גלגולו של צמיד
מאת : ישראל טיר, מאי 2004

במסע שורשים לפולין, עמדנו דוממים מול אנדרטת קבר האחים בביאלסטוק. הביקור נערך בליווי זוג פולנים אשר משפחתם נמנית עם חסידי אומות העולם.
האנדרטה עומדת במרכז פארק סמוך לבית הקברות היהודי במקום. עליה חקוקים באותיות עבריות פרטי האירוע הטרגי שאירע במקום בתקופת השואה:
כאן קבורים יהודי ביאליסטוק שרוכזו בבית הכנסת הגדול בעיר ולאחר שנדחקו פנימה על-ידי הגרמנים הועלו באש ונשרפו חיים כ-3000 איש, גברים,נשים וטף.
שותקים מול האנדרטה, איש איש עם הרהוריו ומחשבותיו, ניסינו להעלות בעיני רוחנו את אשר התרחש במקום לפני כשישים שנה.
חשנו ברגלינו את קדושת המקום עליו עמדנו.
בפארק טיילו להם בצהרי היום עוברי אורח מקומיים כדבר שבשגרה.
עוד אנו עומדים נרגשים מהחוויה שזה עתה חווינו, בא לקראתנו זקן פולני כשהוא מושך אחריו כלבלב ברצועה.
הוא פנה אלינו בחיוך,פניו היו סמוקות ובהילוכו היה מתנדנד קלות מצד לצד, כנראה לאחר שלגם איזה בקבוקון אחד או שניים של וודקה. מבנה גופו שמנמן, ראשו עגלגל עם שיער כסוף ומדולדל.
הוא פנה אלינו בפולנית והזוג הפולני שהיה אתנו מיהר לשמש כמתורגמן: -"האם אתם יודעים לקרוא בשפת היהודים?" ומיד המשיך: "אני נושא עמי חפץ שמצאתי כאן בתקופת המלחמה, עד היום לא פגשתי באיש שיתרגם לי את משמעותן של המילים החקוקות בחפץ שאתי".
לאחר שתיקה קלה המשיך: "כיוון ששנים רבות לא ביקרתי בעיר הזו, החלטתי לבקר בפארק, אולי אפגוש ביהודים".
שקט השתרר, הוא תחב את ידו לכיס מכנסיו.
הבטנו בו בתמיהה ובסקרנות, מה הוא החפץ שאותו הוא מבקש להציג בפנינו?
באחת לבשו פניו ארשת רצינית וחיוכו המעושה נמוג.
הוא אחז בשקית הקשורה ברצועת בד. אט אט התיר את הקשר ושלף החוצה את החפץ המסתורי.
היה זה צמיד כסף השייך לילדה ובו היו חקוקות המילים:  "חנה לאה" על רקע אבני הכותל.
פניתי אל האיש המסתורי והבהרתי לו את משמעות המילים בצמיד, כאשר הזוג הפולני ממהר לתרגם לו את דברי: "חנה לאה –זה שם של ילדה יהודיה ,נהגו לתת לילדים שמות פרטיים כפולים. הנה לאשתי למשל קוראים רבקה לאה".
האיש קרב אלי, מבטו היה חתום ועיניו כעיני זכוכית כהה, ריח אלכוהול עלה מפיו.
הוא פנה אלי ואמר: "אם כך, אבקשך לקחת את הצמיד הזה ממני".
הוא העביר את הצמיד לידי, חשתי ברעד קל באצבעותיו.
טרם הספקתי לאמור לאיש דבר, הוא הפנה את גבו אלינו ובצעד מהיר, כשהוא מושך את הכלבלב אחריו, עזב את המקום.
החזקתי את הצמיד בכף ידי. חשתי כאילו אני אוחז בידי אבן קטנה וזוהרת מהחלל החיצון, שמשקלה עצום יחסית לגודלה.
חבריי ואני העלינו השערות שונות, כיצד הגיע הצמיד לידי הפולני.
האם הסיר את הצמיד מידה החרוכה של הילדה, האם השתתף בפוגרום, האם השתתף בקבורה או עבר במקרה במקום?
סוד זה לקח האיש המסתורי אתו,  ואנו, מתחבטים בו עד עצם היום הזה.
בתקופת שהותנו בפולין, עד לסוף אותו מסע, הנחתי את הצמיד עמוק במזוודה, בתא מבודד. קשה היה לחזור ולמשש אותו.
כשהגענו ארצה יצרנו קשר עם "יד ושם" בירושלים ומסרנו להם את הצמיד למשמרת נצח וזיכרון.
באחד הימים פגשנו קרוב משפחה, ניצול שואה, והעלינו בפניו את סיפור הצמיד. כמו כן תארנו בפניו את מראהו.
האיש ספר לנו כי ידוע לו ,שצמידים כאלה יוצרו בבצלאל בירושלים ונשלחו לגולה.
יש להניח שהצמיד נשלח מירושלים לאותה ילדה במתנה. ילדה שחייה נקטפו באורח כה טרגי. ולנו ניתנה הזכות להחזירו לירושלים כזיכרון נצח.

גרסת הדפסה