בסדרת ציורים זו, הוא שמימוש בכעין "רדי מייד". הטלאי הצהוב אינו נותר בשלמותו, אולם הוא חלק בלתי נפרד מיצירתו של מי שאינו עונדו עוד, אך הוא צרוב בתודעתו.

קבוצת ציורים מהשנים 1966/67 מתארת את הגטו כישות דמויית מגן-דוד. הגטו על בתיו הוקע אל מחוץ לתחומי ההתיישבות, ובדיוק כמו תושביו סומן בטלאי, שצורתו כצורת מגן-דוד.

את הפרק חותמות יצירות המתארות מעין בית-עלמין שבו אבן הגולל הוסטה מן הקברים. לפנינו מתגלה הגטו הנטוש, שלא הוא ולא תושביו זכו למצבה או לקבר; העיר החרבה נושאת עדות דוממת למה שהתרחש בה. עם עבור הזמן היא כוסתה בעפר, אבן הגולל הוחזרה למקומה, וצורתה של אחוזת הקבר כצורת מגן-דוד.