יד ושם - קובץ מחקרים כ"ז

• תוכן ותקציר של קובץ מחקרי יד ושם 27

מבוא

לפני עשר שנים, באודיטוריום של יד ושם, ריתק פרופסור יעקב כ"ץ קהל של חוקרים בהרצאה שארגה מארג מורכב של הבחנות היסטוריות חדות על השפעתה של מלחמת העולם הראשונה על תולדות יהודי אירופה וזיכרונות אישיים משנות נעוריו וימי הבר-מצווה שלו בהונגריה בשנת 1917. כתמיד הותיר האדם הענק הזה בעל הגוף הרזה, שהקדיש את זמנו ומרצו במהלך רוב המאה הזאת לניתוח הפסיפס של תולדות עם ישראל בעת החדשה, רושם עז בחריפות שכלו ובחדות הבחנתו.

פרופסור כ"ץ, שנמנה עם גדולי המומחים של המאה הזאת בהיסטוריה יהודית, הלך לעולמו במאי 1998, זמן קצר אחרי שסיים את ספרו האחרון. יד ושם - קובץ מחקרים כ"ז מוקדש לזכרו ומביא כאן לראשונה את ההרצאה ההיא, שנישאה בפתיחת הכינוס הבין-לאומי ביד ושם, ב- 6 במרס 1989.

בכרך הנוכחי 11 מאמרים וחמישה מאמרי ביקורת, שמתחלקים לשלוש קבוצות: יהדות גרמניה תחת השלטון הנאצי; תגובות המדינות הניטרליות למדיניות האנטי-יהודית של הנאצים; ומחקרים חדשים במגוון נושאים.

כיצד חיו יהודי גרמניה תחת שלטון הנאצים? במה התאפיינו חיי היום-יום שלהם? מה היו דאגותיהם, צורכיהם, כאביהם? שאלות כאלה הן שאלות יסוד בהבנתנו את השואה, ובכרך הזה מתפרסמים מספר מאמרים על יהדות גרמניה. בשנים האחרונות מגלים החוקרים, ובכללם כמה היסטוריונים גרמנים מבריקים, עניין גובר בדילמות של יהודי גרמניה בשנות השלטון הנאצי ובדרכי התמודדותם. סטפני שילר-שפרינגורום ווולף גרונר בוחנים את הנושא של יהודים וסעד בגרמניה הנאצית. שילר-שפרינגורום בדקה את תיקי הסעד של קהילת ברלין, ואילו גרונר מנתח נושאים שונים הקשורים לסעד ברחבי הרייך השלישי. המניעה השיטתית והגוברת של מצרכי החיים הבסיסיים ביותר מן היהודים בידי מנהיגים ופקידים גרמנים הצטיינה ברשעות בלתי נלאית ובאכזריות. תשלומי סעד למשפחות עניות שמפרנסיהם נכלאו במחנות ריכוז קוצצו פעם אחר פעם; מנות חלב לילדים יהודים צומצמו באופן דרסטי (שמא יגדלו?); אימהות יהודיות עובדות חזרו למעונות היום בתום יום עבודה מפרך ומצאו שילדיהם הוחשו למזרח. המאמרים הללו, שמתארים מציאות קשה, שופכים אור חדש על נושאים שטרם נבדקו לעומק – מדיניות הסעד והקהילות בגרמניה הנאצית.

ארבעה מאמרי ביקורת על ספרים חשובים בתחום הזה משלימים את המדור על יהדות גרמניה תחת השלטון הנאצי: דניאל פרנקל בודק את ספרו של שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים; גיא מירון מנתח את ספרה של מריון קפלן, Between Dignity and Despair; ירחמיאל כהן עוסק בספרו של דב קולקה, Deutsches Judentum; ועודד היילברונר מנתח ניתוח ביקורתי את כרך גרמניה של הסדרה של יד ושם, תולדות השואה.

ארבעה מאמרים בודקים אספקטים לא מוכרים של תגובותיהן של המדינות הניטרליות לשואה. המאמרים מביאים תיעוד חדש על הלבנת הזהב השדוד בידי הנאצים על-ידי פורטוגל (אנטוניו לוסה ואנסגר שפר); יחסם של דיפלומטים פורטוגלים (אברהם מילגרם) וארגנטינאים (דניאל פיירשטיין ומיגל גלנטה) לנאצים וליהודים; ומדיניות הקנטונים בשווייץ בדבר הפליטים היהודים (שאול פררו). לוסה ושפר מראים שפורטוגל פיגרה רק אחרי שווייץ בהלבנת זהב בלתי חוקי או חשוד. רוב הזהב לא הוחזר לעולם. בשעה שדיפלומטים ארגנטינאים רבים באירופה הזדהו במידת מה עם האווירה האנטישמית השלטת בגרמניה וגילו אדישות באשר לפעולות האנטי-יהודיות של המשטר, היו הדיפלומטים הפורטוגלים אנושיים יותר וגילו פחות עוינות כלפי יהודים. במאמרו של מילגרם ראוי לציין את עמדתו באשר לפעולות ההצלה הנודעים של אריסטידס דה סוזה מנדס. מילגרם קובע אומדן נמוך בהרבה של מספר היהודים שהציל מנדס, ובו בזמן מדגיש הדגשה יתרה את שיעור קומתו בתור פעיל הומניטרי בלתי נלאה (גם אם הזדהה עם הפשיזם) ודמות אמיצה. פררו מוצא שמדיניות הקנטונים כלפי פליטים לא עלתה תמיד בקנה אחד עם המדיניות הפדרלית. ואמנם, הראיות שהוא מביא באשר למדיניות של קנטון בזל בשנים 1939-1938 הן קשות. מן התעודות המלוות את מאמרו של פררו עולה, שיהודים שניסו לברוח מגרמניה הנאצית למקום מבטחים הוחזרו דרך שגרה בידי משטרת הגבולות השווייצית, בעיקר בגלל יהדותם. המאמרים האלה מציירים תמונה קשה של אנטישמיות שהיתה נפוצה בקרב הדיפלומטים, חוץ מן הדיפלומטים הפורטוגלים, והיתה מלווה בהזדהות כלשהי עם הנאצים.

בחלק השלישי בכרך הזה אנו ממשיכים את המסורת שלנו של פרסום מאמרים מדעיים במגוון נושאים. נוסף על מאמרו של כ"ץ, שמבחינת תוכנו שייך לחלק הזה, כולל החלק הזה עוד ארבעה מאמרי מחקר וסקירה מקיפה. במאמרו "ילדי המנזרים" בודק נחום בוגנר את נושא הילדים היהודים שהוסתרו במנזרים בפולין, נושא בלתי ידוע כמעט בתחום המחקר המתרחב בשנים האחרונות על ילדים בשואה. בוגנר מגלה את הקשיים והייסורים שפקדו את הילדים ומציליהם. יעקב לזוביק מתווכח קשות עם תאוריית "הבנליות של הרשע" על סמך ממצאיו בדבר האנטישמיות הזדונית של אנשי לשכתו של אדולף אייכמן. ליוויה רוטקירכן בודקת את הדמות הפתטית כמעט של אלויס אליאש וממשלתו הצ'כית תחת שלטון הנאצים בפרוטקטורט של בוהמיה ומורוויה; ובני מוריס מנתח את דיווחיהם של העיתונים היהודיים ביישוב על עליית הנאצים לשלטון ופעולותיהם הראשונות. רוברט רוזט מנתח את של מקומה של השואה באטלסים היסטוריים שראו אור בשנים האחרונות וטוען שעדיין לא חובר אטלס היסטורי שימושי על השואה בשביל חוקרים, ואילו סטודנטים ומורים צריכים להסתפק באטלסים שדנים בשואה ובמקומם של היהודים בהיסטוריה של אירופה רק בקצרה ובדרך אגב, או באלה שדנים בשואה ארוכות, אבל אינם מדייקים די.

אנחנו מקווים שהקוראים ימצאו עניין ביד ושם – קובץ מחקרים כ"ז, הן במגוון הכולל והן במוקדים השונים.

אנשים רבים טרחו בהכנת הקובץ הזה. חברי המערכת השקיעו זמן רב ותשומת לב רבה גם במאמרים וגם בשאלות של מדיניות, ונתנו ייעוץ נבון ומלומד. מערכת כזאת היא ברכה. אני מבקש גם להודות לצוות המסור שבלעדיו לא היה הכרך הזה רואה אור – סגן העורך נתן כהן, ועורכות המשנה דניאלה זיידמן-מאואר ועדינה דרכסלר, שהשקיעו שעות עבודה רבות ונתנו את דעתם על הפרטים והתמונה הכוללת כאחד. תרומותיהן של העורכות הלשוניות - רחל לקט בעברית ולאה אהרונוב באנגלית - ושל המתרגמים היו חשובות מאוד. לא קל היה לנווט בין תשע שפות והערות שוליים מורכבות. זכות היא לעבוד עם צוות כה מסור.

הכרך הזה יוצא לאור כמה חודשים לפני תום מאה סוערת. סוף המאה וסוף המילניום הנוצרי מעוררים מחשבה והתבוננות. המאמרים בכרך הזה, נוסף על ספרים ומאמרים טובים שהתפרסמו בשנים האחרונות, מספקים חומר למחשבה. ובו בזמן, אולי יעוררו המאמרים האלה מעט ענווה – כה הרבה עדיין איננו יודעים; כה הרבה עדיין נותר לנו ללמוד. הענווה יכולה אולי לעזור להאיר את דרכם של החוקרים וההוגים בשעה שהם ניגשים למלאכתם בנושא השואה במאה העשרים ואחת.

דוד זילברקלנג

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות