שמות ומושגים

אומשלגפלאץ: מגרש בגבול גטו ורשה שאליו הגיעה שלוחה של מסילת רכבת. מקום הריכוז והשילוח של מגורשי גטו ורשה למחנות הריכוז וההשמדה. האזור נחסם בגדרות. קרונות רכבת חתומים הובילו את יהודי הגטו, 5000 יהודים בכל רכבת, למחנות המוות, רובם לטרבלינקה.

אונרר"א: ראשי תיבות, באנגלית, של "סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות" (United Nations Relief and Rehabilitation Administration) , שהוקמה בוושינגטון בנובמבר 1943. מוסד לסיוע לפליטים ולאזרחים של בעלות הברית. סייע בטיפול במיליוני העקורים ובהחזרתם למולדתם. עם הקמתם של מחנות העקורים נטל הארגון על עצמו את הטיפול בהם.

אותנסיה: המתת חסד. שם הצופן הנאצי של התכנית לרצוח את היסודות ה"א-סוציאליים" בחברה הגרמנית, דהיינו מפגרים, נכים וחולי נפש. שיטת הרצח שהונהגה במוסדות האותנסיה הייתה הרעלה בגז. המבצע שהחל עם פרוץ המלחמה הופסק רשמית בספטמבר 1941, אך המשיך למעשה עד תום המלחמה. ההערכה היא שכ- 100,000 בני אדם נרצחו במסגרת האותנסיה.

אייכמן, אדולף (1906-1962): ראש המדור של הגסטאפו שהופקד על ביצוע "הפתרון הסופי של שאלת היהודים". ב- 1938 ניהל את ההגירה הכפויה של יהודי וינה. ב- 1939 התמנה למנהל המחלקה היהודית בגסטאפו. אייכמן היה אחראי על הגירושים לניסקו, השתתף בהכנות לוועידת ואנזה ונטל בה חלק כמומחה לנושא הגירושים. באמצעות נציגיו, ניהל אייכמן את שילוח היהודים מארצות שונות באירופה למחנות ההשמדה. בהונגריה עמד אישית בראש המבצע שבמסגרתו גורשו לאושוויץ כחצי מיליון יהודי הונגריה. בתום המלחמה נמלט לארגנטינה בסיוע הווטיקן. במאי 1960 נלכד אייכמן בידי סוכני המוסד והובא לישראל. בשנים 1961-1962 נערך משפטו בירושלים. בתום המשפט הוצא אייכמן להורג.

איינזצגרופן: "עוצבות מבצע" ממונעות, שהורכבו מאנשי המשטרה הגרמנית, הס"ד (שירות הביטחון של הס"ס) וכוחות עזר מקומיים. האיינזצגרופן פעלו בשטחים שכבשו הגרמנים. ארבע עוצבות מבצע נלוו לצבא שפלש לשטחי ברית המועצות ביוני 1941, והופקדו בעיקר על רצח היהודים בשטחים אלה, על פי הנחיות המשרד הראשי לביטחון הרייך. שיטת הרצח הייתה בבורות ירי המוניים ובמשאיות גז.

אנשלוס: סיפוח אוסטריה לרייך השלישי ב- 13 במרס 1938. רבים מתושבי אוסטריה קיבלו את הסיפוח בהתלהבות רבה. בעקבות הסיפוח הונהג משטר נאצי במדינה, והיהודים הפכו לקורבן של רדיפות והגירה כפויה.

אקציה: ריכוז היהודים לקראת גירושם ורציחתם. אקציות נערכו לפני רציחת היהודים בגאיות ההריגה ולפני שילוחם למחנות ההשמדה. האקציות בוצעו בידי הס"ס ועוזריהם ונוהלו באלימות.

הארגון היהודי הלוחם (אי"ל): ארגון לוחם שהוקם בגטו ורשה ב- 28 ביולי 1942. הארגון הוקם בידי תנועות הנוער החלוציות בתקופת הגירוש הגדול מהגטו. לאחר הגירוש הורחבו שורות אי"ל והצטרפו אליו פעילים מזרמים מחתרתיים אחרים. שליחי הארגון פעלו להעתקת רעיון ההתנגדות המזוינת לגטאות נוספים בפולין הכבושה, וקשרו קשרים בצד הארי לצורכי הדרכה והשגת נשק. אי"ל עמד בראש המרד בגטו ורשה, ובמהלך המרד נלחמו יחידות של לוחמי הארגון בכוח הגרמני הגדול במשך כחודש. רוב הלוחמים נספו במהלך הלחימה, ובהם מפקד הארגון, מרדכי אנילביץ.

בוכנוולד: מחנה ריכוז בגרמניה; הוקם ביולי 1937. עד סוף מרס 1945 עברו בו ובמחנות המשנה שלו (כ-130 מחנות) כ- 240,000 אסירים מכ- 30 ארצות. 43,000 מהם נרצחו או מתו כתוצאה מן התנאים הקשים ששררו במחנה. לאחר פוגרום "ליל הבדולח" נשלחו לבוכנוולד כ- 10,000 יהודים.

בלז'ץ: מחנה ההשמדה בדרום-מזרח פולין, ממחנות "מבצע ריינהרד". המחנה החל לפעול במרס 1942. בבלז'ץ נרצחו כ- 600,000 בני אדם, רובם יהודים, וכן אלפי צוענים. בדצמבר 1942 פסקה פעולת ההשמדה במחנה, ועד אביב 1943 עסקו הגרמנים בשרפת גופות הנרצחים ובטשטוש עקבות הרצח במקום.

בליצקריג ("מלחמת בזק"): שיטת ניהול מלחמה שמטרתה לזכות בניצחון מוחלט ומהיר. במלחמת העולם השנייה יושמה טקטיקה זו לראשונה בהתקפת הגרמנים על פולין ב- 1939, וחזרה על עצמה בקרבות לכיבוש מערב אירופה.

בריגדה יהודית (חטיבה יהודית לוחמת): החטיבה היהודית הלוחמת, החי"ל, הוקמה בספטמבר 1944 כחטיבה בצבא בריטי. בחודשים מרס- מאי לחמה הבריגדה בחזיתות איטליה, יוגוסלוויה ואוסטריה. חיילי הבריגדה הגישו סיוע לשארית הפליטה אחרי המלחמה וארגנו את תחנות "הבריחה" בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. הבריגדה פורקה ב- 1946.

בריחה: הכינוי שניתן ליציאה ההמונית של שרידי היהודים ממזרח אירופה, ובעיקר מפולין, החל בשנת 1944, לכיוון גרמניה וארצות מערב אירופה. שם הם שהו במחנות העקורים. חלקם הגדול עלה ארצה (למשל כמעפילים), והיתר היגרו ליעדים שונים.

ג'וינט: קיצור שמו באנגלית של "ועד החלוקה המאוחד היהודי האמריקני" – American Jewish Joint Distribution Committee - מוסד לסיוע חומרי ליהודים במצוקה, שנוסד בארצות הברית ב- 1914, ופעל רבות למען יהודי מזרח אירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. לאחר עליית היטלר לשלטון סייע הג'וינט רבות ליהודי גרמניה. במלחמת העולם השנייה פעל הג'וינט לעזרת יהודי פולין וליטא עד הצטרפותה של ארה"ב למלחמה.
גם לאחר מכן נשלחו כספי הג'וינט לריכוזים יהודיים בארצות שונות ולריכוזי פליטים.

גירוש קפריסין: באוגוסט 1946 החליטה ממשלת בריטניה שהעולים "הבלתי לגאליים" שהגיעו לארץ ישראל יגורשו לקפריסין ויושמו במחנות מעצר, כד לשים קץ לעלייה הבלתי לגאלית. הגירוש לא הרתיע את העולים ולא השיג את מטרתו. תקופת הגירוש לקפריסין נמשכה עד 10 בפברואר 1949. יותר מ- 50,000 איש שהו במחנות בקפריסין, עד לחיסול המחנות לאחר קום המדינה.

גנרל-גוברנאמן (ג"ג): "ממשל כללי". שמה של יחידת המינהל שהקימו שלטונות הכיבוש הגרמניים ב- 26 באוקטובר 1939 בחלקי פולין הכבושים שלא סופחו לרייך. הג"ג היה מחולק לארבעה מחוזות: ורשה, קרקוב, ראדום ולובלין, וכל מחוז חולק לנפות. לבירת הג"ג נקבעה העיר קרקוב. לאחר פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות נוסף לג"ג מחוז חמישי – לבוב. בראש הג"ג עמד "המושל הכללי" – הנס פרנק.

גסטאפו: "המשטרה החשאית של המדינה". מכשיר לטרור פוליטי נגד אויבי המשטר הנאצי. ב-1934 הוקם בגסטאפו "מדור יהודי". ב- 1939 מוזג הגסטאפו כחלק ממשטרת הביטחון עם הס"ד והוקם "המשרד הראשי לביטחון הרייך". הגסטאפו פעל בגרמניה ובכל שטחי הכיבוש הגרמני, ועסק בלכידת יהודים ובגירושם במהלך ביצוע "הפתרון הסופי".

הסכם ההעברה ("הטרנספר"): הסכם שנחתם באוגוסט 1933 בין רשויות הכלכלה בגרמניה ובין "ההתאחדות הציונית בגרמניה" ובנק אנגלו-פלשתינה. ההסכם אפשר העברת הון של יהודים מגרמניה לארץ ישראל בידי עולים או משקיעים, בצורת סחורות, וכך סייע להגירה מגרמניה.

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב: הסכם אי התקפה וחוזה כלכלי שנחתם ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית. להסכם נוסף נספח סודי, הדן בחלוקת אזורי ההשפעה במזרח אירופה. בעקבות ההסכם חולקה פולין בין שתי המדינות. ההסכם נשמר פחות משנתיים, עד הפרתו בידי הגרמנים עם פלישתם לברית המועצות ביוני 1941.

ועידת אוויאן: ועידה בינלאומית לענייני פליטים, שהתכנסה ביוזמה אמריקנית ביולי 1938 באוויאן שבצרפת. הוועידה הוכיחה אוזלת יד מוחלטת בפתרון בעיית הפליטים היהודים, ואף מדינה לא גילתה נכונות לעשות למען הפליטים היהודים באירופה.

ועידת ברמודה: ועידה בריטית-אמריקנית שהתכנסה ב- 19- 30 באפריל 1943 באי ברמודה כדי לדון בשאלת הפליטים. מטרתה הייתה למעשה לנטרל מחאה ציבורית בעקבות המידע על הרצח השיטתי של יהודי אירופה. לוועידה לא היה כל הישג שניתן להצביע עליו.

ועידת ואנזה: ועידה שהתכנסה ב- 20 בינואר 1942 בווילה בוואנזה שבברלין כדי לתאם את הוצאת "הפתרון הסופי" לפועל. הוועידה התכנסה ביוזמתו של היידריך וזומנו אליה ראשי הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה. בוועידה דובר על 11 מיליון יהודים באירופה שיש להחיל עליהם את "הפתרון הסופי" . חלק גדול מהוועידה הוקדש לעיון בשאלת גורלם של יהודים הנשואים ל"ארים" וגורל צאצאיהם.

זבונשין: עיר בפולין על גבול גרמניה. בנובמבר 1938 הוקם בה מחנה ליהודים בעלי אזרחות פולנית שגורשו מגרמניה. הגירוש בוצע בתגובה לצו של ממשלת פולין בדבר ביטול אזרחותם של פולנים השוהים מחוץ למולדתם למעלה מחמש שנים. בין המגורשים לזבונשין הייתה משפחת גרינשפן מהנובר. כנקמה ירה בנם, הרשל גרינשפן, בדיפלומט גרמני בפריס. ההתנקשות שימשה עילה לפוגרום "ליל הבדולח".

זונדרקומנדו: "יחידה מיוחדת" בגרמנית. יחידות אלה, בעיקר של הס"ס, נועדו למשימות מיוחדות בתחום "הפתרון הסופי": רצח יהודים וטשטוש הרצח ההמוני. השם זונדרקומנדו ניתן גם לקבוצות העבודה היהודיות במחנות ההשמדה, שעסקו בהעברת גופות הנרצחים למשרפות או לקברי ההמונים. קבוצת זונדרקומנדו ארגנה התקוממות בבירקנאו באוקטובר 1944.

חוקי נירנברג: סדרת חוקי גזע שפורסמו ב- 15 בספטמבר 1935 והיו נקודת ציון במדיניות החקיקה האנטי-יהודית בגרמניה. שני החוקים המרכזיים היו "חוק אזרחות הרייך" ו"החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני", שביטלו את אזרחותם של יהודים בתור בני גזע זר ואסרו קיום יחסי מין בין יהודים ללא יהודים או העסקתן של עוזרות בית גרמניות בבתים יהודיים. החוקים נועדו להביא לידי הפרדה חוקית וחברתית בין יהודים לגרמנים בגרמניה.

חלמנו: מחנה השמדה, 70 קילומטר ממערב ללודז'. המחנה הראשון לרצח המוני של יהודים בגז, והאתר הראשון, מחוץ לשטחי הכיבוש בברית המועצות, לרצח ההמונים במסגרת "הפתרון הסופי". הוא נועד להשמדת יהודי גטו לודז' וחבל הוורטגאו. בחלמנו הופעלו שלוש משאיות גז. ב- 7 בדצמבר 1941 התחילה ההשמדה בחלמנו. במחנה נרצחו כ- 320,000 איש, מתוכם כ- 98% יהודים.

טרבלינקה: אחד משלושת מחנות ההשמדה שהופעלו במסגרת מבצע ריינהרד. ביולי 1942, עם תחילת השילוחים מוורשה, הוחל ברצח היהודים במחנה. מבנה המחנה מקביל למחנות בלז'ץ וסוביבור, ואף טכניקת הרצח דומה – הרעלה בחד תחמוצת הפחמן. לטרבלינקה הובאו יהודים מוורשה וממחוזות אחרים בפולין, וכן מסלובקיה, מטרזיינשטט ומתרקיה, וכן כ- 2000 צוענים. באוגוסט 1943 פרץ בה מרד וזמן קצר לאחר מכן הרסו הגרמנים את המחנה. כ-900,000 יהודים נרצחו בטרבלינקה.

טרזיינשטט: עיר מבצר בצפון מערב צ'כוסלובקיה. במלחמת העולם השנייה שימש המקום כגטו- מחנה. לטרזיינשטט גורשו כ- 140,000 יהודים, בעיקר מבוהמיה וממורביה וכן מאירופה המרכזית והמערבית. מחנה טרזיינשטט שימש לשלוש מטרות: מקום איסוף של יהודים, מחנה מעבר למחנות השמדה, וכלי בידי התעמולה הנאצית, שנועד להסוות את השמדת יהודי אירופה על ידי הצגת המחנה בתור "יישוב יהודי לדוגמה".

יודנראט: "מועצות יהודיות", שקמו בפקודת הגרמנים בקהילות יהודיות בשטחי הכיבוש באירופה. היודנרטים בגנרל- גוברנאמן הוקמו בהוראת ראש משטרת הביטחון ריינהרד היידריך, בסוף ספטמבר 1939, ועל פי צו שפרסם הנס פרנק, מושל הגנרל-גוברנאמן, בשלהי 1939. בכמה מקרים היה לגוף זה שם אחר: אלטסטנראט (מועצת הזקנים) או יודסה-ראט. לרוב היה תחום סמכותו של היודנראט רק יישוב אחד, אך היו יודנראטים אזוריים ואף ארציים. הגרמנים השתמשו ביודנראט להעברת פקודותיהם לציבור היהודי, והיודנראט, מצדו, ניסה לייצג את הצד היהודי בפני הגרמנים. בדילמה הקשה ביותר נתקל היודנראט נוכח דרישת הגרמנים לספק מכסות יהודים לקראת גירושם למחנות ההשמדה.

לוי, פרימו (1919-1987): סופר איטלקי יהודי, כימאי במקצועו. נתפס בדצמבר 1943 כפרטיזן והודה בחקירתו שהוא יהודי. נכלא במחנה מעבר ובפברואר 1944 נשלח לאושוויץ. עשרה חודשים היה אסיר באושוויץ ופרק זמן זה הטביע חותם בל יימחה על עולמו הנפשי. הוא שוחרר בידי הצבא הסובייטי ב- 27 בינואר 1945. ב- 1947 חיבר את ספרו הראשון על ימיו במחנה, "הזהו אדם? ". ספריו תורגמו ללשונות רבות. באפריל 1987 שלח יד בנפשו.

"ליל הבדולח": כינוי לפוגרום שהתחולל ברחבי גרמניה ואוסטריה בלילה שבין ה- 9 ל- 10 בנובמבר 1938. הפוגרום הוצג כתגובה על רצח המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פום ראט, בידי הרשל גרינשפן, שהוריו גורשו לזבונשין. במהלך הפוגרום הוצתו או נהרסו כליל כ- 1,000 בתי כנסת ברחבי הרייך, נשרפו ונשדדו מעל 800 חנויות, ומאות מקומות מגורים נהרסו או ניזוקו. הזכוכיות השבורות של בתי הכנסת ושל החנויות היהודיות הקנו לפוגרום את שמו. 91 יהודים נרצחו בפוגרום וכ- 30,000 נעצרו ושולחו למחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים. עם תום הפוגרום הוטל על היהודים קנס שרירותי בסך מיליארד מארק והם נתבעו לשקם בעצמם את רכושם שניזוק.

מבצע ברברוסה: שם הצופן הגרמני לפלישה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. עם הפלישה לברית המועצות החלה גם ההשמדה ההמונית של היהודים באזורים שכבשו הכוחות הגרמניים.

מבצע ריינהרד: שם הצופן למבצע ההכחדה של יהודי הגנרל-גוברנאמן בפולין הכבושה במסגרת "הפתרון הסופי". במסגרתו הוקמו שלושה מחנות השמדה: בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה. המחנות הוקמו ליד מסילות ברזל, באזורים מבודדים ובקרבת גבול פולין המזרחי. המבצע התנהל בין מרס 1942 לנובמבר 1943, ונרצחו בו יותר משני מיליון מיהודי הגנרל-גוברנאמן.

מוזלמן: כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז לאסיר שעל סף המוות מחמת רעב, תשישות והשלמה עם גורלו. סימני ההיכר של המוזלמן: ללא בשר על גופו, עור מתוח על עצמותיו, מבט בוהה וחסר הבעה, וחוסר יכולת לעמוד ביציבות. לרוב נרתעו האסירים האחרים ממגע עם המוזלמנים, וסיכוייהם לשרוד היו אפסיים.

מחנות עקורים: מחנות שהקימו בעלות הברית על אדמת גרמניה, אוסטריה ואיטליה. תחילה לא הכירו שלטונות הכיבוש בייחודה של בעיית העקורים היהודים, אך בהמשך הוקמו מחנות נפרדים לעקורים היהודים. הללו נוהלו בידי צוותים של אונרר"א, הג'וינט ושאר ארגוני הסעד היהודיים. החיים במחנות העקורים היו מלאי פעילות וחיוניות חרף הנסיבות המגבילות.

מיין קאמפף ("מאבקי"): שם הספר שכתב היטלר בשנת 1924, בשעה שישב בכלא בעקבות ניסיון ההפיכה. בספר משרטט היטלר את עיקרי השקפת עולמו. מקום נכבד יוחד לתפיסת עולמו האנטישמית הגזענית ולהצבת "הבעיה היהודית" כמוקד מרכזי של יעדיו הפוליטיים.

מישלינגה: צאצאים של נישואי תערובת. בני תערובת מדרגה ראשונה או יהודים למחצה נחשבו מי שהיו להם שני סבים יהודים, לא השתייכו לדת היהודית וב- 15 בספטמבר 1935 לא היו נשואים ליהודי. בני תערובת מדרגה שנייה או יהודים לרביע היו בעלי תנאים דומים לאלו שהיה להם סב יהודי אחד. הנאצים ביקשו להשוות את מעמדם של המישלינגה מדרגה ראשונה לזה של היהודים ולקלוט את המישלינגה מהדרגה השנייה באומה הגרמנית.

מנלגה, יוזף (1911 - ?): רופא וקצין ס"ס, שהתפרסם בכינויו "מלאך המוות של אושוויץ". מיוני 1940 שירת בחיל הרפואה של הוואפן ס"ס. במאי 1943 החל לשרת במחנה ההשמדה אושוויץ ושירת בו עד לפינויו. מנגלה עסק בניסויים רפואיים לכאורה, וכן ערך סלקציות בין היהודים שהובאו למחנה. בתחום הניסויים התרכז מנגלה בעיקר בתאומים ובגמדים והשתמש בהם כבשפני מעבדה. אחרי פינוי אושוויץ הועבר למחנה הריכוז מאוטהאוזן. עם שחרור מאוטהאוזן נעלמו עקבותיו.

וישי: משטר פרו נאצי שפעל בחלק הדרומי של צרפת, לאחר נפילתה ביוני 1940, ובראשו עמד המרשל פטן. משטר וישי היה אחראי להלכה על כל שטח המדינה. באוקטובר 1940 יזם חוק אנטי- יהודי שענה לשם "תקנון היהודים". משטר וישי פעל לאריזציה של הרכוש היהודי ובמהלך הגירושים אף שיתף פעולה עם הגרמנים, תחילה בגירוש היהודים הזרים ולאחר מכן בגירוש אזרחים צרפתים.

משפטי נירנברג: משפטים שערכו בעלות הברית בבית דין צבאי בנירנברג בין השנים 1946- 1948 ובהם נשפטו כ- 3,000 פושעי מלחמה נאצים. המשפט המרכזי נוהל נגד 22 מראשי השלטון הנאצי.

ניסקו (מאגר לובלין): תכנית נאצית לפתרון טריטוריאלי של "בעיית היהודים" על ידי גירושם מהרייך השלישי לאזור לובלין. כמה אלפי יהודים גורשו לניסקו, אך התכנית בוטלה עקב קשיים טכניים והתנגדות הממשל האזרחי בפולין לכניסתם של אלפי יהודים נוספים לשטח הגנרל-גוברנאמן.

הנציגות הארצית של יהודי גרמניה: נציגות כוללת, שהוקמה בספטמבר 1933 ביוזמת כמה קהילות במערב גרמניה וקהילת ברלין, כדי להתמודד עם הבעיות הקיומיות החמורות של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי. הארגון פעל בכל תחומי החיים הפנימיים של יהודי גרמניה וייצגם כלפי השלטונות וכלפי הארגונים היהודיים שמחוץ לגרמניה. לנציגות לא היה מעמד חוקי מוכר, אך היא זכתה להכרה למעשה מצד השלטון. ב- 1939, בעקבות שינויים במבנה הארגוני והחוקי, הוסב שמה ל"התאחדות הארצית של היהודים בגרמניה".

ס"א: פלוגות סער. הס"א היה מעורב בניסיון ההפיכה במינכן ב- 9 בנובמבר 1923. בעקבות זאת הוצא אל מחוץ לחוק. קיומו הותר מחדש ב- 1924, והיטלר השתמש בו בתור גוף פוליטי הכפוף לו. הס"א היה מעורב בקרבות רחוב ובטרור, אך נזהר שלא לפגוע בגלוי בחוקת ויימאר. לאחר עליית הנאצים לשלטון התגלע מתח בין הס"א להנהגת המפלגה, וב- 30 ביוני 1934 נטבחו מנהיגי הס"א ורבים מחבריו, והס"ס הפך מעתה לגוף המרכזי ברייך השלישי.

ס"ד: שירות הבטחון של הס"ס. הס"ד היה שירות המודיעין של המפלגה הנאצית וזרוע מרכזית בביצוע "הפתרון הסופי". ב- 1931 הקים הימלר גרעין של שירות מודיעין והציב בראשו את ריינהרד היידריך. כעבור שנה הפך גוף זה לשירות הביטחון של הס"ס . תפקידו המרכזי של הס"ד הוגדר כאיתור אויבי המפלגה ומעקב אחריהם. בשנת 1935 החלה "המחלקה היהודית" בס"ד בגיבוש מדיניות ודרכי פעולה, מתוך תפיסה שהיהודים הם אויבי המדינה והמשטר מעצם טבעם.

סוביבור: מחנה השמדה שהוקם במסגרת מבצע ריינהרד סמוך לכפר סוביבור, בחלקו המזרחי של מחוז לובלין בפולין. פעולות ההשמדה במחנה החלו בחודש מאי 1942. בכל תקופת פעולתו נרצחו בו כ- 250,000 יהודים. כמה ניסיונות בריחה מן המחנה הצליחו. ב-14 באוקטובר 1943 פרץ בסוביבור מרד ובמהלכו נהרגו 11 אנשי ס"ס ואוקראינים אחדים. כ- 300 אסירים נמלטו, אך רובם נהרגו במהלך המרדף. לאחר המרד פורק המחנה ובמקומו הוקמה חווה חקלאית.

סלקציה: תהליך מיונם של האסירים היהודים עם הגיעם למחנות ההשמדה והריכוז (אושוויץ- בירקנאו ומיידנק). רוב המגיעים נשלחו מיד לתאי הגזים, ומעטים נבחרו לעבוד במחנה עד כלות כוחותיהם.

ס"ס: יחידת משמר. הס"ס הייתה בראשיתה יחידת שומרי ראשו של היטלר, ולימים יחידת המשמר ה"טהורה ביותר מבחינה גזעית" ומכשיר הטרור העיקרי של הרייך השלישי. בראש מנגנון הס"ס עמד היינריך הימלר. הארגון פעל על פי האידיאולוגיה הגזענית: המתגייסים אליו היו חייבים להוכיח שהם "טהורי גזע" משנת 1700, והחברות בארגון הותנתה בחזות "ארית". ב- 30 ביוני 1934 השתתף הס"ס בחיסול הס"א, ולאחר מכן השתלט על המשטרה הפוליטית ועל מחנות הריכוז.

עונג שבת: שם צופן לארכיון המחתרתי שייסד והפעיל ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום בוורשה בתקופת הכיבוש והגטו (נקרא גם "ארכיון רינגלבלום"). רינגלבלום הקים את הארכיון בראשית המלחמה. הארכיון שקד על איסוף שיטתי של עדויות על הנעשה בגטו ורשה ובפולין הכבושה. בעיצומה של האקציה הגדולה בגטו, באוגוסט 1942, הוטמנו מסמכי הארכיון מתחת לפני האדמה. בחודשים ינואר ואפריל 1943 הוטמנו מסמכים נוספים. הארכיון נחתם במכלי מתכת ובכדי חלב והוטמן במקומות שונים בשטח הגטו. שניים מבין שלושת חלקי הארכיון התגלו שנים ספורות לאחר המלחמה. הם שמורים במכון היהודי להיסטוריה בוורשה.

עלייה ב' (ההעפלה): הכינוי שניתן לעלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בשלוש שנותיה האחרונות של העלייה הבלתי לגאלית, 1945-1948, עלו בנתיבותיה יותר מ- 83,000 בני אדם ב- 64 ספינות ואניות. מרכזי ההעפלה התארגנו בכל אירופה: בצרפת, באיטליה, ביוגוסלוויה, ביוון ועוד.

פונאר: אתר השמדת המונים ליד וילנה. הקרבנות נורו על שפת בורות, שהפכו לקברים המוניים. בפונאר נרצחו רבבות מיהודי וילנה והסביבה, וכן שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים ממתנגדי הנאצים. לפי הערכות שונות, נרצחו בפונאר 70,000 עד 100,000 נפש, רובם המכריע יהודים. בספטמבר 1943 החלו הגרמנים לפתוח את הבורות ולשרוף את גוויות הנרצחים, כדי למחוק את עקבות הפשע.

הפרוטוקולים של זקני ציון: חיבור אנטישמי מזויף, שנכתב ברוסיה בשלהי המאה ה-19. החיבור כתוב בצורת דינים וחשבונות של דיונים חשאיים, שניהלו כביכול מנהיגי היהדות הבינלאומית על תכניתם להשתלט על העולם. הפרוטוקולים תורגמו כמעט לכל השפות והנאצים עשו בהם שימוש רב בתעמולתם.

פרנק, אנה (1929-1945): נערה יהודייה ממוצא גרמני שהסתתרה עם משפחתה במחבוא בהולנד. בעת שהותה במחבוא ניהלה יומן, וזה נתגלה והועבר לידי אביה לאחר המלחמה. יומנה הפך לסמלם של הילדים היהודים שנכחדו בשואה. אנה פרנק נספתה במחנה ברגן-בלזן ערב שחרורו בידי הבריטים.

צוענים (בני רום): הצוענים היו בין הקבוצות שנרדפו בידי המשטר הנאצי כאלמנט א- סוציאלי. הנאצים הבחינו בין צוענים בעלי דם טהור לבין צוענים בעלי דם מעורב, ובין צוענים יושבי קבע לצוענים נוודים. בדרך כלל כלאו הנאצים את הצוענים בשטחים הכבושים באירופה ומשם שלחום לגרמניה או לפולין, כדי לנצלם לעבודה או כדי לרוצחם.

צעדות המוות: מונח שהשתרש בקרב אסירי מחנות הריכוז הנאצים לציון הובלת שיירות של אסירים, תחת משמר כבד, למרחקים גדולים ובתנאים בלתי אנושיים, אגב התעללות באסירים והריגתם בהמוניהם בידי השומרים המלווים. צעדות המוות ידועות בעיקר מתקופת פינוי מחנות הריכוז בשלב הסופי של המלחמה, אף שהתופעה הייתה שכיחה למדי כל שנות המלחמה. פינוי המחנות וצעדות המוות נמשכו עד יומו האחרון של הרייך השלישי. לפי המשוער, נרצחו או מתו בצעדות המוות, מקיץ 1944 עד סוף המלחמה, כרבע מיליון אסירים, ביניהם אסירים יהודים רבים.

קאפו: הכינוי של ראשי יחידות עבודה במחנות, שמינה הס"ס. לעיתים מתייחסת המלה למשתפי פעולה בכלל או לאסירים בעלי תפקידים אחרים, אך הכינוי נועד למעשה לממונים על יחידות העבודה. הנאצים ייעדו לקאפו תפקיד במנגנון המשמעת והטרור של המחנה. בפועל היו ביניהם אנשים שמילאו נאמנה את התפקיד שייעדו להם הנאצים, ואחרים שפעלו במתינות ככל האפשר.

קבוצת העבודה: קבוצה מחתרתית למחצה של יהודים בסלובקיה, שמטרתה הייתה להציל יהודים ולהפיץ מידע על גורלם של היהודים ששולחו לפולין. פעולתם הידועה ביותר של חברי הקבוצה הייתה המשא-ומתן שניהלו עם דיטר ויסליצני, נציגו של אייכמן בסלובקיה, תחילה על הפסקת הגירושים מסלובקיה, ובהמשך על הצלת יהודי אירופה כולה. כמו כן הקימה קבוצת העבודה מחנות עבודה בסלובקיה כדי למנוע את גירושם של היהודים, שיהפכו מועילים לחברה הסלובקית. הקבוצה אף טיפחה את הבריחה ("הטיול") מסלובקיה להונגריה, שבה עדיין חיו אז היהודים בביטחון יחסי. הקבוצה מילאה תפקיד חשוב בהנחת יסודות להתנגדות חמושה מצד יהודי סלובקיה.

רפטריאציה: השיבה הביתה של מקצת יהודי פולין שברחו עם פרוץ המלחמה לשטחי ברית המועצות. הרפטריאציה התנהלה על פי הסכם שנחתם בין פולין לברית המועצות, ואפשר את חזרתם לפולין של יהודים ופולנים בעלי אזרחות פולנית. על פי הערכות, הגיעו לשטחי פולין עד סוף 1946 כ- 250,000 פליטים. גם לאחר שנת 1946 המשיכו להגיע פליטים, אם כי במספרים קטנים יותר.

שארית הפליטה: אחרי המלחמה יוחד השם "שארית הפליטה" לניצולים ולפליטים היהודים, שסירבו לחדש את חייהם באירופה ובעיקר באירופה המזרחית נגועת האנטישמיות. הם התקבצו ברובם במחנות העקורים, התארגנו כגוף לאומי בעל מטרה ותודעה פוליטית, ודרשו להגר מאירופה ובעיקר לעלות לארץ ישראל.

תכנית אירופה: תכנית שגובשה בידי אנשי "קבוצת העבודה" בסלובקיה במטרה להציל את יהודי אירופה תמורת תשלום כופר לגרמנים. בקיץ 1942 שילמה הקבוצה סכום של 40,000-50,000 דולר לדיטר ויסליצני בעד הפסקת השילוחים מסלובקיה. השילוחים הופסקו באופן זמני, אם כי אין כל ודאות שהיה קשר בין הכופר לבין ההפוגה בשילוחים. בעקבות מה שנתפס בעיני "קבוצת העבודה" כהצלחה, החליטו חבריה לנסות ליישם תכנית דומה עבור כלל יהודי אירופה. המשא-ומתן החל בסתיו 1942 ונמשך עד שוויסליצני שם לו קץ באוגוסט 1943. עד היום לא ברור אם השלטונות הגרמניים היו מוכנים לשקול שינוי כלשהו במדיניות היהודית תמורת כסף.

תכנית מדגסקר: בקיץ 1940 הועלתה התכנית ל"פתרון בעיית היהודים" באמצעות גירושם לאי מדגסקר, בחופה המזרחי של אפריקה. הניצחון בקרב על צרפת ב- 1940 וכשלון תכנית מאגר לובלין (ניסקו) העלו את התכנית על סדר היום הנאצי. כשלון גרמניה בקרב על בריטניה בספטמבר 1940 הביא לגניזתה של התכנית.