פרופסור ישראל גוטמן מדבר על החשיבות של ארכיון עונג שבת	מתוך: "עונג שבת - הארכיון המחתרתי של עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה" לצפייה בסרט המלא, לחצו כאן

ארכיון עונג שבת - סקירה כללית

ארכיון עונג שבת, המכונה גם ארכיון רינגלבלום, הוא אחד המפעלים המרשימים והייחודיים שיזמו יהודים בימי השואה. ארכיון מחתרתי זה הוקם והופעל ביוזמתו של ד"ר עמנואל רינגלבלום, היסטוריון ופעיל ציבור, במטרה לתעד את מציאות החיים תחת הכיבוש הנאצי.

הארכיון שאב את השראתו מפרוייקטים יהודיים קודמים ורינגלבלום שאף להקנות לו אופי של מפעל ציבורי. מסיבה זו הוא גייס אנשים מכל רחבי הקשת הפוליטית והאידיאולוגית של החברה היהודית, אשר תיעדו את השפעות הכיבוש הגרמני על חיי הפרט והחברה היהודית בורשה ובערי השדה.

רינגלבלום וחבריו לעבודת התיעוד האמינו כי המשימה המרכזית שעומדת בפניהם היא ליצור תשתית תיעודית מספקת לתיאור גורל החברה היהודית על רבדיה השונים. מסיבה זו הם הקפידו לאסוף עדויות אשר שיקפו היבטים שונים בחיי היהודים בגטו ורשה. כך למשל הם פנו לאנשי חינוך וביקשו מהם לכתוב חיבורים אודות החינוך היהודי בגטו ורשה, אך בה בעת גם אספו עדויות של ילדים ששימרו את נקודת המבט של הילד. בין המסמכים ניתן למצוא רשומות של גברים ונשים, דתיים וחופשיים, הוגים ואנשים מן השורה – אשר משקפים את השונות והחיות של החברה היהודית בגטו ורשה.

יתרה מכך, על אף שארכיון עונג שבת התמקד בגורל יהודי ורשה, הוא כולל בתוכו עשרות רבות של דיווחים ועדויות העוסקים בגורל היהודים ברחבי פולין כולה. חלק ניכר של מסמכים אלו נאספו הודות למעורבות חברי הארכיון בפעילות העזרה העצמית בגטו אשר במסגרתה הם נפגשו עם אוכלוסיית הפליטים שבגטו. במסגרת פעילותם בקרב הפליטים שגדשו את העיר נגבו עדויות שהועברו למשמרת ולצדם נרשמו דוחות מפורטים אודות האירועים שהתרחשו בימי המלחמה במקומות יישוב גדולים וקטנים.

במשך הזמן החל הארכיון לשמר גם מסמכים שפורסמו על ידי מוסדותיו הרשמיים של הגטו, ולצדם הוראות וצווים שפורסמו על ידי השלטונות הגרמנים. במקביל שימר הארכיון עותקים רבים של העיתונות הרשמית והמחתרתית שפורסמה בגטו והטמין עשרות תצלומים ומספר יצירות אומנות.

אנשי עונג שבת התכוונו לעבד את המידע שנאסף לכלל עבודה מסכמת לקראת סוף שנת 1941, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל בשל ידיעות אודות רצח יהודי פולין שהחלו להגיע לאנשי הארכיון. ידיעות אלו הביאו את חברי הארכיון להתמקד באיסוף מסמכים שעסקו בגירושים ובהשמדה, להתגייס לפרסום המידע בקרב היהודים בגטו ולהירתם להעברתו לעולם החופשי. עבודת התיעוד לא נפסקה גם כאשר בקיץ 1942 גורשו מאות אלפי יהודים מגטו ורשה לטרבלינקה ובהם אף מספר חברים בארכיון. באותם הימים הוטמנו המסמכים שנאספו מתחת לפני האדמה, ובינואר ואפריל 1943 הוטמנו חלקים נוספים של הארכיון. למרבה הצער, בתום המלחמה נתגלו רק שני חלקיו הראשונים של הארכיון השמורים במכון היהודי ההיסטורי בוורשה ומהווים את אחד האוספים המרכזיים ביותר לחקר תולדות יהודי פולין בשואה.

המסמכים הרבים שנאספו על ידי הארכיון ואשר נמצאו לאחר המלחמה מהווים עדות חשובה לעומק מצוקותיהם ולעושר חייהם של יהודי פולין ככלל ויהודי ורשה בפרט, תחת הכיבוש הנאצי. הם מצביעים על כך שלצד הרעב, הצפיפות והמצוקה המתמדת התקיימו בגטו ורשה גם חיים רוחניים עשירים וכי למרות סגירת המוסדות הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ועל אף האיסורים הרבים שהוטלו על הציבור היהודי, מילאו חיי הדת והתרבות כמו גם הפעילויות הפוליטיות וההשתייכויות המפלגתיות חלק מהותי בחיי היהודים. בד בבד הם מעידים על עוז רוחם של אנשי הארכיון שהקדישו מאמצים רבים כדי שלדורות הבאים תהיה תמונה מלאה ככל האפשר אודות חייהם.