![]() |
|||||
|
חנוכת המוזאון החדש ביד ושם |
|
|
|
מאת לאה גולדשטיין באירועי חנוכת המוזאון החדש, עם נשיא המדינה משה קצב ורעייתו גילה קצב, שר החוץ סילבן שלום, שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת, יושב ראש מועצת יד ושם פרופ' שבח וייס, יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו וחתן פרס נובל פרופ' אלי ויזל, היו ראשי המשלחות האלה:
לחץ כאן להגדלה
"המוזאון החדש ביד ושם מתאר את סיפורם של הנספים, את סיפור הגורל
של העם היהודי. [...] הוא תמרור חשוב לאנושות כולה. תמרור המזהיר כמה קטן המרחק
בין שנאה לבין רצח, בין גזענות לבין השמדת עם, איך חברה שנחשבה לנאורה ומתקדמת
יכולה להפוך לפרימיטיבית, למכונה אכזרית, וכמה קצרה הדרך בין שרפת בתי הכנסת
ובתיהם של יהודים לבין הרס הדמוקרטיה".
"מספר ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו קטן במהירות. גם ילדינו
צומחים וגדלים במהירות. הם מתחילים לשאול את שאלותיהם הראשונות על אי-צדק. מה
נאמר להם? האם נאמר: 'ככה נוהג העולם'? או האם נאמר תחת זאת: 'אנו מנסים לשנות
דברים – למצוא דרך טובה יותר'? מי ייתן ומוזאון זה יעמוד כעדות לכך שאנו שואפים
לדרך טובה יותר. מי ייתן ויד ושם יעורר בנו השראה להמשיך ולהשתדל כל עוד אפֵלת
השחור פוסעת על פני כדור הארץ".
"המוזאון החדש לתולדות השואה שאנחנו חונכים היום בא להבטיח שלא
האדמה, לא הזמן ולא השכחה לא יכסו את דמם השפוך של שישה מיליון היהודים שנרצחו
בשואה [...] בלב האדם כמה חדרים. בלב הלאומי היהודי – חדר זיכרון. והוא מצוי כאן
ביד ושם. [...] היום צריך לצאת מכאן, מיד ושם בירושלים, דברה של האנושות, נדר כלל
עולמי לשמור על כבוד האדם, על צלמו, חירותו וזכויותיו הבסיסיות, נדר אוניברסלי
ללחום נגד כל גילוי של גזענות ושנאת האחר".
"המוזאון החדש יהיה ליד, שם ופה לשישה מיליון נספים: ילדים קטנים,
קשישים חסרי ישע, נשים וגברים שכל חטאם היה יהדותם. הוא ילמד את אימת השואה לבני
הדור הצעיר, למען יזכרו את זעקות הנרצחים ויבינו את פשרן [...] גם בעוד 50 שנה,
כאשר ניצולי השואה לא יהיו עמנו עוד – סיפורם ימשיך להיות מסופר".
"וכך אנו פוסעים במוזאון החדש. מה עלינו לעשות? לבכות? לא. איננו
מנסים לספר את הסיפור כדי לגרום לאנשים לבכות [...] אם החלטנו לספר את הסיפור, זה
מפני שרצינו שהעולם יהיה עולם טוב יותר. [...] יש דבר מפחיד יותר [מאשר שליח
שאינו יכול להעביר את המסר שלו] – השליח העביר את המסר ודבר לא השתנה. השליח
העביר את המסר. ומה התפקיד שלנו? עלינו להיות שליחי השליחים".
"מכאן, מן המוזאון הזה, מיד ושם, החצוב בהרי ירושלים בירתנו, אנו
מפנים מבט של ערגה לסבתות ולסבים, לאמהות ולאבות, לאחיות ולאחים, לבנות ולבנים
שלנו [...] גם בהתכנסות ההיסטורית הזאת, כמו בכל מפגשי הזיכרון, אנו בוכים לכם
ולא שוכחים".
"המוזאון שאנו חונכים היום הוא יד ושם לנרצחים, הוא שם, דמות,
פנים וזהות לדורי דורות [...] הכנפיים במבנה המוזאון החדש הפורצות לנוף ירושלים
כזרועות המושטות בתפילה הן הסמל למחויבתנו לעתיד של חיים, של תקווה ושל שמירה על
צלם האדם. האחריות המוטלת עלינו כבדה והבחירה נתונה בידינו". |
תוכן העניינים
|
|
כל הזכויות שמורות © 2005 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה והגבורה |