ורל, לודוויג

לודוויג ורל (1906-1967) העביר 11 משנותיו כאסיר פוליטי במחנות ריכוז נאציים. הוא נעצר לראשונה בידי הגסטאפו ב-1934, ונשלח לדאכאו על הפצת עלון בקרב תושבי מינכן בו תוארו זוועות המחנה. לאחר תשעה חודשים בתוך תא בידוד אפל, הוא הוצב בנגרייה של המחנה ואחר כך, בתור אח מוסמך, הוצב במרפאת במחנה.

ב 1942, ורל נשלח לאושוויץ יחד עם 17 אחים רפואיים לטפל בהתפרצות של מגפת טיפוס שאיימה לא רק על האסירים אלא גם על סגל המחנה הגרמני. הוא מונה להיות Lagerälteste (אחראי מחנה) על בתי החולים. במסגרת התפקיד, ובניגוד לפקודות המפורשות של ה SS , ורל העסיק רופאים יהודים ובכך הציל אותם ממוות בטוח. הוא סיכן את עצמו בניסיון להשיג כמות מספקת של תרופות הכרחיות וציוד רפואי על מנת לטפל בחולים וכן זייף רשימות סלקציה על מנת להציל מטופלים יהודים ממוות בתאי הגז.

על כך שהפר בעקביות את פקודות ה SS שמטרתן היתה להקטין בהתמדה את מספר האסירים, ורל שוחרר מתפקידו ונכלא שוב בתא בידוד. לאחר זמן מה שוחרר ובזכות מוצאו הגרמני וגילו המבוגר, הוצב כאחראי על מחנה עבודה סמוך לאושוויץ בשם גונטרגרובה ( Güntergrube ). גם כאן היתה לורל השפעה מרובה על גורל האסירים היהודים. הוא הגן על 600 האסירים היהודים מפני היחס הגרוע של ה'קאפואים' (מנהלי העבודה) הגרמנים האכזריים ודאג שיקבלו את הביגוד והמזון שמגיע להם. אפילו אסירים עם שחפת הצליחו לשרוד בזכות העובדה שורל פטר אותם מעבודה קשה והגן עליהם בתחבולות שונות מפני מסדרים של רופאי ה SS . בזמן פינוי אושוויץ, הוא סייע לאסירים לברוח ממצעדי המוות.

לאחר המלחמה - ורל - שהפך להיות יו"ר ארגון אסירי אושוויץ לשעבר בגרמניה, הקדיש את חייו להנציח את פשעי הנאצים ולהעמיד את המבצעים לדין. ב-1963, הוא שמש אחד מן העדים המרכזיים ב'משפט אושוויץ' בפרנקפורט.

ב-19 למרץ 1963, יד ושם הכיר בלודוויג ורל כחסיד אומות העולם.