יד ושם – קובץ מחקרים כ"ח

יד ושם - קובץ מחקרים כ"ט

תוכן ותקציר של קובץ מחקרי יד ושם 29

מבוא

כרך כ"ט של יד ושם – קובץ מחקרים מוקדש לזכרו של ג'ורג' ל' מוסה, אחד החוקרים הגדולים של ההיסטוריה של אירופה בעת החדשה. מוסה הקדיש את הקריירה הארוכה והמכובדת שלו לניסיון לענות על השאלה כיצד יכלה השואה לקרות. ממצאיו באשר לתקינותן של אותן תופעות בתרבות האירופית שאפשרו את השואה השפיעו רבות ומוסיפים להשפיע על הבנתנו את ההיסטוריה האירופית המודרנית. למוסה הייתה השפעה ראשונית וייחודית על חקר הגזענות, הפשיזם והאנטישמיות המודרנית, וגם על נושאים אחרים. סטודנטים ועמיתים רבים מספור בארצות-הברית ובישראל, שבהן שימש פרופסור מן המניין, ובעולם כולו מוסיפים לבסס את המחקר על היסודות שהניח. מצאנו לנכון אפוא לפתוח את הכרך הזה עם מאמרו של ג'פרי הרף שמנתח את מפעלו של ג'ורג' מוסה.

המאמרים המתפרסמים כאן הם פרי עבודתם של חוקרים צעירים ושל חוקרים ותיקים וידועי שם והם מתחלקים לשלוש קבוצות: מאמרים העוסקים בשואה בברית-המועצות; מאמרים העוסקים בקבוצות דתיות והשואה; מאמרים בנושאי מחקר שונים. חמישה מאמרי ביקורת על ספרים חדשים חותמים את הכרך.

אחד הנושאים בחקר השואה שטרם זכה למחקר מקיף הוא מנגנון התעמולה של הוורמכט, שהפיץ את רוב התעמולה שכוונה לגרמנים ולעמים אחרים בזמן המלחמה. במאמר המחקר הראשון בכרך הזה דניאל עוזיאל בודק תיעוד כתוב ותיעוד ויזואלי הנוגע לתעמולה האנטישמית שהופצה בידי אגף התעמולה של הוורמכט בתקופת המלחמה. דמותו "נקיית הכפיים" של הוורמכט כבר נופצה מזמן, אבל עוזיאל מראה כאן את היקפה הרחב ואת ארסיותה של האנטישמיות שעודדו והנחו הדרגים הגבוהים. אגף התעמולה היה מאויש בידי קצינים קרביים בצבא קבע שלא היו חברים במפלגה הנאצית, ועבד בשיתוף פעולה עם משרד התעמולה. התמונה המצטיירת היא אפוא של צבא ספוג אידאולוגיה אנטישמית נאצית.

מאז התמוטטותן של ברית-המועצות וארצות הגוש הקומוניסטי יד ושם ומכוני מחקר וארכיונים אחרים בודקים ומצלמים תיעוד חדש בארכיונים העצומים שנפתחו שם עכשיו. הרבה נכתב על תוכנם של הארכיונים האלה וכמה ספרים ומאמרים שהתפרסמו בזמן האחרון השתמשו בתיעוד הזה בהצלחה. תרומתו הצנועה של הכרך הזה למחקר המשלב את התיעוד החדש היא במאמרים הקשורים בברית- המועצות. המאמרים של בלה גוטרמן, יצחק ארד, תקוה פתל-כנעני ודב לוין מביאים לידיעתו של הקורא תיעוד חדש רב וממצאי מחקר חדשים. גוטרמן וארד בודקים זוויות שונות של המדיניות הגרמנית, ואילו פתל-כנעני ולוין שופכים אור חדש גם על הניסיון היהודי בשואה.

גוטרמן בודקת את המקרה המיוחד של 350 עובדי כפייה יהודים שנשלחו משלזיה לצפון-מערב ברית-המועצות כדי לעבוד על מסילות הברזל עבור ארגון טוט והם לבושים מדים גרמניים. עד אביב 1942הניחה הקבוצה הזאת, במסגרת ניסוי לכאורה של ניצול כוח עבודה, כמה מאות קילומטרים של מסילה . יצחק ארד חושף את היקפו של שוד הרכוש היהודי בברית-המועצות בעקבות הפלישה הגרמנית. ואף-על-פי שהמשטר הסובייטי הלאים את הרכוש הפרטי ואת חשבונות הבנק, ביצעו גרמנים רבים והאוכלוסייה המקומית הלא-יהודית שוד רחב היקף והתחרות בין השודדים הייתה קשה. רכוש וחפצים אישיים של יהודים בשווי של מאות מיליוני מרקים לפחות, אם לא מיליארדים, נפל בידיהם של גרמנים בתפקיד ואזרחים או הגיע לידיהם של לא-יהודים במקום. אנשים רבים היו מעוניינים אפוא בהיעלמותם של היהודים.

מה ניתן ללמוד מן הארכיונים בברית-המועצות לשעבר על היהודים בשואה? תקוה פתל-כנעני משתמשת בתיעוד של עיריית פינסק כמקרה מבחן לבדיקת השאלה הזאת. מרשימות של שמות ותעודות אישיות של אלפי יהודים, מן התיעוד המגלה את ניסיונו של היודנרט לנווט בין צרכים יהודיים ובין דרישותיהם של הגרמנים ומן התיעוד המתעד את חדירתם של השלטונות לצדדים השגרתיים ביותר בחייהם היום-יומיים של היהודים, ניתן ללמוד על אופיים של יהודי פינסק ועל הבעיות שעמדו לפניהם ולפני יהודים במקומות אחרים. דב לוין מציג קטעים מוערים ממסמך מיוחד במינו – חיבור שחיברה המשטרה היהודית בגטו קובנה על עצמה. החיבור בן 253 עמודים נכתב ונטמן בתקופת המלחמה ונתגלה בשנת 1964. הגילוי נשמר בסוד עד אחרי נפילתו של המשטר הקומוניסטי. מן הקטעים המובאים במאמר אנחנו לומדים על ארגונה ופעולותיה של המשטרה היהודית, על רמת הפשיעה בגטו וכיוצא בזה. אנחנו יכולים גם ללמוד משהו על דימוים העצמי של השוטרים, ובייחוד כיצד ראו את תפקידם בעת ה"אקציה הגדולה" באוקטובר 1941. מכל המאמרים האלה ברור לגמרי שהבנתנו את השואה עדיין אינה שלמה ועבודה רבה עדיין ממתינה לחוקרים במכרה הארכיונים בברית-המועצות לשעבר. יידרשו שנים רבות עד שתושלם העבודה והמידע על האירועים בשואה יהיה שלם יותר.

שלושה מאמרים בכרך הזה דנים במגוון של קבוצות דתיות ותגובותיהן לשואה: רנדולף בראהם כותב על הכנסיות בהונגריה, חוה אשכולי (וגמן) על תנועת המזרחי ביישוב, וקימי קפלן על החרדים האשכנזים במדינת ישראל. בראהם מנתח ניתוח משווה וחודר את יחסן של הכנסיות הנוצריות השונות בהונגריה – הקתולית, הרפורמית, והאוונגלית – כלפי היהודים לפני השואה, בזמן השואה ואחריה. על סמך מגוון רחב של מקורות בשפות רבות בראהם חושף את חלקן של הכנסיות ביצירת האווירה שהביאה את הציבור ההונגרי לקבל את הגזרות והפעולות נגד היהודים ואפשרה את ביצוע "הפתרון הסופי" בהונגריה. חוה אשכולי מתמקדת בפן הציוני בתגובותיהם של מנהיגי הציונות הדתית לשואה. היא מגלה ששילוב בין להט משיחי לדבקות בציונות תרם לעמדתה הנחרצת של המזרחי שאין עתיד לגולה , והביא את התנועה לעמוד בראש המחנה להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. מדיניותם בזמן המלחמה הייתה פלשתינו-צנטרית, וכך גם הפתרון שהציעו לבעיותיו של העם היהודי. מאמרו של קימי קפלן מתייחס למקומה של השואה בתודעה ההיסטורית של חרדים אשכנזים במדינת ישראל היום. קפלן הצליח לפתח דרכים וכלים לחקירתו של הרובד המיוחד הזה בחברה הישראלית וממצאיו שופכים אור חדש על הנושא. היקף התודעה ההיסטורית והעניין בשואה בקרב הקהילות החרדיות הוא רחב הרבה יותר ממה שסברו חוקרים עד כה, אך התודעה הזאת היא חרדית ייחודית.

בחלק האחרון של הכרך שלפנינו מובאים חמישה מאמרי ביקורת על ספרים חדשים חשובים, בעברית, באנגלית, ובגרמנית. רעיה כהן וירחמיאל כהן סוקרים שני ספרים התורמים תרומות בעלות ערך בנושא צרפת ויהודי צרפת בתקופת השואה – Uneasy Asylum מאת ויקי קרון, ולהיות יהודי בצרפת מאת רנה פוזננסקי. בשני הספרים ממלאים גם מדיניות ממשלה וגם גישות בחברה ודפוסי מחשבה של פרטים בחברה תפקיד חשוב בתהליך ההיסטורי. העורך סוקר את ספרו של בוגדן מוזיאל על הממשל האזרחי הגרמני במחוז לובלין בפולין, Deutsche Zivilverwaltung im Generalgouvernement, וכריסטיאן גרלך סוקר את שני ספריה של קרין אורת על מחנות הריכוז – Das System der nationalsozialistischer Konzentrationslager, ו- Die Konzentrationslager-SS. שני המחברים בודקים את גישותיהם ואת תפקידיהם של הגרמנים בשטח – אזרחים וחברי ס"ס – שבאו במגע עם קרבנותיהם וחזו בתוצאות עבודתם. ולבסוף, מיכאל ברנבאום סוקר את ספרו הנוקב של גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות, על הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו. ההבחנות האישיות, ולעתים אינטימיות, של אנשי הזונדרקומנדו השורדים שהתראיינו לספר משליכים את הקורא אל לב המאפליה.

מורשתו של ג'ורג' מוסה היא החוט המקשר של המאמרים והסקירות בכרך הזה. רוב המחברים ורוב הספרים הנסקרים בודקים את ההצטלבות של צדדים שונים של השואה עם חיי יום-יום ותרבות עממית. ברוב הנושאים הנבדקים בכרך הזה מעסיקים אותנו לא רק מדיניות שנקבעה בידי מנהיגים או משא-ומתן בין דיפלומטים, אלא גם רעיונותיהם ופעולותיהם של אנשים רבים מן השורה . בין אם אלה הכתבים והצלמים של עוזיאל, או בעלי העסקים ומנהלי העבודה של גוטרמן, או המורים והדרשנים של קפלן, או היהודים הצרפתים הנאבקים של פוזננסקי והזונדרקומנדו הלכודים של גרייף, מדובר כאן ביסודותיה הרחבים של החברה וברעיונות ובתפיסות העומדים ביסוד פעולותיהם. במישור הזה, שבו נמצאים רובנו, המאמרים בכרך הזה מציגים מחקרים חדשים ומעלים שאלות נוקבות באשר לחברות בנות זמננו והשואה שיש בהם משום חומר למחשבה.

דוד זילברקלנג