דניאל בלטמן, צעדות המוות (ינואר – מאי 1945 ): מי אחראי למה?

מאז אביב 1944 ובד בבד עם התקדמות הצבא האדום אל תוך פולין גבר החשש בקרב המנהיגות הגרמנית שמא יפלו מחנות ריכוז ועבודה על אסיריהם בידי הכובשים. לשם כך הוחל בתכנון פינוי המחנות ופיזור האסירים במחנות בתוככי הרייך. הפינוי האכזרי הזה, שנודע בשם "צעדות המוות", התרחש ברובו בחודשים ינואר-מאי 1945.

ההחלטה התקבלה בדרגים הגבוהים ביותר של הס"ס ובמערכת הפיקוח של מחנות הריכוז והם הטילו את סמכויות הפעולה למעשה על הגורמים המקומיים השונים. כיצד ניתן היה לפקח על פינוי יעיל של מאות אלפי אסירים, ובכללם חלק ניכר של יהודים, ובו בזמן להימנע בכל מחיר מנפילתם של אסירים חיים בידי האויב?

באמצעות כמה דוגמאות מייצגות מתאר המחבר את הקושי  שבפיקוח על הנעשה בשטח כשמצד אחד המצב בחזית הולך ומחמיר ומן הצד האחר אלפי אסירים נעים מערבה. מטרתו הנזכרת של מבצע הפינוי זימנה לפני הפיקוד המשני ולפני שומרי השיירות ומלוויהם – שלא נמנו בהכרח עם כוחות הצבא או המשטר – את האפשרות לבצע רצח המוני של אסירים, ובייחוד יהודים, על-פי שיקול דעתם. בייחוד החמיר המצב כשהחלו לפנות מחנות בשטחי גרמניה ואוסטריה. הימלר הוציא אמנם הנחיות ברורות באשר לפינוי, אך על בעיות מידיות שהתעוררו בשטח נדרשו המבצעים השונים לתת מענה – ובדרך כלל היה זה רצח.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות