|
|
|
ספטמבר
|
|
|
|
השואה
בתיעוד –
מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה
ואוסטריה, פולין וברית-המועצות
|
|
|
|
 חוקי
נירנברג
32. חוק אזרחות הרייך מיום 15 בספטמבר 1935
הרייכסטאג החליט פה אחד, על חוק הבא
המתפרסם בזה:
1.
(1) נתין המדינה (Staatsangehöriger)
הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני,
ולכן הוא במיוחד מחויב
כלפיו.
(2) נתינות המדינה מוענקת לפי הוראות
חוק נתינות הרייך והמדינה (Reichs-und
Staatsangehörigkeitsgesetz).
2.
(1) אזרח הרייך (Reichsbürger)
הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני
או בעל דם קרוב לו, המוכיח
על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת
בנאמנות את העם הגרמני והרייך.
(2)
זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן
תעודת אזרחות הרייך.
(3)
אזרח הרייך הוא בלבד, בעל הזכויות
הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.
|
|
אחים
ואחיות!
אנו
פונים אליכם לפני בא הסתיו והחורף
ומלוויהם- הרוחות, הקור והשלג.
אנו עומדים לפני התפקיד הדחוף, לספק כל
צורכי יום-יום הכרחיים לנשרפים*
ולמחוסרי קורת גג, לבתי יתומים, מעונות
ילדים, מושבי זקנים, בתי חולים ושאר
מוסדות.
אבל בייחוד עלינו להמציא להם בגדים חמים
ונעליים, כדי לשמרם ככל האפשר
ממקרי הצטננות וממחלות מידבקות,
המביאות את כולנו בסכנה חמורה.
כדי למנוע את האימים האלה, היודנראט
מכריז על מגבית רחבת היקף.
זכרו, יהודים, שאין לנו לסמוך אלא על
עצמנו בלבד.
הזמן קצר והמצוקה גדולה לאין שיעור
ולפיכך אנו מצווים לחסוך מעצמנו כל מה
שאפשר ולנדב למגבית הזאת.
קבלו- נא אפוא את זוגות האוספים שלנו
בלבביות הראויה, היענו להם מיד ובחום לב
יהודי.
נקל- נא בכוחות עצמנו, לפחות במקצת, את
המצוקה לימי החורף! תימנע סכנת המגפות!
דרשו מאת האוספים קבלות בחותמת
היודנראט.
ביאליסטוק,
8 בספטמבר 1941
יודנארט
*הכוונה
לנשים שדירותיהם ורכושם עלו באש.
|
|
121.
מתוך רשימותיו של משקיף יהודי בגיטו
לודז'*
גיטו
לודז' 16.9.42
ב-
5 בספטמבר נעשה המצב נהיר, הלחישות
המפחידות של הימים האחרונים הפכו לאמת
מאיימת.
הפינוי של הילדים והזקנים קיבל צורה של
מציאות.
פיסת נייר קטנה על החומות בחלקי העיר
ההומים בישרה נאום של הנשיא בעניין דחוף ביותר.
בכיכר מכבי האש ההמולה רבה. "זקן
היהודים" יגלה את האמת שבשמועות. הרי
מדובר על הקטינים, אליהם הוא מתייחס
באהבה רבה, ועל זקנים, להם הוא רוכש
כבוד. "לא יתכן הדבר, כי יקרעו תינוקות
מעל שדיים של האמהות, ויטלטלו למקום
בלתי ידוע אבות זקנים ואמהות זקנות.
הגרמני
הוא חסר רחמים, מנהל מלחמה
איומה, אך לא ירחיק לכת באכזריותו עד כדי
כך". כולם מאמינים בנשיא**, מצפים
לדברי ארגעה מפיו. נציג הגטו נואם. קולו
בוגד בו, המילים נחנקות בגרונו. אישיותו
שלו גם היא התגלמות האסון. דבר אחד הבינו
כולם: 20 אלף איש מוכרחים לעזוב את הגטו,
ילדים מתחת לגיל 10 וזקנים מעל גיל 65...
לכולם
דעה נחרצת שאת היהודים המגורשים
מובילים להשמדה... אנשים התרוצצו
כמטורפים בכמיהה להסתיר את הקורבנות
היקרים. אך איש לא ידע מי ינהל את האקציה:
המשטרה היהודית, הגסטאפו, יחיה ניידת של
הס"ס.
הנשיא בתיאום עם ההנהלה הגרמנית (בישוף)
החליט בתחום שלו (ובכוחותיו) לבצע את
הגירוש. על המשטרה היהודית היה לקרוע את
הילדים מידי האמהות, ליטול את ההורים
מילדיהם... היה צפוי שהורים וקרובים ירצו
במצב שנוצר להכניס שינויים ותיקונים
בגיל. טעויות וחוסר דיוק שלא תוקנו עד
עתה, היה להם בסיס למציאות. הדבר הנותן
היום זכות קיום עלול מחר לחרוץ גורל.
הייתה קיימת מגמה להעלות את גיל הילדים,
כי ילד מגיל 10 היה יכול ללכת לעבודה וכך
לזכות במנת מרק. הורים אחרים הורידו את
הגיל, כי לילד צעיר יותר היה סיכוי לקבל
חלב. אתמול היו החלב והמרק הדבר החשוב
ביותר, היום הופיעה בעיית החיים ממש. גיל
הזקנים גם הוא עבר תנודות מסיבות שונות.
החלה נדידה ללא שיעור למשרד הרישום.
הפקידים השתדלו להשתלט על המצב.
עבדו ללא הפסקה ביום ובלילה. הלחץ של
האנשים על האשנבים גבר כל הזמן. הפונים
צעקו, בכו והשתוללו. כל שנייה עלולה
להביא עמה את גזר הדין...
כבר בשבת נכנס הגסטאפו לפעולת {הגירוש},
מבלי לשים לב לעבודת {הרישום} הקדחתנית
שהתנהלה בכיכר הכנסייה 4. כולם הניחו
ששירות הסדר {המשטרה היהודית} לא יעמוד
במבחן. הוא לא יכל בעצמו לבצע את עבודות
התליינים...
הקטינים הנעמסים על העגלה מתנהגים בשקט,
בהכנעה או בצהלה, בהתאם לגיל. בנים ובנות
תחת לגיל 10, ילדי הגטו, הם אנשים מבוגרים
שמכירים כבר עוני וייסורים.
צעירים מסתכלים בעיניים קרועות לרווחה
ואינם יודעים מה לעשות. על העגלה פעם
ראשונה בחייהם, עגלה אותה ימשוך סוס
אמיתי, סוס ממש. המצפים לנסיעה עליזה. לא
אחד מהקטנים קופץ מתוך שמחה על רצפת
המשאית, כל עוד המקום פנוי לכך. בו בזמן
שאמו קרובה לטירוף הדעת, שרוכה על הרצפה
ותולשת את שערות ראשה בייאוש. קשה
להכניע כמה אלפי אמהות. קשה לשכנע אותן
למסור תוך רצון את ילדיהן למוות כקורבן.
קשה להוציא את הזקנים המתחבאים בפינות
הצרות והנסתרות ביותר.
כל זה היה צפוי.
הנשיא
הפעיל עוצר כללי שנכנס לתקפו ביום א'
בשעה 17:00 אחר הצהרים. על המתנגדים איים
בגירוש.
*מתוך
התיאור שכתב א"ס (אוסקר זינגר) פליט מצ'כיה,
עיתונאי שניהל את הארכיון היהודי בלודז'
בזמן הכיבוש.
**
הכוונה לרומקובסקי.
|
|
166.
פקודת קייטל על יחסו של הוֶורמאכט
ליהודים בשטחים הכבושים
F.H/Qu
12 בספטמבר
1941
הפיקוד
העליון Oberkommando
של הוֶורמאכט
(IV/Qu.) WFST/Abt/
[מטה המבצעים של הצבא]
Nr.020 41/41
geheim
הנדון:
יהודים בשטחי המזרח שנכבשו לאחרונה
...
המאבק נגד הבולשביזם תובע נקיטת צעדים
נמרצים וחסרי התחשבות ראשית נגד כל
היהודים, נושאי הדגל העיקריים של
הבולשביזם.
לכן אסור לוֶורמאכט לשתף פעולה בצורה כל
שהיא עם האוכלוסייה היהודית שעמדתה היא
עוינת לגרמניה בצורה גלויה או סמויה,
ואין להשתמש ביהודים בודדים לשירותי
עזרה מועדפים כלשהם למען הוֶורמאכט.
מוסדות צבאיים אינם רשאים בשום פנים
ואופן, להוציא תעודות המאשרות ליהודים
את שירותם לצורכי הוֶורמאכט.
מכלל זה יש להוציא אך ורק שימוש ביהודים
בפלוגות עבודה שירוכזו במיוחד, ויופעלו
בפיקוח גרמני בלבד. הנכם מתבקשים להביא
הוראה זו לידיעת הצבא.
ראש הפיקוד העליון
של הוֶורמאכט
עה"ח
קייטל Keitel
|
|
198.
כרוז הפ.פ.א. הקורא להתקוממות בווילנה
1
בספטמבר 1943*
יהודים
התנגדו בנשק!
התליינים
הגרמנים והליטאים הגיעו לשערי הגטו.
עומדים הם לרצחנו נפש.
עוד מעט יובילו אותנו מחנות- מחנות דרך
השער.
כך הובלו המאות ביום הכיפורים.
כך הובלו בעת ה"שיינים"** הלבנים,
הצהובים, הוורודים.
כך הובלו אחינו ואחיותינו, אמהותינו
ואבותינו, ילדינו.
כך הוצאו רבבות למוות.
ואנו-לא נלך!
לא נובל כצאן לטבח.
יהודים
התנגדו בנשק!
אך
תאמינו להבטחותיהם הכוזבות של המרצחים.
אל תאמינו לדברי הבוגדים. כל היוצא
משערי הגטו אחת דרכו לפונאר. ופונאר
היא מוות.
יהודים
אין לנו מה לאבד.
המוות
ישיגנו בלאו הכי.
מי מאמין עוד בחייו שעה שהמרצח משמיד
אותנו בשיטתיות.
ידו של התליין בכל אחד. מחבוא ופחדנות
לא יצילו את החיים.
רק
בהתגוננות מזוינת נוכל להציל את חיינו
וכבודנו.
אחים,
מוטב ליפול בקרב בגטו מלהיות מובל כצאן
לטבח לפונאר.
ודעו: בגטו קיים כוח יהודי שאורגן אשר
יתקומם עם נשק ביד.
קומו
והתנגדו בנשק.
אל
תסתתרו ב"מאלינות". סופכם ליפול
כעכברים בידי המרצחים.
המונים יהודים
צאו
לרחוב!
למי
שיחסר נשק יאחז בקרדום.
מי שאין לו קרדום יאחז במוט בברזל
ובמקל!
בעד
ילדינו הנרצחים.
עד אבותינו.
בעד פונאר.
הכו במרצחים!
בכל
רחוב, בכל חצר, בכל חדר שבגטו ומחוצה לו.
הכו בכלבים!
יהודים
אין לנו מה לאבד. את חיינו נוכל להציל
רק בהשמדת המרצחים.
תחי החירות! תחי התנגדות בנשק!
מוות למרצחים!
מפקדת
"ארגון
הפרטיזנים המאוחד" פ.פ.א.(פאראייניעקטע
פאריזאנער אָרגאניזאציע)
בגטו וילנה
1
בספטמבר 1943
*ראה
תעודה 186.
*תעודות
מסוגים שונים שחולקו בגטו.
|
|
|
חזור |
|
|
יד
ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל
הזכויות שמורות
|
|